כרמלה לב 15.1.24 (1)

The speaker is a volunteer who is active in various places and activities. She started volunteering when she was in the military and continued after her service. She taught English to soldiers and also volunteered in schools. She currently volunteers in a program called "Friend for Education," teaching English to students. She is also involved in a second-hand clothing shop that supports the community. She volunteers in a playground for children with special needs and helps families in need. She used to volunteer with Arab students, helping them learn Hebrew. She also volunteered during the COVID-19 pandemic, teaching English online. Additionally, she assisted cancer patients and their families, cooked for soldiers, and helped elderly individuals. She is proud of her volunteer work and feels fulfilled by helping others. ומתנדבת במכל כך הרבה מקומות, זה באמת כדי לא לשבת בבית ולחוות את כל הגעגועים האלה במשך כל היום. בערב, בלילה, זה קיים, זה ישנו. הגעגועים, הזיכרון, לראות אותו לפניי, להחזיק ידיים וכולי, זה קיים. למעשה, התנדבתי כבר עוד כשהוא היה בחיים, היה לי זמן גם לזה, אבל בפחות. ובהמשך זה התפתח וכל יום אני מקבלת עוד הצעות התנדבות. לפני שאנחנו נגיע להתנדבות, אני רוצה שתספרי על עברך. אני מדברת שכשהיית חיילת, היית מורה חיילת והייתה לך גם תעודת הוראה. כן. אחרי שסיימתי, לא, בעצם כשהתגייסתי, אז הייתה לי הזדמנות ללמוד בסמינר למורים באורנים, כשהייתי מורה חיילת בקיבוץ ישראל בצפון. למדתי ולימדתי, הייתה שם אוכלוסייה שהגיעה מאוסטרליה, ניו-זילנד, תרום אפריקה, וזו הייתה גם ההזדמנות שלי לששף את האנגלית שלי ולהתמקצע בהוראה. מאוד אהבתי את זה. שנה בקיבוץ הייתה תקופה נהדרת, הייתה לי גם הצעה להיות חברת קיבוץ, אבל איכשהו הרגשתי שאני צריכה עוד משהו מהצבא, עוד משהו שהוא להרגיש חיילת עם מדים משמעותי. אמרתי שאני אלך לשנה ואני אחזור, כי הציעו לי להיות חברה. הגעתי לבסיס ואמרו לי שיריון בסיני זה בסדר. הייתי יותר מבסדר, נפלא. לבשתי מדים, הגעתי לסיני, זו הייתה תקופת ההתשה. הבסיס שלנו היה ממש ליד התעלה. אני זוכרת שהייתי מבקרת במוצבים ממש על חוף התעלה. היינו עושים שלום לחיילים מעבר, מדברים איתם, הם היו מחזירים. זו הייתה תקופה טובה, שנת שבעים. התגייסתי בשישים ותשע, שנת מלחמת התחילת התשה. כן, דיברנו איתם, זה גם היה מקום שהמרחק היה קצר. דיברנו, חוויתי את כל מה שחיילת הייתה רוצה לחוות בסיני. מוצבים, אוהלים, דיונות של החוף. הנסיעה לשם הייתה דרך עזה, רפיח אניונס מן הסתם, עם עצירה ודיבור ושיחות עם המקומיים. זו תקופה נהדרת. אחרי שנה