פודקאסט # 51: פרשת נח

בוקר טוב שלומו, בוקר טוב אלישה, בוקר טוב למאזינים, בוקר טוב לכולם, אנחנו ככה יום שני בבוקר, מוקדם בבוקר, ואנחנו עופקים בפרשת נוח, פרשת נוח פרשה שנייה בתורה שהיא כל כך מלאה, היא מלאה ברוע, היא מלאה בהתפתחות ואבולוציה, היא מלאה בכל טוב, אנחנו ברכי הפודקאפ באנגלית היה לנו דיון מאוד מאוד מעניין על הקשר של, שלומו הצביע על קשר מאוד מעניין בין רוע ואבולוציה, evil וevolution, מאוד נמצא להקשיב לזה, באמת פרוטקסט מעולה, שלומו על מה נדבר בעברית? על מה? על רוע, אלישה הקשבתי לפודקאפ שלנו על פרשת נוח בשנה שעברה, לפני שנה היינו בתחילת ההתמודדות עם הרוע הנוראי של השביעי באוקטובר, ממש מכעיב להקשיב לפודקאפ, אנחנו שנינו אמרנו העולם נברח במילים, יש נחמה במילים, ושנינו אמרנו בפודקאפ, אין לנו מילים, אין לנו מילים לבטא, אבל לך תמיד יש מילים אלישה, כי אתה הרב שלנו והכותרת של הדרשה שלך, היא נכתבה כמובן לפני עשר שנים, חמש עשרה שנה, הכותרת של הדרשה שלך, אוי אלישה, יידיש היא שפה כל כך נהדרת, היא שפה רגשית, יותר מכל שפה אחרת, אני חושב, במילה הזאת אוי, המילה מבטאת את הכל, אוי, אוי כזה גדול וארוך, כנראה שככה היהודי נושם, אנחנו נושמים את האוי, ואתה כותב בתחילת הדרשה שלך אין סוף למעלה לב, המזעזעים של האדם, וזה הרבה לפני שבועי באקטובר, היו דברים מזעזעים, אבל שבועי באקטובר, סדר גודל אחר של רוע, ורוע זה הגורילה בחדר, זה הדבר שצריך להתמודד איתו, זה לא פעילה אני מבין, זה לא פעיל לבן בחדר, זה גורילה, זה גורילה והגורילה זאת לא 800 פענד, אלא 800 אלף פונות, אגב, איזשהו פיקנטי, התאוררנו שכסון להזעקה, רעידת אדומה, רעידת אדומה, מה, רעידת אדומה התברר שבלבנון, איפה שאנחנו פועלים עכשיו, מצאו מנהרה, מנהרה ארוכה, פוצצו אותה עם 400 טון, 400 טון של חום הנפץ, זה כמעט פצצת אטרון והרעידה הייתה כל כך חזקה, שבפסמוגרף, במכשיר פה בארץ, סיפר זה, קבע שיש רעידת אדומה בסולם ריכטר, 4.2, וזה רציני, זה כיף הרוע, 400 טון רק מנהרה אחת וצריך להגיד, אם אני הבנתי נכון, אז רוב הדברים שהתפוצצו שם, זה בעצם האמלח שהחיזבאללה הסתיר שבתוך המנהרה הזאת, אני רצתי, אנחנו רצנו החוצה מהבית, ורצתי בתחתונים מהבית, זה הפך להיות בדיחה נהדרת קוליאון, לפחות הסתיר לנו קצת שעשוע ההשכמה הזאת כן, מעניין, אני לא יצאתי, אמרתי לשמונה, זה לא ייתכן, זה טעות, אני איש של סטטיסטיקה והסתברות אלי שם, ההסתברות כל כך נמוכה, אבל כן, חומר נפץ, לא רעידת אדומה אז אלישה פרשת נוח, פרשה ארוכה, היא ארוכה בתורה מבחינת פסוקים, 153 פסוקים, על אבובן גניאולוגיה, מי הוליד את מי, שזה חשוב, והסיפור של נוח, והנושא הוא רוע אלישה, בנוסף לנושא של רוע, יש נושא שקשור, וזה נושא של אמונה, מהי