Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת שופטים
Big christmas sale
Premium Access 35% OFF
Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת שופטים
Comment
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת שופטים
All Rights Reserved
You retain all rights provided by copyright law. As such, another person cannot reproduce, distribute and/or adapt any part of the work without your permission.
שלום שלומו, שלום לשם, שלום לכולם ואנחנו עם פרשה ככה חזקה, מטנטלת, חשובה, ביוחד בתקופה הזאת. שבוע קשה, קשה עבר על כולנו ככה. מי שיקשיב לפרודקאסט השבוע ידע על מה אנחנו מדברים, מי שיקשיב לפרודקאסט בעוד כמה שנים אולי, ננסה לדבר על מה יהיה כל כך קשה. אז השבוע שבו שישה חטופים חזרו אלינו בערונות מתים, כשהיינו כל כך קרובים להביא אותם הביתה, והם נורעו על ידי חמאס, נרצחו על ידי חמאס במנהרות של עזה. אז השבוע קשה, ואיך זה מתקטל כמובן עם פרשת השבוע? שבוע במיוחד קשה, ושאני באופי, אני אדם אופטימי בדרך כלל, אבל השבוע באמת הכי קשה, מזה הרבה מאוד חודשים, בגלל הצעירים והצעירות היפים האלה. ואז יושבתי להתגונן בפרק אסט, וקראתי את פרשת שופטים. וכרגיל התורה היא נותנת לנו מפת דרך לצאת מזה אלישה. זה מדהים, כי זה נחשב לפני אלפי שנים, שלושת אלפים שנים, וזה כל כך מודרני, ואני אתן דוגמה. הפרשה לשופטים היא פרשה מס' 48. אנחנו מתקרבים בסוף ספר דברים, בסוף קריאת התורה. יש אלף חמש מאות מילים, פרשה ארוכה. ויש ארבעים ואחת מצוות, והרבה מהמצוות קשורות איך ננהל מדינה. וגם מה שנקרא בארצות הברית separation of powers, הפרדת רשויות. אז בפרשת שופטים, איך לנהל על כדור הארץ את החיים, איך לנהל אותו בצדק, לחפש צדק. יש לי הכבוד לדקורת האפתורה בשבת, אפתורה של נישאיה או אפתורת נחמה, אחת מאפתורות הנחמה. ונישאיה מסביר לנו על מערכות שמיים. התפקיד של אלוהים, אלוהים שולט כמובן בכדור הארץ, אבל גם בשמיים. הפרדת רשויות. אנחנו בני אדם, אנחנו ממונים על הצדק על כדור הארץ. ואלוהים בשמיים, כמובן על הצדק בשמיים. ויש קשר ביניהם, ויש גם ההפרדת כוחות. עכשיו בארה״ב יש שלוש רשויות. יש את הרשות השיפוטית, יש את הרשות הניהול והנשיא והאדמיניסטרציה. ויש את הדמוקרטיה, יש את בית הנבחרים. וכל אחד יש ההגדרות, מה מותר, מה לא, מה כוחות, מה אינם. ויש איזון ביניהם, וזה כל הרעיון של האיזון הזה. וכשיש שליט, במקרה של הפרשה, המלך. והוא צורך כסף ועוצמה ונשים וסוסים ושופטים. הפרשה מסירה אותנו מהדבר הזה. הנה המילון שאנחנו מסתכלים בעולם. ויש שליטים אוטוקרטיים, דיקטטורים, צורים מיליאדים. שליט