Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת עקב
Big christmas sale
Premium Access 35% OFF
Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת עקב
Comment
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת עקב
All Rights Reserved
You retain all rights provided by copyright law. As such, another person cannot reproduce, distribute and/or adapt any part of the work without your permission.
בוקר טוב שלומו, בוקר טוב אלישה, ובוקר טוב לכולם, יום חמישי בבוקר ה-22 באוגוסט, יהוד חת דת, יהוד חת באב, תפשין פי ד' ואנחנו עם פרשת עקב, המדהימה והמופלאה, אנחנו כבר אחרי הפודקאסט באנגלית, אז נראה מה שלומו הכיננו לעברית היום. רק הערה מקדימה, אנחנו עדים בימים האחרונים בתופעה של סופר מוד, שמת לב, ירח ענק, ירח ענק. אני חסיד האסטרולוגיה הרי, אז אני מאוד מחובר לסופר מוד, לבלו מוד. למה זה קורה אלישה? כי המסלול של כדור הארץ מסביב לשמש, אנחנו עכשיו בקטע שהוא הכי קרוב לשמש, ולכן הכי קרוב לירח. הירח במיוחד זוהר בגלל הקיבה הנוספת הזאת, וזה יקרה רק עוד פעם בעוד 11 שנים אלישה, אז זה תופעה נדירה. יש גם תופעה של ירח מלא פעמיים באותו חודש, יש שני ירחים שהם מלאים, זה גם תופעה נדירה. אולי זה סימן, אולי זה סימן. שלמה, אני מתחיל לחשוב שאתה מתקרב למחנה שלי, ככה של... אני במחנה שלך בטוח, אליבר. התואשה שנדבר עליה אלישה היא מ-2014, יולי-אוגוסט 2014. 2014 זה מלחמה, מלחמת צוק איתן, נפלו חיילים, שלחנו חיילים לתוך עזה. המלחמה בת שבע שבועות, עקובה מדם, ילדים נהרגו, חטופים, ילדים שנחטפו נהרגו. זה מרגיש ממש דה-ז'בוך. ואתה מציין בתואשה שלך בעיצומו של הקיץ הקשה הזה שעוד לא נגמר. אתה מתייחס למצוקה. והנה אנחנו עשר שנים אחרי זה, מלחמה, מעריכה, עשרה חודשים, לא שבע שבועות. והמון המון קורבנות ומוות וסבל בשני הצדדים והגשנים בשני הצדדים, אני חושב. ובאה פרשת עקב, ועקב למעשה מתייחס לסיבתיות. עקב כך, אז כך. ואיך אנחנו אמורים לפרש את הסיבתיות הזאת? זה המשימה שלנו בפרשת עקב. פרשה 46 מתוך התורה, פרשה שלישית בדברים. פרשה ארוכה, 1750 מילים. ופרשה עמוקה, פרשה נוגעת ללב. כי זה המשך של משה, זה בעצם הצבעה המוסרית שלו. שהוא מעביר את התפונות שלו לעם, כדי שהעם ילך בדרך הנכונה, בהמשך. הוא עושה את זה מתוך ריאליזם, לא מתוך נאיביות. הוא מכיר את העם שלו, ואו דרך הוא מכיר. והוא מציין שהעם בהמשך יתאה בדרך, אבל בסוף יהיה טוב. ויש משפט מעניין, אידישה. יש משורר, רחל, אנחנו שנינו אוהבים את השירה שלה. בשירה של רחל, היא משתמשת בביטוי עצב נבוא. ולימדו את השיר הזה לילדים בבית ספר, וילדים לא היו להם מושג. מה זה עצב נבוא? מה זה בכלל נבוא? אנחנו עם של בורות אלי