אמונה? כי נוח היה איש צדיק תמים, שהתהלך עם אלוהים, איש צדיק בדורותיו, אבל איש צדיק, זאת אומרת, הייתה לו אמונה אלוהים אומר, בני ארק, טבע, טבע, טבע, אוקיי, אני אבנה טבע, אז השאלה היא, מהי אמונה? ואני חושב שזו שאלה מרכזית, גם בפרשה וגם בדק שלנו, מהי באמת אמונה? והנה מה שהרב סאקס שלנו אומר, וגם מחבר בשם סי-אס-לואס, נתחיל מסאקס, אני מצטט, האמונה, פירושה, האומץ לחדש, להיות חלוץ, הבוראי העולם רוצה שאנחנו נהיה יצירתיים, אמונה איננה ודאות איננה ודאות, אלא האומץ לחיות עם אי ודאות, וזה נכון, לפעמים יש אי הבנה, אני חושב, אם אני באמת מאמין, ביהודי מאמין, אז אני מאמין באמונה שלמה, וזה ביטוי, אמונה שלמה, אז איפה יש מקום להתגר, לשאול? והתלמוד כולו אומץ להתגר, לשאול, לבנות שאלות, לטחות, כל תלמוד היא טעייה. יש משפט שמצאתי גם של נוצרי אדום, סי-אס-לואס, סי-אס-לואס הוא מחבר, סופר, וגם כתב הרבה על נצרות, כי הוא היה נוצרי אדום, הוא אומר, הוא כתב את לנרניה למשל, בדיוק, זה בדיוק נכון, וגם דברים מאוד יפים על מהותה של נצרות, כתב ככה, מהי אומץ? אומץ זה לא רק מעלה, אבל צורה של מעלה כשאנחנו מבחנים, עומדים למבחן, איך אנחנו מגיבים למבחן? כי האבולוציה תמיד מטגרת אותנו במבחנים, אנחנו עכשיו, העולם היהודי וישראל במיוחד, אנחנו במבחן אלישה, מבחן מאוד מאוד קשה, והשאלה היא, האם יש לנו אומץ? האם אנחנו נעמוד מול ההתקר הזה, ובתהליך שדומה לאבולוציה, שהוא אבולוציה, האם נצא מזה מחוזקים, טובים יותר, אוהבים יותר, ישראלים יותר, יהודים יותר? יש לי כאן כתובה של ספיקה קליין, הוא העורף של Jerusalem Post, הוא הבוס שלי, כי אני כותב בJerusalem Post, הוא כותב ככה, נולד משהו חדש, יהודי חדש, October 8th Jew, יהודי של השמיני באוקטובר, למחרת השבועי באוקטובר. מישהו שאחרי שנים שלא היה לו שום קשר עם היהדות, עם חיים יהודים, פתאום הוא מוצא שזורקים אותו חזרה לקהילה היהודית. למה? כי האנטישמים אומרים, אתה יהודי. תמרות שהוא רחוק מזה, חושב. זה קורה הרבה בהיסטוריה, יהודים מתבוללים, גרמניה למשל, המון מתבוללות, פתאום מצאו, לא עזר כלום, לא עזר. אני ציטטתי את פריץ הבר, חימאי, לחם בצבא הגרמני, גרמני ממש נאומני, בטויוטי, עצר הרבה, תרם הרבה לגרמניה, באו הנאצים ואמרו, אתה יהודי, גם כשחשב שבו, אתה יהודי, והיה צריך לברוח. אז יש התחדשות של האמונה היהודית, של הקהילה היהודית, וזה ילך להתחזק. כן, כן, מעניין מאוד כל הדברים שאתה אומר, ואני מאוד מתחבר פה להרבה מאוד דברים. דבר ראשון, האמת, זה שנולד פה משהו חדש, ולא ספק אנחנו, ולידה היא קשה. בוא נזכור עוד פעם, אנחנו כל כך אגילים שכשאישה נוסעת לבית חולים לחדר יולדות ללבד, או שלהיות בבית, זה שמחה גדולה. בזמן הלידה, זה נורא