רוסיה, יש לו מיליאדי מיליאדי דולרים, והוא מחביא את זה בצורה מתוחכמת. אבל יש לו, ואנחנו יודעים. אז התורה היא כל כך מודרנית. וגם בעצם אומרת לנו, בהגבי להצביע. לא להצביע לבן אדם שהוא מלא גאווה. יש משפט שאומר, גאווה מתייחסת למי צודק. ואנחנו רואים את זה יום יום בטלוויזיה. מי צודק? אני צודק. וענווה, ענווה, מתייחסת למה צודק. מה הוא צדק? זה כשגאווה משתלטת על ענווה, אנחנו בצורה. אבל אפשר לתקן. אפשר לתקן. וואו, הבחנה מאוד יפה בין מי צודק ושלט הגאווה, ומה צודק שלט הענווה. ובתפואה זה אמירה, אמירה מעניינת, אמירה יפה. כן, כן, אנחנו ממש רואים שהפרשה זו פרשת שופטים. הדרישה הזאת עושים שופטים ושוטרים בכל שאריך. זה הדרישה למשפט צדק. ובאותה פרשה, כמו שאתה אומר, ושאתה למשפט מלך. באמת את הגבלות על כוחו של מלך ועל הכסף שיהיה לו וכולי. זה פשוט מצמרר, מצמרר כמה שזה רלוונטי לזמן שלנו. ומה שדי מזעזע, אנחנו רואים, ומשה גם מודד את זה, זאת הדרך הנכונה ללכת בה, אבל אתם לא תלכו בה. ואנחנו רואים, ישנו עכשיו את הממשלה הדתית ביותר בהיסטוריה של נת ישראל. ובכל כך הרבה דברים, הממשלה הזאת הולכת נגד רוח התורה, חוקי התורה והוראות התורה. זה פשוט מדהים, וברורים לגמרי שהם צודקים. וקוראים את הפרשה הזאת, ואתה אומר לעצמך, רגע, אני בטוח שלא מהם עכשיו קוראים את הפרשה הזאת, בטוח שלא מהם קוראים את הפרשה. ואני לא בטוח, אני בטוח שהם קוראים את הפרשה, אבל אני לא בטוח שהלב שלהם קורא את זה. אני לא בטוח אם זה לא האינטרסים שלהם שמובילים אותם בדרך הזאת. אבל זה מזעזע לחשוב שהממשלה הכי דתית בהיסטוריה של נת ישראל פועלת בצורה, בכל כך הרבה תחומים, לא רק בתחום הזה, כל כך הרבה תחומים פועלת בצורה שכל כך מנוגדת לתורת ישראל. אז אבישר, יש קטע שאתה מאוד אוהב בפרשה הזאת, תמיד תהיה עם אדוני אלוהיך. שמתי לב עכשיו, בשבוע שעבר פרשת ראה. ראה זה יחיד, משה מתייחס לכל אחד ואחד מאיתנו, אז וגם היום, ראה, ראה, אתה תראה, את תראי, אבל גם בפרשת שופטים, גם כאין יחיד, תמין תהיה. לא תמין תהיו רבים, תמיד אתה, אתה תהיה תמין. את תהיה תמימה. והשאלה היא, מה זה תמין? האם זה נאיביות? לא. תמין, אתה אומר שתמין זה כאילו שלם, במובן של שלמות, ואז אתה שואל בדושה שלך, מהו ההפך? מה ההפך האפשרי מתמין? ואפשרות אחת, אם תמין זה שלם או אופן, אז אולי ההפך זה פגום, ואתה דוחה את הדבר הזה. לא, ההפך זה לא פגום, זה חסר או חסר, לא שלם. ואתה מצוין פרדוקס כאן שבחוסר השלמות יש את השלמות, כאילו ניגוד. אתה יכול קצת לפרט את זה, אנחנו שלמים רק כשאנחנו מרגישים שלא. כן, כן, זה באמת כאילו יכול פרדוקס. תמין תהיה, זה באמת להזכיר שתמין במובן