בצבא, שבאמת הרגשתי את זה, רציתי באמת לחזור לקיבוץ, אתם קראו לי, ואז הייתי בצומת דרכים כזאת, שיש לי תעודת הוראה. כל חיי רציתי להיות מורה. זה באמת היה שאיפת חיי. בתור ילדה, כבר הייתי אוספת ילדים מהשכונה ומלמדת אותם, גם נדרכתי במועדני נועה וכולי. מורה או בצד השני, דיילת, כי נתקלתי במישהי שהייתה דיילת אוויר, והיא אמרה, בואי עולם, נסתכל. ראיתי, אוקיי, באמת עשיתי קורס לדיילות אוויר והתחלתי, אבל אז הכרתי את בעלי ואמרתי, אוקיי, זה לא סותר, אבל הוא לא כל כך חב את הרעיון של נתפיסות, אז חוסרתי, קורקעתי דיילת קרקע, ולמעשה, לפני חצי שנה פרשתי מנתבג, אחרי 52 שנות, למעט 6 שנים שהיינו בבטיחות בחול, ועל זה אני אדבר בהמשך. בכל אופן, הבחירה שלי בתעופה הייתה ממקום שהוראה זה עוד יקרה. אין מצב שאני אבטר על זה. והנה הגעתי לגיל מופלג והתחלתי ללמד בעצם לא רק עכשיו כשפרשתי, והתחלתי עוד תוך כדי, קצת הורדתי במינון של העבודה והתחלתי ללמד, להתנדב וללמד בבתי ספר. במסגרת ידיד לחינוך? אוקיי, אז בהתחלה היה עמותת מסגרת ידיד לחינוך, התחלתי רק בספר ראשונים, מכיתות א', עליתי את המאה א' עד ו' עם אותם תלמידים ומורות שהתחלפו. מה לימדת את זה? עזרתי לתלמידים, אבל לימדתי, כן, עברית, חשבון. מאוד נקשרתי גם לאחת הילדות שהגיעה מפנימיית נבי יהודה וידעתי שאני אמשיך איתה, וכשהיא סיימה את ו' והלתה לזין, הגעתי לנבי יהודה והתנדבתי שם, ואותה אני מלמדת עכשיו אנגלית, היא מאוד אוהבת את השפה האנגלית. אנחנו עושות הרבה שיחות באנגלית, בעל פה, אני לומדת אותה לדבר. והיא עכשיו בחטיבת ביניים? היא חטיבת ביניים בגולדה. בגולדה, אוקיי. כן, כן. היא מפליחה שם? היא הולכלה, כן, כן, היא תלמידה מאוד אינטליגנטית וחרוצה. טוב, והתמחת בה מגיל אפס? כן, עשוויתה עוד אחת שתמחתי, זה היה מדהים, זה היה אתגר. היא למדה בבית ספר תוקפוסאוסופי, אני חושבת, הגיעה לכיתה ג' בלי לדעת לקרוא אפילו מילה מהספר, בג', כלום. הייתה זה באותה ספר? זה לא היה מן, כן. ולקחתי את זה על עצמי, והיא הייתה ילדה גם כן מאוד, מאוד אינטליגנטית וחרוצה. וישבתי איתה וקראנו, אחר כך תחילה הקורונה, אז עשינו את זה בזום, לא ויתרתי. היום הייתה לימדה מצטיינת בגולדה, בזכות עצמה, ואני שמחה שגם הייתי שם בשבילה ללמוד, לקרוא ולכתוב. בואו נתחיל עכשיו לספור את כל שמונה העמולתות שבהם התשותפה. בואו נתחיל, התחלנו מידיד לחינוך? כן. עכשיו לבית באורנים, עוד לבית ספר אחר? לא, אורנים בראשונים, בפניית נבי יהודה, וגם בבית ספר רעיונות בגם רווה, שכן זה לא רחוק. יש לי שם פינה חמה מאוד בלב, כי הבנות שלי בילדות למדו שם, הבת הגדולה שלי בעצם, כי גרנו בבית חנן אחרי שהתחתנו. ועכשיו אני מתנדבת שם, כיתות וו, זיין, אני לומדת שם רק אנגלית. עכשיו, מה שהבאתי ללימוד הזה