מה שקורה שם. עכשיו היום אנחנו בתקופה אחרת, היום תודה לאל, נשים שורדות את הלידה, תינוקות שורדים את הלידה, אבל פעם זה ממש לא מובן מאליו. לידה זה אירוע קטסטרופלי, ומתוך זה מתחילים חיים חדשים. אז אין ספק שמתוך הרוע הנורא הזה, השחור הגדול שקורה כרגע, נולד כאן משהו חדש. לא רק מי ולד, כבר נולד. אנחנו רואים את החבר'ה הישראלים, את הצעירים, שאנחנו מגיעים פה איכויות שלא ידענו שבכלל קיימים בתוכנו. ודיברנו על זה לא מעט לך בפודקאסטים השונים. אז זה ככה דבר אחד שנראה לי מאוד מאוד חשוב. יש לי קושי עם האמירה הזאת שבעצם האנטישמת מזכירה לנו מי אנחנו. אני יודע שזה נכון, אני יודע שזה נכון. אני יודע שהעובדה כל פעם שקיבלו אותנו בזרועות פתוחות, התחלנו לברוח מעצמנו, מהידעות שלנו, מהדרך שלנו. אנחנו מאוד אוהבים להיות קוסמופוליטיים. היהודי, זה מבהים, היהודי הכל כך פרטיקולרי, אתה בחרטר לו מכל העמים. ברגע שמסכים לקבל אותו, הוא רץ אל העמים ומתבולל בשמחה רבה מאוד. ואז מגיע גל אחוש, אנטישמיות, ופתאום מזכיר לנו חבר'ה, אנחנו לא באמת באמת רוצים אתכם. ומחזיר אותנו חזרה לגטו. עכשיו אני יודע שהיסטוריה זה נכון, ואני הראשון שיכול לראות איפה בדיוק בהיסטוריה זה קרה וקורה. אבל אני מתקשה לקבל את האמירה הזאת, כי אלף, זאת לא סיבה טובה להיות יהודי. זאת ממש לא סיבה טובה. אז קורה פה עוד איזה משהו. בנושא של המשהו הנוסף הזה, זה שיש משהו חשוב בזהות. אני במשך הרבה שנים, גם ביהותי רב, המילה זהות, זהות יהודית, אני גדלתי בתקופה בנעורים שלי, בשנים הצעירות שלי, שהיה נרדף אחר הזהות היהודית, ולאדם שהתחילה כבר להתמפמס, אז היו לנו סמינרים של זהות יהודית, סמינרים של זהות ציונית. מתי עושים סמינרים כאלה? כשהזהות הולכת ומתמפמסת. אז אני תוצר של כל זה. לא תוצר מוצלח, כי לא שם התחברתי ליהדות שלי. ואז יש לך הרבה שנים, הרבה מאוד שנים, הרבה מאוד שנים, וככה, אחרי שכבר הייתי רב, המילה זהות הציקה לי מאוד, כי היא גם משהו, אני גורדוניסט, אני גורדוניסט בנשמתי, וגם גורדון אוהב את המילה זהות, כי זה אומר שזה משהו לא אורגני, זהות זה אידיאולוגיה, זהות זה תפיסת עולם, אני מאמין בזה, אני לא מתייחס כזה לשאלת האמונה, אבל אני תופס עצמי כזה, זה משהו סחלטני, משהו סכלי, זה לא משהו שבא מהלב, לא משהו שבא מהקשקה, לא משהו שבא מבשנים, זה יכול לבוא מבשנים, אבל בדרך כלל זהות בסמינרים האלה לא היה שום דבר רגשי, הכל היה שם סחלטני, אידיאולוגי, וזה לא עשה לאף אחד כלום, חוץ מזה שהיה מעניין, אני רואה את עצמי כאינטלקטואל, וזה היה לי מאוד מעניין, לא היא זה וכה הוא זה מבחינת הזהות אימונית שלי. מה כן, אני חושב שהאנטישמיות היא, שלח אותך חברה לשאול רגע רגע, רגע רגע, אז מי אני בעצם, מי אני באמת, מי