התורמי זה באמת שלם. שלם תהיה עם השם אלוהיך. אז מה זה באמת שלם, ומה זה תמין? ומה טוב, ננסה לראות דרך ההיפוך. במקום שבה הפרדוקס הזה נסתר, הרי למה יש כאן פרדוקס בעצם? הרי אנחנו יודעים שאנחנו לא שלמים. אנחנו יודעים שאם אין לנו אוכל, מים וחמצן ויכולת בעצם להגן על עצמנו ולשמור על עצמנו וכולי וכולי, אנחנו לא נשרוד, לא נתקיים. אז אנחנו לא שלמים. האדם הוא לא שלם, הוא לא יחידה שלמה שיוכל להתקיים ולא צורך במשהו אחר. אם יש לנו צורך במשהו אחר, אז אנחנו כביכול חסרים. וחסר הוא כביכול, האסנחמי שלם. ומכיוון שהתורה אומרת, תמינים תהיה עם השם אלוהיכם, אז חייב להיות לזה איזשהו פתרון. הפתרון שאני מוצא את זה זה שהיותינו חסרים הוא חלק מהשלמות שלנו. שדווקא היותינו חלקיים, איזה הוא עשיר, השמח בחלקו. דווקא היותינו חלקיים שאין לנו את כל מה שאנחנו זקוקים, זה מה שעושה אותנו לשלמים. האדם החסר, דווקא זה מבנה מופלא. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם עם חלקיקים, גם מאדם וגם אלקטרון ופרוטון וכולי וכולי, עם חלקיקים שכל אחד מהם בפשוט עצמו הוא שלם לחלוטין. הוא לגמרי הוא עצמו, האלקטרון הוא לגמרי אלקטרון, הפרוטון הוא לגמרי פרוטון. אבל האלקטרון חסר, הוא חסר את הפרוטון ונוצרת משיכה מגנטית ביניהם. במשיכה המגנטית הנפלאה הזאת נוצרת אטום, וגם אטום תמיד חסר בו, גם כן, והוא מתחבר עם אטום אחר ויוצר מולקולה. וככה נוצרים חיים עלי אדמות וככה נוצרים דברים. עכשיו, אם האלקטרון לא היה לגמרי שלם כאלקטרון, אז הוא לא היה חסר משהו, הוא כבר לא היה אלקטרון, הוא היה משהו אחר. אז תנותנו חסרים. זה גאוני, קודם כל זה גאוני שאנחנו חסרים, כי ככה נבנות קהילות, ככה נוצרת אהבה, ככה מגיעים ילדים לעולם. דרך החלק החסר שפוגש את המשלים לו ככה מחוצה לו. וזה לא פוגע כי הוא זה בשלמות שלו. ואני חושב שהרבה מאיתנו, ודיברנו על זה בפודקאפ באמת, הרבה מאיתנו, זה לא פשוט. לא פשוט להיות מבקקים, ואנחנו מבקקים. נולד תינוק יותר מרוב בעלי החיים, לפחות היונקים לפחות. רוב היונקים נולדים, ואם חלילה קורה משהו לאימא, רובם יצליחו לשרוד. זה לא יהיה פשוט, זה יהיה קשה, אבל יצליחו לשרוד. אם יצליחו לשרוד תינוק, נולד, ולא אימא שלו, או ללא אבא, אין לו שום סיכוי לשרוד. שום סיכוי, אין לנו כמי שאחר ייאמץ אותו. אז הרבה קצת נולדים ומבקקים, וזה חלק מהשלמות שלנו, זה חלק מהתוכנית. אז אין מאיתנו, ואני חושב שהרבה מאיתנו, אולי לגברים טיפה יותר מפעולים לאנשים, אבל חלק גדול מאיתנו, ההילותינו מבקקים, וברגיש כמו בום. בום מאוד גדול, ואנחנו לא נודד בנזקקות שלנו, ואנחנו נתבייש בנזקקות שלנו. ואני באמת רוצה להציע פה