לשפה, זה את השפת התעופה. אני לא מלמדת אותם אנגלית רגילה. אני, מכיוון שזה היום מאוד פופולרי, וילדים אוהבים, אהבו בכל אופן בעבר, לטוס וארצות ומדינות וכל מה שקשור לתעופה. אז התחלתי ללמד אותם מושגים בתיירות, בתעופה, כך הם לומדים מדינות, ערים, אתרים, כל תהליך ה-check-in, הבורדינג, הגייט, השיעייה בחול. אני עושה איתם סימולציה, עכשיו יש לי עדיין מדים כובע ודברים אלה, אז אני ממש עשה להם סימולציה. אחת דיילת והשנייה היא נוסעת, היא צריכה לדעת איך להגיע לדלפק, מה להגיד, מה לבקש, הדיילת צריכה להציע לה, להגיע לגייט, אחר כך במטוס, ממש סימולציה. זה לא, אתה רוצה להגיע להיות שם? וגם אמרתי, שיעייה בחול, סתם לדוגמה, מגיעים ללונדון, אז רוצים לדעת איך להגיע לאתר זה וזה, איך פונים לתייר אנגלי, איך שואלים אותו, איך מדברים איתו. וגם ככה הולמדים להכיר את כל, לא את כל, אבל את רוב השמות, האתרים והמקומות בכל מיני ערים במדינה. הם אוהבים את זה כל כך ואני נהנית מזה, כי אני ממש מרגישה שאני משלבת את התעופה שחייתי בה כל כך הרבה שנים. אבל זה רק באנגלית? רק באנגלית, רק באנגלית, כן, רק באנגלית. אוקיי, מה הדבר השני שאת מתמדבת? זה שלושה מקומות שייכים לידיד החינוך, אני מתמדבת גם בוויצו. שם יש חנות שנקראת ביגודית, יד שנייה, שאנחנו מוכרים לקהילה, ובכסף הזה אנחנו מפתחים את כל מה שקשור לנתינה לקהילה עצמה, אם זה הרצאות, אם זה קורסים, אם זה כל מיני דברים. זה ממש פעילות שאני חושבת שהיא מבורכת מאוד מאוד. בדרך כלל אני בימי שישי שם. גם מה שנחמד לי שם זה להיות מעורבת בכל מה שקשור לאופנה, כי זה בגדים באיכות שאנשים נכנסים, גם תורמים, גם קונים, כן, וזה ממש משהו שאני נהנית בו מאוד. אוקיי, עכשיו, מטעם העירייה אני מתנדבת בשלושה מקומות. שיש משחקייה שהעירייה פתחה אחר צהריים לילדים עם צרכים מיוחדים. זה בשכונה, בגן חצב, מה שנקרא פעם, בגן שיזף, סליחה. זה יוצא ברחוב אחרי השייתת אחר הצהריים. נתנו לי אפילו לנהל את זה לבד, למרות שאני רק מתנדבת. מגיעים שם הורים, משפחות עם ילדים ואחים. הילדים עם צרכים מיוחדים, לפעמים יש פעילות, משחקים. זה משהו שמאוד נוגע לי. כל יום רביעי אני שם מארבע עד שש. אני כבר קשורה לילדים, להורים. זה משהו שמספק מאוד. הדבר השני זה... כמה פעמים בשבוע? פעם בשבוע בכל בית ספר, שזה שעתיים שלוש. זאת אומרת שלושה ימים בשבוע. ראשון, שני ושלישי. שישי בביצו. רביעי אני עם השיזף, עם הילדים החמודים. יום... אני תכף אספר לך מה עשיתי בשעה האחרונה, אז תבין. ואמרתי גם בעמותה שנקראת גמלה. בזמנו היה גמלאים למענתיות, אם היום זה בשם אחר. זה עזרה גם בלימודים לתלמידים מתקשים, למשפחות. אצלם בבית? אצלם בבית, או בספרייה, או לפעמים במקום ניטרלי. אבל גם יש כאן סיפוק מלא, כי הם לומדים