שלצערי, לצערי הרב. אז עצב נבוא זה משה שעומד בהר נבוא לפני שהוא עומד, ממש לפני שהוא עומד. והוא מסתכל על ארץ המופתחת, הארץ היפה, פרוסה לפניו כמו שטיח. והוא עצוב. עצב נבוא, אנחנו גם כן בעצב נבוא, כי לא הגענו לארץ המופתחת. אנחנו עוד צריכים ליצור אותה. זה עוד לפנינו, ויש תקלות בדרך. הייתה תקלה חמורה ב-2014, אתה כותב על זה. זה גרם לנו עצב רב. והנה אנחנו ב-2024, ושוב, לא הגענו לארץ המופתחת. מדינת ישראל התקבצה. זה כואב הלב לי שאנחנו מתקבצים, והגבולות מתקבצים גם בדרום וגם בצפון. אז אתה כרגיל מתייחס לעצב, לרגשות האלה, ומנסים למצוא נחמה מתוך הפרשה הנפלאה הזאת. כן, כן, זה די מדהים שהבאת עכשיו את הדרשה הזאת, העלית אותה באוב, וככה, וקראתי מאז עצמי, וואו, לפני עשר שנים. וגם אז חשבנו, קודם כל חשבנו שסוף העולם מתקרב. והמלחמה הייתה נוראית ועצובה. והיום אנחנו כמעט מתגעגעים למלחמה הזאת, שיחסית למלחמה הנוכחית היא הייתה פשוט, מאופן יחסי הייתה הרבה יותר קלה. אז אני מתאהבת מה השיעור. אתה מדבר האמת על ישראל מתקבצת, זה מדהים. ככל שהשלטון שלנו ימני, המדינה הזאת מתקבצת יותר. שזה מעניין לפני עצמו. איבדנו את הצפון, חלקים מהדרום. אנחנו עוד נשוב, אני מאמין שאנחנו עוד נשוב. אבל עדיין זה באמת מאוד עצוב. והשאלה היא, אם אני מדבר על עקב וסיבתיות ונסיבתיות, אז אני חושב שאולי תעולה השאלה, אם השאלה היא מאין יבוא עזרי, מאיפה נמצא נחמה, אז אנחנו צריכים באמת לחשוב מחוץ לקופסה הרגילה של סיבתיות ונסיבתיות. כי הסיבתיות הקונבנציאלית הביאה אותנו עד הלום, ואנחנו רואים שאין בה נחמה. אז איפה כן אפשר למצוא נחמה? אז בדבשה שלך, אליש, אתה מפרש לנו, עוזר לנו להבין את הסיבתיות האמיתית. ה-if then, העקב אז. זה לא בדיוק עקב זה שתעשו את מצוותיי אז הכל יהיה בסדר. זה סיפור אחר. אתה כותב במילים הבאים, כל מה שחשבתם שהם מקור העושר, תיאטר בצוג, מזכורת, ויטמינים, האוכל האורגני, הגאדג'ט הבא, אפילו המרדף אחרי המימוש העצמי, כל אלו הם חשובים מאוד, אבל לא מהם בא הכוח, החיות והתעצומות הנפש. כולנו תולים בהם תקוות רבות, שהם ישפרו במשהו את איכות חיינו, אבל כשאנחנו חושבים שהם יצילו אותנו, העלינו אותם לדרגת אלילות. סופן תמיד להחזיב. וזה תזה שמופיע בכל התורה, וגם במסר של משה, מה האכב אז שמזהירים אותנו, עקב זה שנהיה שמנים, ומלאי סיפור קצמי, נלך לאלילים, לאלוהים אחרים, ולא לאלוהים האמיתי. וזה בעצם המסר שלנו עכשיו, מ-2014 ו-2024. הייתה קונספציה לפני עשר שנים, שאם נזרים כסף למרושעים האלה בעזה, אז נשתיק אותם. הם ילכו בעקבות השמינות הזאת, השמנים החיים הטובים, עם הכסף הקטרי, ויאזבו אותנו, והכל יהיה טוב. וכל זה קורה לישה, בזמן שגם בצפון וגם בדרום, פונים את המערכת עד לא תאומן של