שההפך, ההפך, היותינו חסרים, זו בדיוק, זה בדיוק השלמות שלנו. וכאילו לי זה, כדי לחיסרון הזה, העולם הזה לא היה ממשיך להתפתח, וממשיך להתפתח בבחות השלמות של החיסרון. אז אני קצת רוצה להתווכח איתך, אלישה, ולקח קטע אחר של הזה שם. אתה אומר שבטבע ישנה רק חוויית החסך העפשבי, המיידי והבריאי. אצל אדם מכננת חרדה לגבי העתיד. יש לנו דמיון, אנחנו מדמיינים את העתיד, ואתה אומר, בטבע אין את הדמיון הזה של מה שבו קיים עכשיו. אני רוצה קצת להתווכח. יש לנו קבבה קטנה, יורקי, מייקס בריד, יורקי מעורב. מאוד קטנה. תרצי, מאוד קטנה, ארבעה קילו. אני הולך למקרר, והיא מסתכלת, מיניים גדולות. והיא מגיעה אליי, והיא מדמיינת לעצמה, וואלה, אנחנו נקיות היום? אני חושב שיש גם לחיות דמיון. אבל מה שאתה כן צודק, זה מאוד מאוד אנושי. יש לנו פריפרנטל קורטקס, יש לנו עמית גדולה, יש לנו פרצה למשך, יש לנו חלקים במוח. והם מדמיינים דברים שאינם קיימים. וזה כוחך אנושי, וזה היסוד של יצירתיות, היכולת הזאת. שתי נשים נפלאות, זכו בפרס נובל, המציאו דרך לתקן גנים פגומים, ודמיינו כיצד אפשר להשתמש בווירוס, כדי לחדור לתוך תאיו להנדס את הגנטיקה. הם קשו דברים שנראה שלא היה קשר ביניהם, וזה משנה את העולם וזה משנה את ענף הבריאות לגמרי. זה יש לאנשים מה שאין לפקסי, אני חושב. היכולת הזאת להבין מה חסר, מה פגול, מה לא שלם, ואפשר לנסות להגיע לשלמות, אף פעם לא נגיע לשלמות, אבל הדמיון הזה בעיניי זה אלוהי באופיו. נכון, כלומר, אף פעם לא נגיע לשלמות, החיסרון, הפגום, כל זה שלם. זה שלם לחלוטין. בלי שזה יהיה ככה, הבריאה לא יוכלה להתקיים. אז לכן תמין תהיה עם השם אלוהיך. אחת השאלות המעניינות היא איך ייתכן שהמילה תמין נושאת איתה שתי הבנות כמעט, סליחה על השיעול הזה, כמעט הפוכות. בעברית המודרנית תמין זה פאתי, פאתי מאמין בכל דבר, נאיבי, אוי תפסיק להיות כזה תמין בחייך. ובתורה תמין זה שלם. ואיך ייתכן, דיברנו על זה גם באנגלית, איך ייתכן שאותה מילה שהיא כל כך כל כך חיובית, שלם תהיה עם השם אלוהיך, יכולה גם להיות המילה שמבטאת נאיביות ופאתי. ואני חושב שבאמת ההבנה שאנחנו חלקיים, ההבנה שאנחנו זקוקים, זקוקים לשלם נוסף, היכולת שלנו לבוא אל החלקיות שלנו, לבוא אל המזקקות שלנו, מתוך מקום שלם, מקום שלם פנימי, מקום של אמונה מאוד גדולה. ואמונה יש בה נאיביות. אתה לא יכול להיות מאמין אם אתה לא נאיבי, כי אם אתה לא מוכן להיות נאיבי פה, אז אין שום מקום, מסתכלים על מה שקרה שבוע, ושיש את החברה הצעירים האלה שנעוררו למוות, רגע לפני שחרור אפשרי, אם אתה לא מאמין שיש פה משהו בדרכו לשלם גדול יותר, אז אם ככה, אתה באמת אל תהיה נאיבי, אבל