עברית, קריאה, טבע. בכלל על ישראל. פעם אחרונה הייתי עם שתי בנות אחיות, שלמדו, וראיתי שהן ממש טובות, ומכניסות לטבלות המילים באנגלית. אז הכנסתי את התעופה לשם גם, בכל מקום שאפשר, זה מה שאני עושה. ואני מחכה לחזור לשם. מה עוד? שבעה מקומות אמרתי, ספרנו שבעה. בנוסף, עכשיו בזמן המלחמה, אני שורגת קובעים לחיילים. אחד בלילה, בבית. גם חמצוואר, גם קובעים. וגם, ספק מאוד שאני יודעת שזה מגיע לבד למען לחייל, ואז לחיילים. אני התנדבתי כל יום שישי כמעט, מאז המלחמה, לרוז אוכל לחיילים. עשינו את זה בהתחלה באזרח הוותיק, אחר כך בבתי ספר, הורים הביאו אוכל. באמת הייתה כאן הענות נהדרת. ואנחנו יחד עם עוד שתיים, ערזנו ושמנו בקרטונים, ושלחנו לדרום. שלחו לנו חזרה חיילים, תודות וצילומים. זה היה מאוד מאוד מספק. מה עוד עכשיו, במלחמה זה היה עוד דבר. אתה רואה, אני מרוב דברים שוכחת. את מנהלת יומן? יש לי, אני אפילו לא ביומן, יש לי מה שנקרא נוטס בטלפון. וכל יום תזכורות מה יש לי ומה אין לי, זה פשוט אין מה אין לי. מה יש? תזכרתי, ובעצם בזכותו הגעתי אליך. כשראית את התמונה עם הדבורים שצבעתי וצילמתי, שזה יהיה בחוטות העיר. זה היה מדהים, היינו כמה בנות מידיד לחינוך, והלכנו שם לקן יותר, וצבענו, וציירנו, והדבקתי שם דברי קרמיקה שאני אעשה בחוג. זה מדהים, אני מחכה שזה כבר יהיה בחוטות העיר. ראיתי לך תמונה, נכון? כן, כן, יפה מאוד. אז זה השלושה הדברים הנוספים שזה כרגע, לתקופה הזאת. בעבר היו עוד כמה, שלצערי הוסיקו. זה היה ידי טלפוני, היינו מדברים בטלפון. עם איזה מבוגר או משהו? לא, עם האוכלוסייה הערבית, כן, כן, מהתיכונים. הייתה לי תלמידה, כל שנה זה הייתה מישהי אחרת, לפני שהגיעה לאוניברסיטה, שהייתי מדברת איתה בעברית, והרוצה, כותבת לה מילים כדי שתשנהן לפעם הבאה. והייתה כמיהה מאוד עולה ללמוד את השפה העברית. מאיפה היא הייתה מגיעה? היא מארץ כאילו? כן, במקומות כאלה, בכפרים. לפעמים ההורים היו מצטרפים ומדברים, והקשר נהדר. היו פעמים שהוזמנתי גם להגיע, אבל לא עשיתי את זה, לצערי הרב. זה היה מאוד מרתק, ואהבתי את זה. היא לימדה אותי כמה מילים בערבית גם, אבל בעיקר לימדתי אותה עברית. למה זה נפסק באמת? אני חושבת שהידיד לחינוך, הידיד... טלפון הידיד. הידיד טלפוני, כן. הוא הפסק משהו בגלל פוליטיקה, אני חושבת, אני לא רוצה להזכיר את זה. לא נכנסתי לזה, וחבל, וחבל. כן, בעבר עוד היו לי עוד כמה התנדבויות, אתה רוצה לשמוע? כן, בטח. שוב, אתה יודע, אני צריכה לזכור את הכל, אז אני... נדמה לי שפעם היה לי זמן לרגע ורשמתי את זה. זה היה בתקופת הקורונה. לימדתי בזום. שוב, אנגלית, זה משהו שאני אוהבת. זה נקרא Start Talking. היו לי שני תלמידים מכל בית ספר, והיינו מדברים. היה לי טקסט מיוחד שיכולנו לעשות בקורונה, היה לי קל