מנהרות. אני פשוט לא מאמין שיש 200 מיילים, 100-300 קילומטרים של מנהרות בעזה. כל הסיפור זה 40 קילומטר, מלמעלה עד למטה. 100-300 קילומטר. ועכשיו החזבולה, כדי להשתחץ קצת, הראה לנו בווידאו, מנהרה עצומה, ענקית, עם מפעל שם, לבניית רקטות, ועם מסעיות. ענקי, מנהרה ענקית, מתחת לאדמה, מאוד מאוד עמוק בתוך האדמה, וכל זה מתחת לאפינו. כל זה בנוי על קונצפציה, שהתורה מזירה אותנו ממנה. אם תחשבו שהאושר, שהאקפיטליזם, שכסף, שאוכל, מזה תבוא הישועה, הם נונש לא. ולא רק שאנחנו נפלנו לפח, בעצמנו, מהחיים הטובים שלנו, ורוצים רק שיימשך, בלי שום הקרבה, אנחנו השלכנו את זה על האויבים שלנו, וזה לא עובד, לא אצלנו, ולא אצלם, מסיבות שונות, אבל זה לא עובד. נכון, נכון. לא שאנחנו יודעים בדיוק מה כן עובד, אבל אנחנו, בשורת אחרונה, יכולים להגיד, המטריצה הזאת לא עובדת. עכשיו, יש עוד אפשרות, אגב, שלמה, אפשר לבוא ולהגיד, המטריצה הזאת עובדת, ככה וכל עשר שנים, ובעצם גם הייתה עוד מלחמה, בין שתי המלחמות האלה, כל כמה שנים, יש מערכה, לפעמים גדולה יותר, לפעמים קטנה יותר. כרגע הייתה מאוד מאוד גדולה, ועל סיפור השבעה באוקטורו והחטופים, אילולי החטופים, הסיפור פה היה מאוד מאוד שונה, החטופים הפניסו פה דינמיקה אחרת לסיפור. אבל אפשר לראות ולהגיד, ככה זה בחיים, וכמו בפודקאסט בניטי, את המניות עולות ויורדות, זה דרכן של כלכלה, כשבתקווה לאט לאט, באופן עקרוני הכל במגמת עלייה, ויש עלייה בירידה בדרך למעלה. אז אפשר לבוא ולהגיד, בסדר, כמו שכהלת אמר, אין חדש תחת השמש, כל המחלים זורמים לים, ככה זה, צריך ללמוד לחיות עם זה. ולהגיד, מחר יהיה יותר טוב, אולי יהיה רע, אבל עוד שלושה ימים יהיה טוב. ואנחנו פה במציאים, יש את זה, יש באמת את התפיסה הזאת, שכן, יש איזושהי מעגליות מסוימת, יש מציאות מעגלית, של טוב ורע, של שמש, של יום ולילה, של גאות ושפל, וכן הלאה. אבל אנחנו באים ואומרים, יש גם משהו, התורה הרי היא לא ספר ביולוגיה, היא לא ספר היסטוריה, היא לא ספר, שמספרנו על המעגליות, האינסופית והסיזיפית של החיים. בשביל זה אנחנו לא צריכים את התורה, בשביל זה צריך לקום בבוקר ולהסתכל החוצה. התורה באה להגיד לנו, שיש גם, יש עמוק בתוך המציאות, גם איזו מציאות אחרת, מטריצה אחרת, לגמרי. ואנחנו שנינו עוד עכשיו מנסים להגיד, שפרשת עקב מציעה לנו פה, ראייה אחרת של המציאות. וזה לא אומר, שלא תהיה למלחמות. זה לא אומר, זהו, יותר הסיפור עם עזה וחיזבאללה, לא ישוב יותר. לא, זה לא אומר את זה. אבל אם אנחנו מחפשים את הנחמה, כלומר, יש פה שתי אפשרויות, אתם יכולים לחפש את הנשק האולטימטיבי, הנשק, כיפת ברזל הוא נשק מעולה, נגד טילים מסוגים מסוימים, הלייזר יעזור עום נגד כתבמים, יהיו לנו כל מיני פתרונות למנהרות, אבל