פודקאסט # 10: פרשת מקץ וחנוכה

Summary: The speaker discusses the concept of miracles and their significance. He explains that miracles are events that go beyond the laws of nature and are attributed to divine intervention. While some people believe that everything is a miracle, others argue that there are scientific explanations for seemingly miraculous events. The speaker also mentions examples of technological advancements and scientific discoveries that were initially considered miracles. He suggests that the Jewish people have a strong sense of self-confidence, which contributes to their ability to innovate and overcome challenges. However, he also warns against excessive self-confidence and emphasizes the importance of humility and openness to new ideas. The speaker concludes by discussing the role of intuition and inspiration in scientific breakthroughs and suggests that a balance between self-confidence and humility is necessary for innovation. שלום שלומו, וכיף להיות איתך פה שוב, ויש לנו כיף מיוחד היום, ונגיד זה דוברי העברית שמקשיבים, יש לנו פה עורך, עורך מיוחד באולפן שלנו, האולפן זה המשרד שלי, אבל העורך הוא הנכת של שלומו, עזרה, שהגיעה ככה לביקורת של סבא וסבתא, והוא ממש מבין בטכנולוגיה, הוא מאוד מאוד חכם, והוא פה מפיק אותנו, ככה נותן לנו סימנים, כמה זמן יש אהלנו, עובד פה על הווליום, ועושה עבודה ממש מקסימה, ומכיוון שהנושא שלנו זה ניסים, אז אני מסתכל על הנכת שלך שלומו, ואני אומר, רגע מה זה ניסים? סתכל על עזרה, הנה נס מהלך. אז אני חושב שהפודקאסט הזה הוא משלים עניין, זה הפודקאסט העשירי שלנו בעברית, וזה מתאים שהנושא הוא ניסים. ניסים, אז בואו נתחיל מההגדרה שלך, סליחה, מההגדרה מקובלת של ויקיפידיה, שאתה מצטט, שאנחנו לא מסכימים איתו לחלוטין, וויקיפדיה אומר, נס הוא כינוי למאורה אשר חורג מדרך הטבע, וההתנהלות הטבעית של העולם מיוחס להתערבות של ישות אליונה, כדוגמה התערבות אלוהית של שליחי האל, משהו כאילו שאין לנו הסבר, אנחנו שנינו דוחים את זה מכל וכל, ואני בגלל הערכה שלי אני ארבעים וארבע שנה בטכניון. בטכניון יש אנשים, מהנדסים, מדענים שעושים ניסים, אבל לא חושבים שאלה ניסים, כי הם שואלים שאלה ועונים על השאלה ומוצאים את הסיבתיות. הנשיא הטכניון המציא טרנזיסטור אלישה משהו גאוני מדנא, הוא לקח אטום של זהב, צירף שני אטומים לשני צדדים של דנא, ויצר את הטרנזיסטור הכי קטן בעולם. וואו, וואו. כן, זה לא נס, זה לא נס, באמת. חד משמעית, חד משמעית נס, לגמרי. כן, אז ניסים אנחנו, כפי שכתוב על הטיאו שלך מאיינשטיין, יש