גם אמונה לא תהיה בך, ולצאת מהשבוע הזה, כל אלה שיצאו מהשואה והמשיכו להאמין, כל אלה שעברו את השבעה באוקטובר והמשיכו להאמין, זה דורש מידה רבה מאוד של נאיביות, עכשיו, נאיביות היא קצת כזה דבר אולי שלילי, יש את הבלאדה הנאיבית של לאוטן גפן, זיכרונו לברכה, באמת אותה נאיבית בשיר של לאוטן גפן, היא בעלה הולך ומתרואה ומשתקר ונמצא אולי עם בחרות אחות, והיא מחכה לו ככה כל אלה שיחזור ומגיע ושוב מקבל אותו בזרועות פתוחות, זה באמת שיר מאוד בעייתי, בלאדה הנאיבית, ואני לא יודע בסופו של דבר, אני לא בטוח מי פה גיבור הסיפור, האם אותו גבר שפשוט הולך לאיבוד דרך מרטפת, זה בכלל שיר של שלמה ארצי, האם הוא פה גיבור הסיפור או שאותה אישה שמקבל אותו בזרועות פתוחות, זה ישמע כמו קורבנות מאוד גדולה, אבל בסופו של דבר, כשאני פוגש זוגות שעברו משברים כאלה, האישה או הגבר בצד הפגוע שהיה, פגוע שנבגד כביכול או לא כביכול, להמשיך להאמין בטוב, להמשיך להאמין בטוב של בן או בת הזוג, ולכן לשקם את מרכתי היחסים את הנישואים, לדעתי זאת גבורה עילאית, זאת שלמות עילאית, ומי שטוען שההפך, כלומר, שלא, אם מישהו בגד בך פעם אחת ולא יכול לסמוך עליו יותר, אני לא אעיד יותר ואני גם לא אתרנות שנס מוסף, בעצם מעונה מפחד, מעונה מפחד מאוד גדול, כי הוא לא מכיר בשלמות שלו עצמו. כשאני מכיר בשלמות שלי עצמי ובנפקקות שלי, אז אני גם מקבל את זה שהצד השני גם הוא חלקי, וגם הוא מחפש כל הזמן את המשלים שלו. אבל אני יודע שאני שלם, אז אני יכול לקבל גם את הצד השני כשלם עם החלקנית שלו. ואני לא יודע אם זה היה ברור מה שאמרתי עכשיו, זה היה קצת מסורבל, באופן שבו ככה תיארתי את זה, אבל יש קשר במדינה אחרות בין תמים כשלם ותמים כנאיבי, ואני בעד הנאיבי. אני מסכים אלי שם, ואני מזכר שיש מוסלמים שאורגים שטיחים, והשטיחים הם יפים, הם דפוסים גיאומטרים, והם תמיד תמיד משאירים איזשהו פדם. הם עושים את זה בכוונה כדי להודות לכך שבני אדם אינם שלמים, רק אלוהים הוא שלם, וזה מתבטא בפדם הקטן הזה בתוך השטיח. אז רק נדרק את זה שנאמר, כאילו, בני אדם אינם שלמים, ובכך שלמותם. יפה, זה הפרדוקס, בדיוק. עכשיו, חלק מהשלמות הזאת, זה החסר, וחסר מה? חסר של גאווה. בפודקאסט באנגלית דיברתי על קנפי ציון, המטוס שעשוי מזחב מבחינת עלות, שהראש הממשלה שלנו דרש, חייב מטוס, כשאותה סטארצות הברית, מדינה של 9 מיליון אנשים, והנשיא חייב את המטוס שלו, וזה אינטרנשי. אני מבין דוגמה נגדית, של נשיא של אורגוואי, נשיא ברוח של פרשת שופטים, נשיא צנוע, בלי גאווה, עם ענווה. והעת הזאת, נשיא עכשווי? והעת הזאת, קוראים לו אוזי מוזיטה. הוא היה נשיא ב-2014, נבחר ב-2014, והיה