אני באמת, מה קורה פה, למה העולם כל כך שונא אותנו, איך יכול להיות, איך יכול להיות, שמדינה שהיא, עם כל הצהרות שיש בה, אני לא חושב שאנחנו מדינה של צדיקים בכלל בכלל, אבל באופן יחסי, יחסי לא רק למזרח התיכון, יחסי לעולם, יחסי לאירופה, יחסי לאמריקה, אנחנו מדינה הרבה יותר נאורה, מרוב המדינות שמסתכל על המלחמות העכשוויות של המערב, בכל מיני מקומות, בין אם זה אפגניסטן, בין אם זה בעיראק, בין אם זה בעוד מקומות, הזוועות שעשו שם מדינות המערב הנאורות כל כך, הן נוראיות מה שישראל עושה היום, לא מגיע לקרסוליים בכלל, ועוד ישראל פה נאבקת על קיומה וכולי וכולי וכולי. אז איך יכול להיות שיש פה כזאת שמעה וכזאת תיאור לעם היהודי? ואם אנחנו חוזרים חברה להיות יהודים, כי מי שאופר שונא אותנו, זו ציבה מאוד אומללה להיות יהודי. למה שלי זה עושה? זה גורם לשאול את השאלה, וואו, מה הדיסוננט הזה, בין כל הטוב שאנחנו מביאים לעולם, מהשקיעה, מהתפלת מי ים, מתכנולוגיה כזו או אחרת, מרפואה, מכל כך הרבה דברים שאנחנו מביאים לעולם, לפנאה הזאת, מה זה אומר? כן, אני מסכים איתך, אבל זה תהליך חדשה. הדחיפה יכולה להיות מהתישמיות. זה דוחף אותי להתעניין, רגע, אני יהודי, מה זה להיות יהודי בדיוק? ואז זה מתחיל, זה בעצם תחילה של תהליך, ולא שפה, ופה יש כישלון מסוים לדעתי ולשקי. באמת, הרבה יהודים בעולם לא מבינים, לא יודעים מה ידעת שלהם, לא למדו תורה, לא למדו תמוד, ויהודי צריך ללמוד, זה בעצם העניין של להיות יהודי, זה ללמוד כל הזמן, ללמוד באופן צמידי. נכון, אז עכשיו אני רוצה כאילו לסיים את כל הטיירד הזה. באמת, בהתישמת כקטליזטור, בסופו של דבר, מה שמאפשרת לנו זה להתחיל להכיר את עצמנו, ולגלות משהו שכל עם, כל עם צריך להכיר את עצמו, כל עם הוא מתנה לעולם, כל עם מביא משהו ייחודי לעולם, ואנחנו בורחים מהמתנה שלנו לעולם, אנחנו בורחים מהייעוד שלנו. ואז אנחנו מתחילים להסתכל, אנחנו מגלים שבמסר היהודי, יש ערכים מסגבים מופלאים שהם ייחודיים, לדרך היהודית, ופה מתחילה השיפט הגדול, שההתישמת אולי התחילה, לגלות את המתנות שלנו, את הנשמה היפירה שאנחנו מביאים לעולם. זהו, אני סיימתי. אוקיי, אז יש לי שאלה אליך, שאלה קצת קשה ואני אמצא אותך קטמה. מדי שבועיים אנחנו מקיימים לימוד, בשבת, אחרי התפילה, יושבים בעיגול, אגב, באים המון ללימוד, זה מאוד פופולרי, אני ספרתי איזה 45 אנשים, זה כולם מוזמנים, זה נצטרך. כולם מוזמנים, כולל צעירים, מבוגרים, שכנים, ונפרדנו מהרב זאקס, שאת הפרשנות שלו קראנו בשבילה, נפרד ממנו, והצלת לנו פרשן חדש בשבילי, שגר, רבי שמעון גרשון רוזנברג, רב צעיר שנפטר בגיל צעיר, בין 59 שנה, נפטר ב-2007. אלישה, השגר נחשב, כפי שאתה הסברת, מי שגילה לנו את רבי נחמן, אבל הוא גם