אנשים שחושבים שהכל הוא נס, זה שנינו אני חושב. ויש אנשים שחושבים ששום דבר הוא לא נס, רק יש שאלות פתוחות עדיין. ואיינשטיין עצמו הציע שאנחנו נהיה בקבוצה הראשונה שנאמין בניסים, וכך שנינו, וכך אתה כותב בדרשה שלך. ואנחנו, וזה דורש הסבר, כי זה נורא נחמד להגיד שאנחנו מעניינים בניסים, הכל ניסים. זה באמת מאוד מאוד יפה, זה חמוד, it's cute, כמו שאומרים באנגלית. השאלה היא, זה דורש הסבר, כי הציניקנים, או לפחות הריאליסטים, בואו ויגידו, טוב, אז אם ככה, אז אם ככה, אתה באמת מוכיח שאם ככה, אם הכל נס, אז שום דבר איננו נס. אז בואו ננסה אולי להגדיר אצלנו מהו נס, מה באמת נס. שאני אנסה רגע? אני אקחי, קודם כל, לבשפט מהדרשה, ואתה תבחר אשורי. אתה כותב שהנס איננו נמצא באובייקט. בים האדום, אנחנו עוברים לתוך הים, לפי התורה, והמים נעלמים, ואנחנו עוברים, והם חוצרים ובולעים את המצרים. אתה כותב, הנס איננו נמצא באובייקט, הוא איננו נמצא בדבר עצמו, אלא במה שמהווה אותו, הפנימיות, המסר, זה הנס האמיתי. כן, כן, כן. אני מאוד אוהב את המילה מהווה, ולכן הקדוש ברוך הוא, חד השמוע של הקדוש ברוך הוא, זה אותיות הוויה. כי הקדוש ברוך הוא, האלוהות מהווה את המציאות. כשאנחנו מסתכלים על כל דבר שהוא, כל חומר, כל דבר שיש לו צורה, והנס הוא מהו החסר צורה שמהווה כל צורה. לפי הרעיון הזה, בעצם הבורא, שזה גם שמו, זה לא רק, זה השם שלו, הבורא בעצם בורא יש מאין. וזה הנס האולטימטיבי, לברור יש מאין. מה זאת אומרת לברור יש מאין? שברגע שמשהו הופך מיש אחד ליש אחר, זה באמת לא נס. זה מעניין, זה מקסים, זה מרגש, אבל זה לאו דווקא נס. כי זה פשוט שינוי צורה. אבל כשמשהו חסר צורה, כוח כזה או אחר, וכל מילה שניתן על זה תפספס פה את העניין, שיכול כל פעם להוות צורה חדשה, צורה אחרת, אותו יש מאין, זה הנס. עכשיו, המקום שבו אנחנו חושבים שהכול נס, שבעצם העולם כל הזמן נברא יש מאין. הוא לא נברא לפני בין איזה 5,000 שנה ויותר, הוא גם לא נברא לפני 13 מיליארד שנה, אלא הוא נברא כל יום. כל יום מחדש הוא מתהווה. הכוח המהווה, הבורא מהווה את העולם בכל רגע מחדש. לא רק בכל בוקר, לא עם הזריחה. בכל רגע מחדש העולם מתהווה באופן תמידי. מי שדיבר על זה מאוד יותר, חוץ מעולם הקבלה כמובן, זה הפילוסוף ברקסון, אנרי ברקסון, שאני מאוד מאוד אוהב, שדיבר על duration, הוא דיבר צרפתית, לא באנגלית, אבל על משך. אז בעצם המשך שלו זה בעצם שהבריאה מתהווה, זה חווה מתמשך. זה לא התהווה, היא מתהווה כל רגע מחדש. זה אומר, שלמה, שהכל צעיר, הכל פרש, הכל תרי, הכל חדש, אין ישן בעולם הזה. הכל כאן ועכשיו, נברא כאן ועכשיו, ולכן אנחנו, כמו שהשלומר, אנחנו בתדהמה מתמשכת, אנחנו בהתפעלות מהבריאה הזאת. מסכים, והנה דוגמה של תדהמה