אחר כך הם יבואו עם איזשהו דבר חדש. זה סינדרום קוהלת, אין חדש תחת השמש. אבל אנחנו אומרים, שיש גם איזושהי תפיסת מציאות שונה לגמרי, שאותה התורה בעצם מציעה לנו. איזשהו עקב, היה עקב, כאילו, אם אז, אחר, ברמה אחרת. בפודקאסט באנגלית, קראתי לזה, מתה, יש כאילו סיבה בתולדה, במציאות שלנו, ויש ספירה גבוהה יותר סיבה בתולדה, ויש ספירה אולי אחרת לגמרי, שבו בכלל אין, אין בכלל סיבה בתולדה, ואני חושב, שאנחנו מחפשים פה עכשיו, את המשהו האחר. מסכים אלישע, אני חושב, שיש תובנה מסוימת, בפרשה, עקב, שקשורה לפיזיקה. יש ענף בפיזיקה, שנקרא תרמודינמיקה, תורת האנרגיה, ויש חוק חשוב, חוק שני של תרמודינמיקה, כל סטודנט בטכניון לומד את זה, בשנה הראשונה, והחוק הזה אומר, אנטרופיה, כאוס, בלגן, בלגן מתרחב. התהליך הזה הוא חד-כיווני, וכעת בקוסמוס, הקוסמוס מתרחב, הפלנטות, הכוכבים מתרחבים, במהירות גוברת אגב, אנחנו לא יודעים למה, כי זה מופעל על ידי אנרגיה, שאנחנו לא יודעים מה היא, Dark Energy, אנרגיה חשוכה, אבל יש אנטרופיה אחרת, אלישע, יש אנטרופיה חברתית, יש בלגן חברתי. חברה האנושית נוטה בבלגן, זה כאוס, במקום לסדר, ואם יש סדר זמני, ואנחנו צבעים, ושעננים, תדעו לכם, חבר'ה, זה לא יימשך, כי ככה אנחנו, אנחנו יהודים, עם כשעורף, אבל יש עוד עמים כאלה, ואנחנו נמצאים בשכונה לא טובה במזרח התיכון, אז מה עושים נגד האנטרופיה החברתית הזאת, והפיזית? האנטרופיה הפיזית קיימת, אין מה לעשות, אבל האנטרופיה החברתית, זה גם קצת תלוי בנו, והמסר לדעתי בפרשה, גם מציין את זה, זה להזמין את השכינה, להזמין את אלוהים, לגור בתוכנו, אבל הוא יבוא מתי? הוא יבוא רק כשהמצב מתאים, כשיש, ואהבת לרעך, כשיש אמפתיה, כשיש אכפתיות, כשדואגים לרעיבים, להלמנות, לילדים, וכדומה, כשיש אמפתיה, ומילה אחרונה בנושא הזה, יש גיליון חדש של National Geographic, הגיליון הזה הוא על המוח, ומיפוי המוח, זה מרתק, אנחנו עכשיו יכולים למפות את המוח, ולדעת, מאיפה בא רוגז, מאיפה בא ספורט, מאיפה באיצירתיות, כל דבר, המוח מעוטט לנו איך, כשמפעילים את הקטע הזה, זה מופיע כאדום, בפונקציונל MRI, ואז אומרים, פה זה המקום במוח, שיש איצירתיות, המגדלה, קורדקס, ועשו את זה באמפתיה, מיפו את האמפתיה של אנשים, והצליחו לדרג גם אמפתיה, ומה מצאו? אמפתיה מורכבת, אמפתיה קיימת, בהמון מקומות שונים במוח, מקום שאפשר להרגיש את הזולת, מקום שאפשר לדמיין משהו חדש, מקום שאפשר לזהות מבט פנים, מקומות שונים במוח, ואפשר למפות מי אמפתי יותר, ומי אמפתי פחות, אגב אלישה, פסיכופט, פסיכופט מומחה באמפתיה, אבל אמפתיה מזויפת, אמפתיה מזויפת, הוא מגיע למטרה שלו, על ידי זה שהוא כאילו אמפתי, לאחרים, אבל רואים את זה לפי המיפוי, זה לא אמיתי. כלומר ב-FMRI