מופסם מהאוטו שלו, הוא נסע בווסט ורגן חיפושית כחול. זה היה האוטו שלו, ודרך אגב, האוטו הזה, אחרי שהוא סיים את קרונה שלו, האוטו הזה היה שווה הרבה כסף, כי כולם רצו לתנוע אותו. אבל היה לנו פעם מנהיג כזה, אלישה, אנחנו בדי, אדם צנוע, בדירה קטנה בירושלים, לא בילה בקיסריה, טס בעליו, ישן במקום רגיל, כמו שכולנו ישינים, ומטוסים, פעם זה היה, וזה חבל, וחלק מהצהרה שלנו זה חוסר הענווה. ומדהים איך שהפרשת שופטים בעשייה, ואף קובעת שיש מצווה, כתוב, זה חלק מהמצוות, המלך אסור לו לצבור סוסות, סוסים, המלך אסור לצבור נכוסים, אסור לצבור נשים, כמה נשים היו למלך שלמה? חמש מאות? אין, אני יודע, רוי שתודה בשירותים, חמש אנשים. אני חושב שאפילו אלף, אם אני לא טועה. אלף נשים? וגם זה הביא לפיצול על המלאכה. בסופו של דבר, בילה של שלמה המלך לא הלכה על פי חוקי התורה, והיא רובה נשים, אז בסופו של דבר, העונש שלו היה שהמלאכה נקריאה בסוף. וזה התחלת האסון של העם היהודי. כן, אפיטל לזה. כן, מעניין. מדהים לי שכמה פגמטית התורה. עם עצות של כיצד לחיות. התורה זה מפת דרכים כיצד לחיות. ומפת דרכים לא מלפני 1340 שנה, מפת דרכים עכשווית. למשל, בעד מי להצביע? לא בעד מלך שצובר על סייסוסים? נכון, נכון, מטאפורית. ואני רק רוצה ככה באמת להגיד שאנחנו כל כך הרבה שנים תחת אותו ראש ממשלה, אז אנחנו כל העיניים מוכוונות לציבור הכיסריה, אבל אני חושב שאפשר לסמן את השינוי הגדול הזה באמת בשנות ה-90, שבעצם מתחלף דור. הדור הנפילים שלנו, הדור שהיה במלחמת השחרור, הדור שהקים את המדינה, שהיישב את המדינה, שהיו מאוד מוכולבים למשפט המלך כפי שמופיע בספר השופטים. ושלכל אחד מהם, כמובן, גם היו בשר בדם, היו נתרונות ותספרונות. ואז בעצם ב-1990 מגיע דור חדש של מנהיגים, וזה לא רק ביבי, זה גם ברות ברק, זה גם אולמרט. בעצם שלושתם, שלושת המנהיגים האלה, שייכים לדור אחר, דור שגדל אל תוך עושר, והעושר הפס את כוח מנחה במנהיגות שלהם, בנוכחות שלהם, בניקור עיניים שלהם. ולכן זה לא רק אדם אחד מסוים, גם ישראל פתאום נעשתה עשירה יותר, והכל נבחן דרך העיניים של כסף וממון, ולא דרך ערכים גבוהים יותר. אני רואה שבמידה רבה, נתניהו מאוד התגאה ברווחה הכלכלית שלנו לארץ, וזה באמת יפה, זה יפה, רווחה כלכלית, זה דבר מידר. אבל פה בדיוק נופלנו הפח שהתורה אומרת, בפח הזה אתם טיפלו, בהמשך ספר דברים, משה אומר בצורה מאוד ברורה, ביום שבו אתם תהיו ברווחה כלכלית מאוד גדולה, אתם תאבדו את זה, כי אתם תאבדו בטלטלמנט. פון, מה באמת חשוב? והרווחה כלכלית הפוך להיות הדבר העיקרי בחיים שלכם. ישראל גורטנה, הייתה תקופה יחסית קצרה, משטרה של בנט לפיד, בנט החליט