והתפעלות. אלישה, פה בישראל, כבר חודשיים, יורים עלינו רקטות. יום-יום, פה ושם, בצפון, בדרום, קרוב, רחוק, יורים עלינו רקטות. גם מתימן יורים עלינו רקטות. הרבה מאוד פופולריים, כאילו מה שכל עיני המזרח התיכון עלינו, רק לראות עליהם רוצים, אנחנו מאוד פופולריים באזור פה. מאוד, וגם מתימן, רקטות. הרקטות האלה יובטו, לרובם, 95 אחוז, על ידי מערכת מתאימה, כיפת ברזל, חץ שלוש, דיוויד סלינג ועוד. אני עובד עם אנשים, למזלי, שעבדו ברפאל על כיפת ברזל. כיפת ברזל, בלתי אפשרית ליראת רקטה עם עוד רקטה, זה כמו, מישהו אמר, כמו לראות כדור מאקדח, ולהרוס כדור נגדי, שמישהו אחר יורה מאקדח. וכל זה נעשה אוטומטי בעזרת המחשב. יעד של בן אדם לא קשורה לזה, כי אין זמן. אוקיי, איך זה קרה? תוך שלוש שנים, אלישה, תוך שלוש שנים, פיתחו את המערכת הזאת ברפאל, מהנדסים מבריקים. ועשו כל מיני קיצורי דרך, וזה סיפור אמיתי. היה חסר צ'יפ למערכת, ולא היה זמן לפתח אותו. אז מהנדס אחד הסתכל על רובוט קטן, מכונית קטנה, רובוטי כזאת, של ילד, צעצוע, הוא פירק אותה, מצאו בפנים צ'יפ, הוציא את הצ'יפ, וזה ישמש לכיפת ברזל. סיפור אמיתי, סיפור אמיתי, תוך שלוש שנים. עכשיו, זה נס? אוקיי, היו מהנדסים מוכשרים. אני חושב שיש מעבר לזה, להסתכל בפנימיות, בגאונות היהודית, בביטחון העצמי של יש יהודים, כי אגב הצבא התנגד, חשבו שזה בלתי אפשרי, הצבא התנגד. וסאר, שלא היה שום ידע, אמר שנעשה את זה, ועשו. יד אדם עושה את הניסים האלה, אבל יש משהו מאחורי ידו של האדם. וזה הפנימיות של הנס, אני חושב. כן, אני רוצה להעיר איזה שתי הערות. אחת, יש פה שני ניסים, או שתי רמות של ניסים. אחת, שבעצם זה הקושי הגדול, המלחמה הנוראית, ההרג, הסנאה של החמאס, הרצון להשמיד מדינת ישראל, שהוליד את הטכנולוגיה הזאת. כלומר, אנחנו רואים איך שמשבר, אנחנו חוזרים שוב לרעיון שמשבר הוא מיטת היולדת. משבר קשה מוליד גאוניות. זה נס בפני עצמו. כי יש אנשים, יש להם חלק גדול מבני אדם, שבעיתות משבר שוקעים בדיכאון עמוק, ולאט לאט נסוגים אל תוך עצמם ונעלמים מעל בימת ההיסטוריה. זה גם מה שיקרה מן הסתם לעם הפלסטינאי בשלב מסוים, כי אין שם, לצערי הרב, אין שם גאוניות. אין שם גאוניות, אין שם ניסיון לקחת משבר ולצמוח ממנו. יש משבר שהופך לו עוד יותר שנאה. והנה פה אנחנו רואים, הנה, משבר קיומי מוליד גאוניות שמחיה, שמגינה לחיים ושומרת לחיים. זה דבר אחד. שתי דוגמאות, סליחה להפרעה. פנצילין, פלמינג המציא את פנצילין, אבל הפיתוח ממש של אנטיביוטיקה זה היה במלחמת העולם השנייה. חיילים נפצעו ונפטרו מאינפקציה, המונים. הצבא היה מיועש, היה צריך משהו שימנע את האינפקציה אחרי הפציעה. ופיתחו מאוד את הנושא של פנצילין ואחרי זה עוד אנטיביוטיקות. כי היה צורך. עצם