שלו, לא יראו את כל האזורים תולכים. בדיוק, בדיוק. זה מעניין. ההתנהגות אמפתית, אבל לא לפי המוח, לא אמיתי. וואו, זה מעניין. אני רק אחרונה, אני חושב, מתי שהוא אלישה, אנחנו נעשה מיפוי המוח, זה רוחניות. אולי כבר עשו את זה, אני צריך לחלוק. תאר את מי שעשו. מקור של רוחניות. איך נראה המוח של אנשים, שהם באמת רוחניים, של רבי נחמן, איך היה נראה המוח שלו. זה מעניין. נכון, אבל אני תוהה, טוב, אתה העלית פה הרבה מאוד דברים, מאוד מאוד מאוד מעניינים, אני צריך לקרוא את ה-National Geographic הזה, אני רואה, אבל יש שם קשר, אני חושב, בין אמפתיה ורוחניות. אני חושב שאתה עצמך אמרת, כאילו, ואהבת לריחה כמוך, אז הרוחניות, זו מילה מאוד מאוד כללית, אבל יש אולי, הרוחניות של שופנהאו, שהייתה רוחניות מאוד מאוד פסימית, ומאוד קשה, לא היה בה אמפתיה, אבל הרוחניות של הבעל שם טוב, הייתה רוחניות שכל כולה הייתה אמפתיה, אז אולי דווקא ימצאו משהו מאוד מאוד דומה לממצא של האמפתיה, זה יכול להיות מאוד מאוד מעניין. זה הערה קטנה, ואז... הערה קטנה גדולה. השאלה, וזה מעניין, מעניין אותי מאוד איך National Geographic גם כן אומר את זה ומסביר את זה, האם הם רוצים להוכיח מאיפה במוח זה מגיע, או איזה חלקים במוח נדלקים בסיטואציות מסוימות. כי זה שאלה מאוד מאוד שונה, כי האם המוח הוא מקור המחשבות והרגשות והיצירתיות וכולי, או שהמוח הוא תחנת נמסר, שבעצם זה לא קורה בתוך המוח, אבל הכל עובר דרך המוח, אנחנו יודעים שהמוח שולח את ההוראות לגוף, המוח מפעיל את הגוף, המוח הוא בלתי רגיל, בלתי רגיל, אבל אם הוא המקור, אז הפסיכיאטריה היא התחום הכי חשוב שיש, כי הפסיכיאטריה מטפלת עם ככה במקור, אבל אם הוא לא המקור, אם הוא רק המקום שבו שהדברים עוברים דרכו, בדרך למימוש, בדרך אל הגוף, זה עובר דרכו, אז אנחנו צריכים להתחיל לדבר על אלוהים, צריכים לדבר על כל מדברים נשגבים שמאוד מעניינים אותנו, זה כאילו לא כל כך חשוב, אבל זה כן חשוב כי הנה פה אנחנו רואים עוד סוג של העללה, איך אפשר להעליל את המוח, שהמוח הופך לאליל, ואז גם באמת אנשים יכולים להגיד, תשמע, יש לי בעיה במוח, למשל לי שפרת קשב ורגעוז, כמו של הרבה אנשים בדור שלנו, ועוד יותר בדור הבא, ונורא קל להגיד, תשמע, מה אתה רוצה? יש לי הפרט קשב ורגעוז, זה לא אני, זה המוח שלי, הפרט קשב ורגעוז שיושב במוח, בגלל זה, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, ואז אני בעצם נתתי כוח למוח, ואנחנו יודעים טוב מאוד, אלה מאיתנו עם הפרט קשב ורגעוז שנולדו לפני עידן הריטלין, שלמדו להתגבר, למדו להתגבר, ולמדו להתמודד עם הפרט קשב ורגעוז שלהם, ולמדו איך למצוא כל מיני פתרונות, לפעמים טובים יותר, לפעמים פחות טובים, אנחנו גם יודעים שלא, הנה, גם עם הפרט קשב