נחשב, בסוגכודים מסוימים, כפוסט מודרני. רב דתי, אורתודוקסי, מלומד, פוסט מודרני. רגע, מה זה פוסט מודרניזם? פוסט מודרניזם זה, הרעיון שכל הידע שלנו, כאילו אנחנו המצאנו אותו, אין ממש אידיאולוגיה, אין אמת קבועה, לדורי דורות, פשוט צריך לחיות, בלי כל השטויות האלה של אידיאולוגיה. אמיתות למיניהן. אמיתות למיניהן. הרב אלישה, האם אתה פוסט מודרני? חד משליט. אז בוא נדייק. כן ולא, כמו כל תשובה יהודית טובה, כן ולא. אני מאוד מאמין בתשובה של אמת. אני גם מאוד מאמין שאימנו חד מים. ואני גם מאוד מאמין, וזה מורי ורבי א. ד. גורדון, אהרון דוד גורדון, שאבא אמר באמת, האמת לא נמצאת באידיאולוגיה. ואידיאולוגיה היא מאוד מאוד הולכת עם עולם המודרנה. עכשיו היו אידיאולוגיות גם לפני העידן המודרנה, אבל המודרנה, מה שדיין לנו את כל האבן, זה סוציאליזם, מרקסיזם, קפיטליזם וכולי וכולי. ואידיאולוגיות הם ניסיון נועש של האדם לעשות שכל בעולם. לקחת את העולם הלא מובן הזה, להכניס אותו לתובניות. להכניס את העולם, את הקיום, את החיים לתובניות. אני מבין את הרצון, אבל זה נורא. זה נורא כי זה בעצם מוציא את כל החיות מהחיים. הוויכוחים הגדולים בבית גניה בזמנו, שגורדון סלדניהם, הוא היה עוזב את גניה כל פעם, שהיו מנהלים דיון שלם על איזושהי סוגיית חיים ומושגים אידיאולוגיים. אומרים, מה הקשר פה לאידיאולוגיה? יש משהו חי, משהו חי שרוצה לקרות, שבקש לקרות, ואתם מנסים להכניס את הכול לקופסה, לקופסה של סוציאליזם או מרקסיזם או משהו כזה. ולכן, במקום שבו יש אידיאולוגיה, אין אלוהים. ואלוהים מתגלה במקום שבו האידיאולוגיה מתחילה להתפרק. עכשיו, זה בסדר. האדם יש לו סכל, והסכל כל-זמן מנסה לייצר תבניות. להכניס את האינסוף לתבניות, כי אנחנו לא יכולים לסבול את האינסוף. אבל הקב' פרחו, הוא האינסוף. החיים הם אינסופיים. הסכל לא אוהב את זה, כי הסכל לא יכול לשנות באינסוף. הוא רוצה לשנות בחיים, אז הוא הכניס את זה לתוך תבניות. אז הפוסט-מודרניזם הוא מתנה גדולה לעולם, בזה שהוא באופן פרדוקסלי מחזיר את אלוהים חברה לעולם. ואני חושב שזה הגילוי הגדול של הרב שגר שהביא את רבי נחמן, כי רבי נחמן יש בו הרבה מן הפוסט-מודרניזם באמת. אוקיי. אני חושב שאני אלך חצי הדרך לקראתך. רק חצי הדרך, כי אני בא מהאקדמיה. אנחנו מאמינים בשיטה המדעית, ברציונליות, בסיבתיות וכל הדברים האלה. אוי. אבל מה כן אני מסכים אלישה? המוח. המוח שלנו, מוח שמאל, יש שני חלקים של המוח, ממש. מוח שמאל זה לוגיקה, רציונל. מוח ימין, רגש, רגשות. ויש כמורן חיבור. זה לא מדויק. הכל מחובר במוח בין שמאל וימין. אבל נניח, נניח. אני, אלישה, אני מנסה להבין מה הקסם של קהילת זה אהבת. כי יש ממש קסם. הרבה שנים אני הולך לבית כנסת, אבל אני מודה