השורש של נס זה צורך ממש דחוף וחמור, והגאוניות של בני אדם מתבטאת בזה, תוך השראת אלוהים, אני חושב. זהו, וזה באמת החלק הזה של הנס. שבעצם מאיפה הגאוניות הזאת מגיעה, ואנחנו דיברנו על זה הרבה, הרבה התאבני ככה, גם בעברית, גם באנגלית. שאנחנו יודעים למיטב ידיעתנו שבאמת הגאוניות לא נמצאת בתוך המוח. אין איזה אזור במוח ששם הרעיונות יושבים. אין איזה מעגר של רעיונות, אלא הם עוברים דרך המוח. למוח יש תפקיד מאוד חשוב שם, אבל הם עוברים דרך המוח. ואני חושב ששנינו מבינים את זה כשהמקור של כל מחשבה, ואמרנו באנגלית לפני כמה דקות שכל מחשבה היא נס לפני עצמו, כי היא מגיעה מהאין סוף. היא מגיעה מקום היסטורי, עוברת דרך המוח האנושי, שהוא מכשיר מופלא ביותר, ויוצאת כרעיון מבריק, רעיון בר ביצוע. אבל המקור שלו בא מהאין, מהאין סוף. דרך המוח שלנו מתחיל לקבל את הצורה, הוא נולד דרכנו, מקבל צורה, הופך להיות משהו משנה חיים, מציל חיים. זה הטמרה מרעיון שהגיע מהאין סוף, דרך המוח הופך לרעיון קונקרטי, מקבל גוף, מקבל צורה, נכנס לפעולה, תוך זמן קצר או זמן ארוך, ומביא ברכה לעולם. אלישע, יש משהו ביהודים, בדת היהודית, משהו שגורם לנו להיות הכלים בשביל הניסים האלה. כי 20% מפרסים נובל הם לידי יהודים, 20% ואנחנו פרומי לך מאוכלוסיית העולם. איך זה יכול להיות? המערכת שלנו נגד רקטות. האמריקאים ניסו, אמריקאים, ולא הצליחו. והגרמנים עכשיו קונים מאיתנו את מערכת החץ. גרמניה, גרמניה הגדולה. מה זה בדת היהודית? ויש לי להסבר ויש לי גם השגה. אנחנו היהודים, אנחנו מלאי ביטחון עצמי, אלישע. איך אחרת אפשר להסביר ציונות, שקומת של יהודים, 600 אלף היקים ומדינה, בשכונה ממש לא טובה, בשכונה שלא קיבלה אותנו יפה בכלל, ושהסיכוי שהמדינה תסחוד, הסיכוי היה קטן. יש לנו המון המון ביטחון עצמי, ופה יש קושי, אלישע, פה יש קושי. מפני שאיך אפשר להסביר מה שקרה לנו בשפיעי באוקטובר? כי האויב שלנו בעצם ביסר לנו מה הוא מתכוון לעשות. והם עשו תרגילים, וצילמנו את התרגילים, והבנות התצפתניות, הם הסתכלו וראו את הכל ודיווחו על כך. וזלזלנו בזה. איך אפשר להסביר את זה? יש תרופה בפסיכולוגיה, שהפסיכולוגים חקרו, של אובר קונפלנס, ויש נטייה של הבני אדם להיות קרובן למה שנקרא אובר קונפלנס בייס. ולנו יש את זה בישראל וצריך להודות בזה. אנחנו מלאי ביטחון עצמי, וזה יתרון ופלוס מאוד מאוד גדול בדרך כלל, וקטלני לעיתים רחוקות, אבל כשזה קורה זה נוראי. זה קרה, ואני זוכר את זה ב-73 לפני 50 שנה, וקרה שוב בשבילי 4 אוקטובר. ותמיד אחרי האיבוע הזה אנחנו נוקטים בתיקונים, כדי לטפל בבעיה של הפרזה בביטחון העצמי. אבל זה אחד המנועים של הנשיא מלישה, ומשלמים את זה מחיר. ואני מאמין שזה חלק מהאופי שלנו. Yes we can, זו סדמה