ורגעוז, שלחתי לאבחון שלי, בגלל שלבן שלי יש הפרט קשב ורגעוז מאוד מאוד חריפה, אז אמרו, צריך לבדוק גם את ההורים, ואז אנחנו אמרנו, טוב, פה זה לא ביולוגי, כי הבן שלנו מאומץ, אז אמרו, אה, אוקיי, נכון, זה לא גנטי, אבל גם ברמה ההתנהגותית, בהחלט יכול להיות אם ההורים הממצאים יש להם הפרט קשב ורגעוז, ברמה הסביבתית הזאת, יש לזה השפעה. אז אמרתי, בסדר, אני אלך לעשות אבחון. באבחון, אומר לי מאבחן, איזה פסיכיאטר ככה, בברצליה שם, אומר לי, אני לא מבין, אני לא מבין איך הגעת לכל מה שהגעת, איך עשית מה שעשית, כאילו, אתם יודעים שיש להפרט קשב ורגעוז, זה מטורף, זה מה ש... אתם... הפרט קשב ורגעוז מאוד קשה. אז אמרתי לו, לך, הור? לי, לי, כן, לי, כן. אז אמרתי לו, וואלה, ואז התחלתי להתעניין בזה. ופתאום, זה הסביר לי מלא דברים מהילדות וגם מהעכשיו. אבל, אבל, מכיוון שלא ידעתי שיש לי הפרט קשב ורגעוז, לא יכולתי להאשים את ההפרט קשב ורגעוז, לא יכולתי להאשים את המוח בזה, אז פשוט גיבשתי, בלי לשים לב, גיבשתי כל מיני אסטרטגיות, כל מיני אסטרטגיות, להתמודדות. ו... כאילו, בב אומר, לא נתתי למוח את הכוח להכריע, להשפיע הוא בהחלט, זה בהחלט ישפיע, אבל בהחלט לא להכריע. כלומר, אז השאלה פה בשלט לה, עקב, מה הגורם ה... הדבר, המוח, או אין שום דבר שהוא באמת הגורם. רק ברמה מסוימת הוא אכן גורם. אבל אם נוכל להגיע לרמה עמוקה יותר, או גבוהה יותר, של הגורם הראשון, כמו שאמר אריסטור, כמו שאמר רמבם, להגיע למקור של המקור, המקור הראשון, המניע הראשון, שם נוכל בעצם לקוף את כל האלילים הקטנים. אה, זה גרם לזה, זה בגלל זה, לא, זה בגלל זה. ולהגיע למקור הראשון שהוא... ששם נמצאת חירות מאוד מאוד מאוד גדולה. אז אלישע, אני אשמח לדעת שיש תמיכה מדעית במה שאמרת. אמרת שהמוח הוא יותר תחנת ממסר. בתורת הקוונטום, שאתה גם אוהב מאוד, אני יודע, גם אני, יש תיאוריה של entanglement, כשירה. שתי מולקולות, שני אטומים, אחד פה בזיכרון ואחד בסן פרנסיסקו, יכולים להיות קשורים אחד לשני, למעשה אותו דבר. הוא זז וזה זז. זה נקרא entanglement, זה תופעה בתורת הקוונטום. ועכשיו גילו שבניורונים של המוח יש את אותה תופעה, של entanglement. ניורון בתוך המוח שלי יכול להיות entangled, קשור, מחובר, ממש מחובר, לניורון במוח אחר. למרות שעל פניו לא רואים שום חיבור נסידתי. שום חיבור, שום חשמל, שום טלפון או קבל או שום דבר, בדיוק. וזה נראה לי, כי אני עובד עם יזמים ואנשים יצירתיים, והם אומרים בעצמם שהם מרגישים יותר כתחנת ממצאות. מאיפה בא להם הרעיון הזה? מאיפה בא הרעיון של סטיב ג'ובס, שבפלאפון, במקום שיהיו קרומי הכפתורים, היה מסך וניגע במסך. מאיפה הוא קיבל את הרעיון הזה? הוא קיבל את זה כשהוא ראה ילד קטן מול הטלוויזיה, והילד