בחיפה, בקהילה אחרת. קמתי בשבת בבוקר ואמרתי לעצמי, אוי זה. אני צריך ללכת לבית הכנסת. והיה רב שלא יכול היה לשיר. הוא שר בדיסוננס נוראי. היה כואב לשמוע, אבל התרקש לשיר. והיה פשוט מחאיב. אלישה, הקהילה שלנו היא קהילה שרה. אנשים יודעים לשיר. ומעל לכל הרב שלנו, שאתה מאוד מוזיקאי, אוהב מוזיקה, בווי שירים. אנחנו מתחילים תחילה בערב שבת בשירים. מה הסיפור כאן? שירים זה רגש. ואנחנו מתחברים לדעת ולאמונה דרך הרגש. ואני חושב שכאן, בצד ימין של המוח, זה המקום. לא רציונל, לא כל העמדה. זה לא הבסיס. אלא אני מרגיש כיהודי. והרגש הזה, וזה בא לידי ביטוי. בתפילה. והתפילה היא, אנחנו שרים. ולפעמים אני מתקשה לישון. כמו בערב, היה לי קשה לישון. הרשנו את השעון. זה רעיון נוראי. אבל קורה כל שנה. פעמיים בשנה. והתקשתי לישון. אז מה אני עשיתי? שרתי לעצמי מנגינות מתפילת יום כיפור וראש השנה. תפילות הכי יבות. אוכילו לאל. למשל. זה פשוט. ואגב, יש תהליך פיזיולוגי. כשאדם שר ומרגיש את זה, המוח מופיש הורמונים. שמחזקים את הגוף. זה מיודנטי. אז אני פוסט מודרני במובן הזה. שהמקום שלנו. של האמונה. היא באמת צד ימין של המוח. צד נוקס של הרטש. החיבור עם הרגשות שלנו. כן. זה מאוד מעניין מה שאתה אומר. בבית ומדרש שלנו שנה. כל שנה יש שלושה קורסים. כל קורס הוא עשרה מפגשים. שניים הם עוסקים בדיוק כמו שאתה דיברת עליו עכשיו. כל הפודקאסט הזה. הראשון הולך לעסוק באמונה. זה הנושא הראשון. והשני הולך להיות. בעצם זה השלישי. הולך לעסוק בספר תהילים. בשירה. ואנחנו נשיר הרבה. אנחנו גם שרים תמיד של בית המדרש. ובאמת יש קשר מאוד גדול. באמת בין אמונה ושירה. ואני רואה אלה שנתקשים עם האמונה. וליבי הוא הולך אליהם. כי הייתי פעם מאוד התקשתי להאמין. ורציתי להאמין. סבתא שלי זיכרונה לברכה את האישה מאמינה. והיא ניסה לשכנע אותי. ואני רציתי להשתכנע. אבל לא יכולתי. כי מוח שמאל המוח הלוגי. ידע יותר מדי. כדי לקבל כל מיני אמירות אמוניות למיניהם. ואני חייב להודות שמשהו שם נפתח להשתחרר. ואני מודה. וקדוש ברוך הוא. על השחרור הזה. קדוש יותר ממוח לימין. אנחנו עושים ללמוד את הכתבים של וויליאם ג'יין. שחקר את נושא האמונה בהרווארד. הרווארד של פעם. כשבאמת היה שם אקדמיה. אקדמיה. והוא מדבר על ה-will to believe. והוא דוגמא מופת לדברים הזה. שהמוח שמאל שלו לא אפשר לו להאמין. עד שפתאום נוצר הגשר הזה. איך נקרא את זה? שלא יש לו שם. יש הקשרים בין שני חלקי המוח. כן. והקשר נמצא וצריך להפעיל אותו. ופתאום. בפרטו של איזשהו פילוסוף צרפתי. פתאום נפתח שם משהו. ועולם שלם נפתח עבורו. והוא, לא במקרה, הביא פסיכולוגיה אמריקאית. הביא פילוסופיה אמריקאית. וידע לעזל בין שני חלקי המוח. זה באמת דבר מאוד מאוד יפה. ואנחנו