פוליטית של הנשיא אובמה, Yes we can, אנחנו מאמינים בזה, ויש לזה יתרון ענק. אבל אוי ווי, כשזה מופרס. זה מעניין מאוד מה שאתה אומר, אני רוצה להציע שאולי הפתרון לזה, אם אנחנו באמת דבקים ברעיון שדיברנו עליו מקודם, שהרעיונות, שהגאוניות לא באה מאיתנו, אז הרעיון הזה מאפשר ענבה גדולה. הוא מאפשר שילוב בין גאוניות לבין ענבה. כי אם אנחנו מבינים שזה רק עובר דרכנו, לא בא מאיתנו, אז אין מקום להיבריס, אין מקום לביטחון מופרז. יש מקום לענבה גדולה, ואני מאוד אוהב את אותם מדענים ואחרים שבשיחה איתם, אתה שומע את הענבה, משהו בה, אני רואה, לא יודע כמה זה מדויק, אבל מדען אמיתי, whatever that means, חייב ענבה, כי הוא יודע שהתשובות הגבוהות ביותר לא תגענו דרכו, לא תגענו ממנו, הם תגענו דרכו. וענבה משאירה את הצינור פתוח, ואז אולי, אם יש מספיק ענבה, לא נגיע לביטחון העצמי המופרז, אולי, אולי. אוקיי, יש לי השגה קצת, אלישע. אני מכיר אישית בעל פרס נובל מהטכניון, דן שכמן. זכה בפרס נובל בכימיה ב-2011, והתגלית שלו הייתה ככה. יש קריסטל, והקריסטל זה מולקולות מאוד מאוד מסודרות, וכך אנשים ידעו בוודאות שבכל קריסטל יש סדר מופלא של המולקולות, ודן שכמן פעם צילם חומר של אלומיניום, ומצא שיש מבנה קריסטלי, אבל לא מסודר. לא פרופטלי מסודר, לא לגמרי. ופרסם את זה, ואמרו לו שהוא עשה טעות גדולה, ואמרו לו שהוא רמאי, וגדול החימאים בעולם. אמר לו את זה בכנדס לפני אלף חימאים. יושב אצלנו מדען שהוא קוואזי סיינטיסט, הוא חושב שיש קוואזי קריסטל, זה לא קיים, הוא רמאי. לדן שכמן יש אופי של ביטחון עצמי רב. כי אני במצב כזה הייתי נחלם ובורח למאדים. והוא עמד על כך שהוא יודע לצלם במיקרוסקופ אלקטרוני, ושזה תופעה אמיתית. כתב על זה מאמר, הוכיח את התיאוריה, וזכה בפרס נובל. עכשיו, צניעות לא הייתה לו. ואם הייתה לו צניעות, לא היה שורד את ההתקפה הפרוטלית הזאת, של הגדולי העמדנים. לפעמים, כי תמיד בכל דבר שהוא חדשני, יש התנגדות עצומה בעולם אקדמי, עצומה. ומי שאין לו ביטחון, הוא לא שורד את התהליך הזה. אז קודם כל, יופי של סיפור, סיפור נהדר, תודה, וזה באמת מאוד ממוכיש את זה. אני רק רוצה להציע שיש באמת, אין ספק שמדובר פה באתגר קשה. האתגר הוא קשה. ההבדל בין ביטחון עצמי לבין ביטחון עצמי מופרז, שמביא לתופעות כמו יום מלחמת יום הקיפורים והשבעה באוקטובר. אבל אני רוצה להצביע על הבדל בין צניעות לענבה. זה לא אותו דבר. צניעות זה באמת הקטנה עצמית. זה צמצום שלי, לא, אני כלום, אני עצור ואפר. ענבה זה הכרה בזה שאני לא המקור. שאני לא המקור לזה, ואז אני יכול להילחם על צדקתי בתוקף רב, אבל זה לא קשור אליי. אם זה קשור אליי, זה כבר רבנות, או ההיפוך של זה, זה צניעות. ואני טועה עם ענבה. אנחנו שלאנשים