המוות

The speaker discusses the concept of death in the context of personal development. They argue that we must understand that time is limited and that if we want to succeed and be part of the world's progress, we must act quickly. The speaker shares a personal experience of losing a sibling in war and describes the different perspectives on death that arise from such an encounter. They emphasize the importance of using our time wisely and being productive and creative. The speaker encourages listeners to take control of their lives and not to wait for a second chance. They conclude by urging everyone to understand that death is a reality for everyone and that we should make the most of our time. ברוכים הבאים לנולדים על המשבר עם רמפיזם. הפעם אני רוצה לדבר על המוות. בעולם ההתפתחות האישית המוות נראה אלינו ביחס לכל הזמן שהעולם קיים. בעצם מה אנחנו רואים כשאנחנו מסתכלים על היחס הזה? אנחנו מבינים שאם כל כמה שהעולם התפתח ותמך, הזמן שבו אנחנו קיים הוא כלום. ואם אנחנו באמת רוצים להיות חלק מהעולם ולהצליח להשיג את המקום שאליו העולם הולך, אנחנו חייבים לפעול בקצב של פי 2, פי 3, משהו כזה. גם בחזל אנחנו רואים שהמסר הזה מדובר, אל תאמר לך שפני שני שם לא תפנה, וגם עם המסילת ישרים שאני מאוד אוהב ללכת איתו בפודקאסט, הוא מדבר, ומה נענה ביום פורחיים? התרשלנו מן העיון הזה, ואנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו, כאן הוא מדבר על ענייני שלמות העבודה כמובן. עכשיו אני רוצה רגע לדבר מחוויה אישית. מי שפגש את המוות, זה דבר שהוא גם מחקרי, יודע שבעצם יש שתי הסתכלויות אפשריות, אחרי שהמוות פגעה בך קרוב. במקרה שלי, אח שלי נפל במלחמה. בשלב הראשון אתה רואה את המוות כמו דור הולך ודור בא, וארץ לעולם עומדת, אתה מבין שזה לא כזה משנה מה אתה עושה, ואם ה' ברוך הוא רוצה, אתה פשוט אמות. וזו חוויה כזאת של, אני קורא לה טובי, חוויה מאוד קשה של אבלות, ויש לה מקום. בשלב השני, שכדאי שכל אחד יבין שכדאי לא להגיע אליה, החוויה היא כזאת, החוויה אומרת שאין לנו פה הרבה זמן, והמוות עומד בפתח, ואם אתה באמת רוצה שייצא משהו מכל מה שעשית, אז כדאי שתתחיל לעבוד בטורבו, כמו שאמרתי בהתחלה בהתפתחות האישית. אני חושב שזה באמת מביא אותך למקומות טובים יותר. אני מאוד מקווה שאפשר להביא אנשים לחוויה הזאת, גם בלי שהם יפגשו את המוות, ובאמת חזל בעיניי ניסו להביא את האדם למקום הזה. אני כן רוצה לדבר על החוויה של האבלות, ואני חושב שזה איזושהי תנועת חיים אחרת שאפשר להשתמש בה, אבל כאן המטרה שלי היא לגרום לנו להיות כמה שיותר פרודוקטיביים, וכמה שיותר מפותחים ויוצרים, וכיוון שכך, אז אני אומר שבאמת, תבינו שהמוות זה דבר שקורה להרבה אנשים, לכולם, ואם אנחנו רוצים לנצח אותו, או לפחות לנסות להתמודד מולו, אז כדאי שנתחיל לקחת את החיים שלנו בידיים ולעשות משהו, ואל תאמר לי שפנה שניה, כי לא בטוח שתיפנה. אז בנימה אופטימית זו אני אעתור כאן, ואת ההקלטה המקסימה הזאת, ויאמר לכם, תיקחו את הזמן שלכם בידיים, אני רם פיזם, שמח שהייתם איתי, להתראות.