נראה איך ספר תהילים. איך השירה של תהילים. איך שירה יוצרת אמונה. ואמונה יוצרת שירה. כשהמטרה שלנו באמת בתפילה. היא שאור חדש על ציון תאיר. יש מושג שמקביל את זה. אור חדש ויש שירה חדשה. שירה חדשה. שבחו גאונים. אז יש אור חדש ושיר חדש. שירה חדשה. ואני חושב שהם שניהם שורים אחד לשני. אנחנו כבר מכירים את האור שכבר יש. אנחנו רואים אותו. וחלקו מאוד יפה. חלקו פחות. הנה המציאות שלנו. זה האור המוכר לנו. יש אור חדש שמבקש להיכנס לעולם. שמבקש להיוולד. וכבר דיברנו על זה לא מעט. אנחנו גם למדנו על זה בשבת. איך האור נולד מתוך החושך. אנחנו כרגע בתקופת לידה של אור חדש. אז אור חדש מבקש להגיע לעולם. אבל ההיגיון והתבניות והאידיאולוגיות מגיעות לאותו. ולכן צריך להיפתח לאור חדש. שיר, שירה. אני חושב שהם מאוד עוברים לעשות את זה. יש בקרים שאני אצא בבוקר. כשאני אצא מהכלבר שלנו. אם אני אצא בשבת או בחג. אז אני כמובן בלי אוזניות. בלי טלפון. אבל ביום חול אני אשמעו פודקאסט. אבל לפני שאני אצא אני שואל את עצמי. למה אני זקוק כרגע? אני זקוק כרגע לאיזה השראה מלולית. של איזה שיעור מעניין. לפעמים כל שזקוק לו זה פשוט לקשיב לשירים. שירים מקסימים. וזאת חוויה שונה לגמרי. והנה משהו מדהים, שלמה. בפרוטוס ברלי דיברנו על קומוניקציה. כל דבר מדהים. זה בתוך האוזן שלי. אבל אני שמתי לב שהכלבה שלי משחשפת אחרת בזנב. כשאני מקשיב לשירים. וכשאני מקשיב להרצאה. משהו בי כנראה. מקלים איפה משהו אחר. והכלבה כוללת את זה. הכלבה שומעת. למרות שיש לה אוזניות. הכלבה שומעת את המוזיקה. כי יש לה שמיעה ממש מעולה. פי אלף יותר טוב מזה שלנו. כן אלישה. בנושא הזה של הרגש. לשירה. מי שגילה את זה. זה הקפיטליזם. ואני אסביר. יש ענף גדול מאוד של פרסום. מלידי דברים. איך מפרסמים. איך מוכרים מוסר. איך מביאים את אלישה לדמות מוצר. זה יותר טעים. זה יותר טוב. זה יותר בריא. הנה דוגמה אלישה. של התפקיד הרגש. כי אנחנו ממונעים על ידי רגש. גם מבלי שאנחנו נדע. אבל כך זה. של התפקיד הרגש. הרופאוליקאים בארצות הברית. רצו לחסל מס ירושה. לא אהבו שמיליאדרים. ממוסים. מכינים עליהם ניסים של מיליאדי דולרים. במקום שיעביר את זה לדור הבא. הנשיא לשעבר טראמפ. קיבל חצי מיליאד דולר. מהאבא שלו. אגב הוא בזבז את זה. בזבז את כולו. אז איך לחסל. מס ירושה. עם כל מיני טיעונים וכדורנו. יועץ פוליטי בשם לונץ. אמר יש חשיבות במילים. יש מטען רגשי של מילים. בוא נקרא לזה לא מס ירושה. Inheritance Tax. בוא נקרא לזה Death Tax. הממשלה מטילה מס על מוות. רגע מוות זה כבר מספיק. אני צריך לשלם מס על זה שאני מת. וחוסר. אלישה אין מס ירושה בעצר בריאות היום. גם לא יהיה. גם לא יהיה כי כשהיה לו את זה. אז יגידו Death Tax. מה Death Tax. אני