דתיים באמת, לא נסביר יותר מדי, אז אם באמת יש להם ענבה מאוד גדולה. כי הם באמת מבינים שהם לא המקור. הם לא כאילו כוחי ועוצם ידי עשה את הדבר הזה, אלא אנחנו באמת כמו, אתה קורא את זה כלי, אנחנו כאילו הסינור שדרכו האינסוף בורא את העולם כל רגע מחדש. זה נכון. אני חוקר יזמות אלישה, ומכיר המון יזמים, וכתבתי עליהם. והיזמים הגדולים הם לא בעלי אגו גדול בכלל. הם נותנים קרדיט לעובדים, למאנדסים. הם יודעים למסור את החברה למישהו אחר שיודע לנהל, כי יזם בדרך כלל לא יודע לנהל. הוא יודע להקים, אבל לא ממש לנהל. אז יש אגוויסטים גדולים בעולם, אלון מאסק למשל. אני חושב שהוא גאון, אבל יכול להיות הרסני במה שהוא עושה. אני רוצה להביא כמה דוגמאות של הגאוניות הזאת, שמלווה בהמעטה עצמית. נגיד, יש מכשיר אלישה שמציל חיים, מציל המון המון אנשים בעולם כבר 20 שנה. זה מכשיר בלתי אפשרי. נניח שיש לך כאבי בטן, והגאסטרואנטולוג, הרופא שלך, בודק ואומר, יש משהו ב-lower intestine, אבל אין לי גישה, אני לא יכול לראות שם. יש לי מכשיר שבודק למעלה בבטן, מכשיר מהכיוון השני, אבל יש איזור חשוך לגמרי, שאין לי מושג מה קורה שם. עד לאחרונה, עד לישראלי בשם גאבי מרון, שהיה מהנדס רוקטות ברפאל, מהנדס רוקטות. והוא היה בשבתון בבוסטון, ופגש חירור, גאסטרואנטולוג, שאל גאבי, מה אתה עושה? אני עושה מיניאטוריזציה, מסעור של אלקטרוניקה בשביל רוקטות למטוסים. אז הוא אמר בבדיחות הדעת, גאבי, אתה יכול למזהר לי מצלמה ורדיו, כדי שאני אוכל לראות מה קורה בתוך ה-lower intestine, המאי, הדק, הגאס. וגאבי אמר, מרון, בוא ננסה. עבד איזה 15 שנה, והמציא את הפילקאם. אז הגישה, אם יש לך משהו בבטן, אתה בולה את הכדור הזה, ובתוכו מצלמה, ובתוכו רדיו, והוא שולח את התמונות מתוך כל הבטן, עד שזה יוצא. לגאסטרואנטולוג הוא מסתכל במסך, והוא רואה איפה שיש בעיה. וופ, יש כאן גידול חשוד צריך לנטר ולהוציא אותו. גיליוני אנשים ניצלו מהדבר המתאים הזה, שהוא בלתי אפשרי. והוא גאוניות, ויש פה השראה אלוהית, אני חושב. ויש גם מהירות, תשימ לב. מי היה מאמין שזה דבר אפשרי בכלל? לבלוע מצלמה וגם משדר? לבלוע אותם לתוך הבטן? באמת, באמת, כן. ואם אנחנו, זה לא פשוט, אבל כדי למנוע יהירות, אם הממציא יכול להיות מאוד גאה בזה שזה באמת עבר דרכו, זה נותן לו קרדיט מאוד גדול שזה עבר דרכו, אבל הוא לא המקור של זה. זה כאילו, במקום להגיד, אני המצאתי, זה כאילו צריך לשמוט מהשפה העברית את המילה, אני המצאתי. אלא, אני פיתחתי, אולי, אבל, אוקיי, איזה רומר שישנות חמש דקות, אבל יש פה שהיכולת שלנו לבוא ולאמת להבין באופן עמוק ביותר שההמצאה הזאת הגיעה דרכנו, והקרדיט הוא לנו שהגיעה דרכנו, אבל באמת זו הגיעה מאיתנו. ואני רוצה להציע את זה באמת