שהוא לא כס במטוס הזהב הזה, זה מטוס קנפי ציון, אגב, בנט כן אדם עשיר, והוא עשיר בזה שהוא היה סטארטאפיסט, איש הייטאפ יזם, ובנה סטארטאפ ועשה אקזיט, כך שהיה לו, יש לו הרבה כסף, אבל הוא חי יחסית בצניות, והוא ולפיד שם קיבלו החלטה, במטוס המנקר עיניים הזה, אנחנו לא תשימו. אז לפחות הייתה להם מודעות לפרשת שלפים. נכון, אני חושב שגם בנט וגם לפיד, מסמלים כבר את הדור הבא, כלומר ישנו את הדור המייסדים, דור מכנה המדינה, הדור תשח וכולי וכולי, שנגמר באמת עם רבין, עם רבין, בגין, פרס, שמי וכולי, הגיע הדור שנולד בסביבות 48, שנולד עם עיר מדינה, ומגיע מדור חדש, דור צעיר יותר, אנחנו נראה, ואחרי זה אני אלך למקום הזה, שרואה את הסיעוב של הדור שלפניו, ויודע לחזור חברה לערכים החשובים האלה, וזה דרכו של עולם, המטוטלת הזאת תמיד נעה, והעידן הזה ייגמר, אין עוד הרבה זמן, אני יודע, אבל סליחה תלפון, סליחה תזום, מאוד מעניינת אתמול, עם משפחה שהולצנו לתורה, היא משפחה של מפונים, אני לא אגיד יותר מפרטים עליהן, הם מהצפון, הם פונו, בהתחלה לאיזה מלון בטבריה, והם פשוט הלכו שם לגמרי ליבוד, עברו לזיכרון יעקב, והם כרגע נמצאים בתל אביב של תקופה, אבל הם יחזרו לכאן לעשות את הבר מצווה, והשיחה הייתה מרתקת, עם האבא, אני אמרת לו, תשמע, בטח מאוד קשה, מאוד קשה, הוא יליד המושב שמנו התפנה, ועזב הרבה שנים, וחזר חבריי, כי הוא בא, נדהו ואשתו והילדים, הוא אמר לי דבר מרתק, הוא אמר, תשמע, אני רואה את כל התקופה הזאת כשבירה מוחלטת של כל האשליות שעליהם התבססנו כל השנים האלה, וזה יהיה, במילים שלו, אני מאוד מבהה איתו, אני מודה, אבל במילים שלו, זה התעוררות מאוד חשובה, שהיינו מאוד זקוקים לה, כי חשדנו שהכוח שלנו מגיע מהכסף, ממקום הדברים האחרים, מקום הכוחי ואופן ידי, מהכוח הצבאי, משם מגיע הכוח שלנו, ואנחנו מגלים עכשיו שלא, הכסף לא עזרנו פה, הכוח הצבאי לא עזרנו פה, הבית שלהם, לא יכולים להגיד עכשיו, הבית שלהם ממש סכנת נפשות להתקרב בכלל לבית שלהם כרגע, כי הוא מטווח כל הזמן, הוא אומר, אנחנו גילינו כמשפחה תעצומות נפש אדירים בתוכנו, כולנו, כל הילדים, אנחנו מגלים פתאום מה באמת חשוב, מה אנחנו באמת עפויים, ואני חושב שזה בדיוק מה זה בדיוק מה שמשה מנבא, משה מנבא שיבוא יום, ואתם תהיו מאוד מאוד עשירים, ואתם תאבדו את המספן שלכם, ואתם תלכו לאיבוד, כי מי שאין לו מספן, הולך לאיבוד, וזה מה שקרה, אנחנו הלכנו לאיבוד, ואתם תלכו לאיבוד, ואין לכם רע, ותמשיכו ללכת לאיבוד, ואין לכם עוד יותר רע, ומגיעות אותו הפרשה הזאת, זה מקום של שבר כל כך גדול, שלא תהיה לכם ברירה, לשאול את השאלות החשיבות, מה באמת חשבנו, הסופים