לא אשלם מס על המוות שלי. אז כן. דרך הרגש. אגב חסידים. מה זה חסידות. אני זוכר אלישה בפרינסטון. קבוצה קטנה של יהודים. קיימנו תפילה ביום כיבור. לא יכול לנצור הביתה. קיימנו תפילה. אבל לא היה להם עניין. אז פנינו לאישטרן פארקווי. וחבאג. כל הכבוד לחבאג. הם שלחו לנו. הם זיתרו על החוויה של תפילה. עם מאות ואלפי חסידים. הם נסעו לפרינסטון. לגויים. וקימו תפילה איתנו. בבית קטן. וזו תפילה שאני אף פעם לא אשכח. וגם את המגינות אלישה. וזה לפני 60 שנה. גם את המגינות. אני עדיין זוכר מהתפילה הזאת. דרך הרגש. מדהים. וואו. אז הנה אנחנו צריכים לתקת לסיים. ואנחנו נתחיל עם פרשת נוח. ומדהים להציג לנו מפרשת נוח. לשירה. אבל יצאנו מרוע. וזכות מעניין אולי להסכם. שנאמר שיש הרבה דרכים להבין רוע. יש הרבה דרכים להתמודד עם רוע. אבל אולי אחד הדרכים להתמודד עם רוע. זה באמת לשים לב למנגינה. למנגינה שלנו. למנגינה של מה מניע אותנו לטוב. מה מרים אותנו כרגע למעלה. אנחנו במקום כל כך נמוך כרגע. מה מעלה אותנו? מה מרים אותנו? ולהזכיר לאנשים. אני חושב שחשוב לדעת מה קורה בארץ. אבל ממש מיותר להקשיב לחדשות. לגמרי מיותר. זאת מנגינה מיותרת. זאת מנגינה שמורידה אותנו למטה. ובאמת לחשוב איזה מנגינה עכשיו תיתן לנו את האנרגיה, את החיים שתעלה אותנו למעלה. ואני עורך לא מעט בלוויות. או שרים בלוויות. וכדי לראות ולהרים פה את הרוח. גם לנוכח המוות. אז לבחור את המנגינה, לבחור את המנגינות. איזה מנגינה, איזה שירה. בין אם יש לה משהו ווקלי או זה רק לנגינה. איזה מנגינה כרגע פותחת הלב, מעלה אותנו למעלה ועוזרת לנו להתמודד עם כל הרוח. כי בסופו של דבר, אי אפשר למגיר רואה עם רואה. אפשר למגיר רואה עם טוב. ומנגינה טובה כנראה תעזור למגיר את הרוח. בדיוק. בסיכום אלישה, אני זוכר נחמת ירמות ליפורים לפני 50 שנה. אחרי נחמת ירמות ליפורים הייתי מיואץ חמישה חודשים. אחרים יותר. כשהחיילים חזרו הביתה אלישה, הם הנהיגו פוליטיקה חדשה. הם לא קיבלו את מה שהיה, את השעננות הקודמת, את השטויות, והנהיגו פוליטיקה חדשה, וזה היה תהליך מכעיב וארוך. זה לקח עשר שנים. עד למעשה שנות ה-80, אבל אז קיבלנו את הפריחה של ההייטק. זה יקרה עכשיו אלישה. 300 אלף החיילים האלה, אחרי מלחמה ארוכה וקשה, יחזרו הביתה. הם לא יקבלו את השטויות הפוליטיות שהיו שנמצאות כעת. לא יקבלו. זה ישתנה. בכל קשת הפוליטיקה, גם ימין וגם שמאל, זה לא יהיה. יהיה חדש. יהיה חדש, וכך מהרוע יצא טוב. כן, כן. אמן, אמן, אמן. כן, אז שיהיה שבוע טוב. שיש שבת שלום. עד שתשמעו את זה, כבר יהיה עוד אותו שבת. אז יש שבת שלום. מנגינה חדשה, לידה חדשה, אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו. אור חדש. תודה לכולם. שב, שבתם, תודה ולהתראות.