שם את האצבע על המסך. אבל באמת, באמת, מאיפה מאיפה זה בא? אנחנו, ברגע שמאמינים שאנחנו תלכנת ממצאות, והמוסר בעצם הוא השכינה. זה משנה את הארוגנטיות שלנו, את היהיות. והיהיות זה שורש של דברים רעים מאוד. נכון, נכון. עכשיו, זה לא אומר שלא צריך לטפח גם את תחנת הממסר. המוח הוא איבר. מדהים, מדהים, מדהים. באמת, באמת מדהים. וכל הכבוד לנאשנט ג'יאוגרפיק, ואני חייב לצנות את הגיליון הזה, ולקרוא אותו. המוח הוא מדהים, ויש הרבה דרכים לשפר את תפקוד המוח. יש כמה תרגילים, ספורט, אוכל טוב, אומגה שלוש, אני יודע מה. כמו שצבי זיכרונו לברכה היה אומר, אז זה הכל נכון. אבל באמת, כשאנחנו התחלנו פה את הפודקאסט, ושאלנו מאיפה תבוא הנחמה? וספר תהילים שואל את השאלה הזאת, מאין יבוא עזרי? מאין יבוא עזרי? והוא ממשיך, עזרי, מאים השם, עושה שמיים וארץ. כלומר, הנחמה, העזר, יבוא לא מה... מדמבלדור שיושב על הענן, אלא מהשם, מהאלוהות, מהמקור, משורש החיים, מהמקום שבו הכל נובע, מהנביאה, הנביאה בעין, הנביאה הגדולה. ודרך נוספת, זה להגיד את זה, מאין יבוא עזרי? זאת לא שאלה זאת אמירה. מאין, מהאין סוף, מהאינפיניטי, משם בעצם תבואו נעת תשובות החדשות לתקופה הזאת. לא, מה שאנחנו כבר יודעים, אנחנו כבר יודעים, וזה מה שהוליד את מה שיש לנו. תבואו הבנה חדשה, כמו עם סטיב ג'ובס, כמו עם כל אדם יצירתי. פתאום מגיעה הבנה חדשה, והיא עוברת דרך המוח שלנו, זה תחנת הממסר. ולכן גם בעת הזאת, תבואו הבנה חדשה לאנושות. אמן, אלישע, ובנוגע לתחנת הממסר, שאפשר לשפר אותו, את הרגישות שלו. כשאני מעביר סדנה על חדשנות ויצירתיות, איך אני פותח? אני שוכב על הרצפה, ואני עושה שקיבות שמיכה. אני מזמין את הסטודנטים להצטרף אליי. אני לא רע בזה. מה הסיפור? הם טועים. מה המטורף הזה עושה? אני אומר להם, השריר הזה, הוא חזק, כי הוא מתאמן. אני מאמן אותו. המוח הוא שריר, וצריך לאמן אותו, לאמן את תחנת הממסר, שיהיה יותר רגיש, שיהיה קלוט יותר, לפתוח אותו, וזה עובד. יש תרגילים שאפשר לעשות, בדיוק כמו שאני עושה תרגילים, לחזק את הרגליים ואת הידיים. מדהים. אולי נאחל לכולנו, שתחנת הממסר שלנו, א', תהיה באמת, כמו אני רואה את התמונה ששלמה הביאה, ככה מהנאשון ג'יאוגרפיקה, על האמפתיה, איך המוח כולו, חלקים רבים במוח, נעירים באור גדול, כשזה מגיע לאמפתיה. אז שנאמן את המוח שלנו לאמפתיה, ואולי נאמן את המוח שלנו לאמפתיה, שיש פה אם, אבל אם נאמן את תחנת הממסר שלנו לאמפתיה, תבונת תשובות תגנה את תחנת הממסר תשובות חדשות, שרק מוח שיכול לקלוט אמפתיה, יוכל בעצם להביא אל העולם. ולפחות במקצת נעת את חוק, החוק השני של טרמודינמיה, שהאנתרופיה החברתית גדלה באופן מדמית. אמן, אמן, אמן. תודה רבה שלומו. תודה, תודה לכם שהקשבתם. להתראות.