האלה, העושר הזה, האנשים, האם זה מה שחשוב, או התורה, במובן הרחב של המילה, התורה לא במובן של להיות דתי, לא במובן של לחזור בתשובה, התורה במובן של הערכים שלה, במובן של הרוח, ואנחנו כדאי שהולכים לכיוון הזה, אנחנו השבר הגדול הזה, בעברת השם, יוליד, יאפשר לרוח, לצאת מתוך הסיעוב, שתפס אותנו בשנים האחרונות, ואולי, אנחנו עוד לא לגמרי שמה, הוא תפס את זה, אני חושב שחלקנו תופסים את זה, רוב האנשים עוד לא שם, ואנחנו כנראה עוד הולכים להיות יותר גרוע, לפני שיהיה יותר טוב. זה יפה, לישון. וזה משהו, אני חושב, וזה מזכיר לי, יש לי הכבוד, אני לא שיר את ההפתורה, לשבת, זו מישעיהו, ויש נושא, שזה נראה, של הפרדת כאילו, הפרדת כוחות. מה הכוונה? פרשת שופטים מאוד מאוד פרגמטית, איך מנהל את חיינו, על פני כדור הארץ. ובא ישעיהו, שמסביר איך מלכות שמיים, מלכות אלוהים, שני כוחות כאילו, ומה האיזון בין שני הדברים? איפה האחריות שלנו? איפה האמפאורמנט של העצמה שלנו? ואיפה מה ששייך לאלוהים? וכמה אנחנו צריכים לפתוח באלוהים, וכמה צריך לטול יוסמה. והכוונה של פרשת שופטים, מאוד ברורה. צריך לארגן את חיינו, על פני האדמה, באופן שאלוהים רוצה, שיהיה צדק. שיהיה צדק. ועכשיו אנחנו לומדים, מהאירועים האחרונים, כמה זה קשה לבני אדם, לארגן מערכת, שהיא מערכת צודקת. שהיא דואגת לעניים. שהיא מסדרת את חיינו, באופן שיש סדר, וצדק, וחסד, ורחמים, וכולי. ונכון, יש אלוהים, ויש מלכות שמיים, אבל השמיים שמיים לאדוני, והארץ לבני אדם. הארץ לבני אדם. מותר עלינו לפעול, לפי ששופטים מציע, בצורה ענפה, אבל לפעול, לפעול, לפעול להשיג צדק. כן, צדק, צדק, תרדוף מהפרשה שלנו. כן, ואנחנו צריכים בכלל להתחיל לסיים, אבל כן, חושבים לאותו, שזה קשה, זה קשה. כל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו, המקומות שבהם, גם אנחנו צריכים למנות שופטים על עצמנו, שופטים פנימים על עצמנו, שיעזרו לנו לא לרמות את עצמנו ואת אחרים, כי נוח לנו. ואנחנו בתקופה קשה, עכשיו בהיסטוריה של מדינת ישראל, תקופה קשה, והתורה ניבאה את זה, התורה דיברה על זה, היו תקופות כאלה, אבל הם באו, לסבור את כל מה שנשואב, ובסופו של דבר לתקן. וזה כואב, וזה יהיה כואב, אבל בסופו של דבר, אנחנו בסוף לומדים, בסוף אנחנו לומדים, אנחנו נלמד ועוד תקום פה חברה טובה יותר, בזכות השבר הזה עכשיו. אם לא השבר הזה עכשיו, הסיעוב היה ממשיך. יפה אליה שאתה אמרת משהו יפה, עלינו למנות שופטים של עצמנו, כל מזה מצפון, ואלו השופטים הכי חשובים, קצת חסירים עכשיו, אבל הם יבואו, הם יבואו, כן, יבוא אנשים. אז שיהיה שבת שלום לכולם, שבת שלום לכולם, תודה שהגשבתם, תודה רבה להתראות.