לכל אדם, גם לאלה מאיתנו שלא זכו להגיע לטכניון, בכל דבר בדבר להכיר במקור של כל גאוניות ובמקור הנעלם של החיים שלנו, כי שם גם נמצאת ההתרגשות הגדולה, שם נמצא גם הנס. אז רגע, בסיפור הזה שאתה סיפרת עכשיו על ההמצאה המדהימה הזאת, על הקפסולה הזאת עם המצלמה, מה זה לך כאילו הנתקמין? מה הפועליות של זה? מה המסקנה מזה? מה המסקנה? המסקנה היא שיש דברים כל כך מדהימים, רעיונות כל כך מדהימים, בציור, במוזיקה, בספרות, במדע, בהנדסה, בחברה. יש רעיונות כל כך מדהימים שאי אפשר לזכוף אותן רק לבן אדם מסוים או אפילו לקבוצה. חייב להיות שיש לזה השראה אלוהית באיזשהו מקום באיזשהי דרך. התהליך הזה כל כך מדהים של יצירתיות, התהליך מדהים כל כך שחייב להיות כוח עליון נקרא לזה. אוקיי, אוקיי, אז אני כמובן איתך בעניין הזה. זה באמת נוכל להתכניון מוסד מדהים שמחובר לבורא וזו גדולתו. ואתה אמרת גם יערה מקודם שהיא מאוד מאוד חשובה. לפעמים אנחנו צריכים שאנשים כנראה לא יאמינו בניסים כדי שהם יעבדו 24 שעות מממה ככה במעבדה שלהם כדי שהנס יוכל לקרות. בדיוק. אז יש פה איזשהו פרדוקס מאוד יפה שכנראה שאלה שלא ככה אמינים בניסים, כמו שאתה אמרת בהתחלה, הם אלה שמייצרים את הניסים האלה בעולמנו. הניסים של אלוהים נעשים על ידי אנשים שלא מאמינים כל כך בניסים באלוהים. אליש, אני רוצה לסיים לפני שנגמר הזמן. היה אירוע מרתק שהוא נס. אס האמיתי, השבוע. כל שנה יש טקס הדלקת נאורת חנוכה בבית הלבן עם הנסים. דרך אגב, התומך שלנו מרצות הבית רוברט היה שם, דוקטור רוברט, רופא, הוא הזמן כי הוא תומך חזק של ישראל. בטקס הזה הנשיא ביידן אמר משהו לא יאומן, בלתי אפשרי. הוא אמר, לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני. ואני ציוני מהתחלה. מהתחלה עד הסוף אני ציוני. נשיא ארה״ב. וזה נורא חשוב בגלל שאם יש לנו תמיכה של ארה״ב זה קריטי. עבורנו, עבור המלחמה שבה אנחנו נלחמים, נלחמים כעת. זה לא נס שפתאום יש נשיא ותיק בארה״ב. ניסיון רב, הוא הכיר את קולדה, הוא פגש את קולדה. שהוא ציוני, באמת, ויש הרבה שאינם ציונים בעולם. אם נשיא ארה״ב הוא ציוני, אנחנו יודעים את הסדר הללישי. יפה, יפה. יש להם המון מחשבות על זה, אבל מכיוון שהזמן שלנו פגש אותם, אז אנחנו צריכים להמשיך את השיחה על זה. אבל באמת נסיים עם זה ונאחל לכולנו ניסים. אנחנו זקוקים לניסים כמו שלא נזקוקים להם כבר הרבה מאוד שנים. עם החטופים, עם המלחמה בעזה. ובינתיים, נשים לב באמת איך העולם הזה כל כולו הוא נס אחד מתמשך. כל כולו הוא תהליך בלתי נפסק של האינסוף שהופך ליש. שהעולם הזה נברא כל רגע מחדש וזה לא פחות מנס. אמן. אמן, אמן. שיש שבת שלום לכולם. תודה רבה לעזרה שהפיק אותנו. ואנחנו נשנוע בשבוע הבא בעזרת השם. שבת שלום לכולם. שבת שלום.