עם זה. גם שניים מכל בית ספר, ודיברנו אנגלית, ולימדתי אנגלית. זה גם היה מיוחד. היה גם שעה עם תלמיד בוויצו, שישבתי עם תלמידה מבנימיית אורנים, באמת, מה שדיברנו קודם. מראשון לציון. לימדתי אותה לקרוא, היה לי קשר איתה מאוד מאוד חזק. האמת היא שהייתה עוד התנדבות, שאני מצטערת שעזבתי את זה, אבל כנראה שלא הטמתי. זה היה נולדת לנצח. היינו צריכים להכין אוכל, ולהביא למשפחות שהיה חוסר או אותה בעיה. אבל ראיתי שאני מתקשה בבישולים. מי שהיה בשטן אצלנו זה היה בעלי. גם אורז לא ידעתי להכין. אז הפסקתי עם זה. לא, זה משפחות שהם חולי סרטן, מישהו חולה סרטן, שמגיעים מטיפולים. אז אנחנו בישלנו להם, נולדת לנצח, זה נקרא. אז גם את זה עשיתי. היה גם ליווי של קשישות, הזכרת את זה קודם. הייתה לי אישה בת תשעים ושתיים, קראו לה, לא משנה השם, נהדרת. נפגשנו בגינה, דיברנו, סיפרה ללחם שלה. כשהיא הבינה שאני מדברת צרפתית, אז היא רצה שאני אדבר איתה צרפתית, ולפעמים גם אנגלית. כן, זה היה נקרא ידיד לקשר. אז היו עוד כמה דברים שחלקם הושקו, אני קראה גם המשכה במה שאמרתי קודם. תגידי ככה מלאה, את נס ציונית במקום? לא. גרתי בראשון הרבה שנים, מעל שלושים שנה אני חושבת. אחרי שחזרנו המשפחות, אני איתך אספר אם תרצה. הבת שלי עברה לגור בנס ציונה, ובאנו בעקבותיה. בא לי ואני, בדירת גן, כדי שיהיה נוח גם לבעלים, כיסא וצמחייה, ושהיא יראה את העצים, שהיא ירגיש את מה שהוא הרגיש בזמנו לא מושב. אני מאוד שמחה שהוא הספיק להיות שם כמה שנים, ואני עדיין גר שם. אז אני נס ציונית בעצם מאלפיים ושש עשרה. הזכרתי את השליחויות שלנו בחול, בזכות בעלי. אותי עובדת אלל, אחרי שש עשרה שנה, הוא מגיע אליי עם הצעה ואומר לי, מה דעתך לגור בלונדון? אה, כאילו, דעתי מצוינת. קדימה, איפה הקונטיינר? בוא נתחיל. אז גרנו שנתיים בלונדון. זו הייתה תקופה מופלאה. עשיתי שם את כל הקורסים שרק אפשר, כולל לימוד איטלקית, לימוד ספרדית, לימוד קורס לוקט לונדון, שזה אומר לחטאת רגליים בכל לונדון, להכיר את האתרים, ללמוד על זה קודם בהרצאות. ככה שיקרתי כל פינה ופינה, כל ארמון וארמון, כל חצר של ארמון. וכמובן שניצלתי את כל התאתרות שיכולנו ללכת. דאגתי שילדות וגם אני נלך עם קובעים מכובדים, כמו שאולכם בלונדון. ביקרתי המון בשווקים, קניתי הרבה עתיקות, נחשפתי לאומנויות שונות, כמו ארדקו, ארת נבו, רכשתי פריטים נהדרים שעד היום הם מונחים אצלי בבית. אני מאוד מאוד קשורה אליהם, שואלים אותי למה יש לך כל כך הרבה דברים. אמרתי שכל דבר פה מזכיר לי תקופה, רגע, מספיק שהגעתי לשוק וראיתי משהו גם בפאונד, מספיק פאונד אחד, והמוכרת מספרת לי על ההיסטוריה של הפריט הזה, מאיזה תקופה, מהמלכות ומהכנסייה וכולי, זה עשה הכל. מביאה את הפריט הזה הביתה, אני יושבת מולו ואני מבינה שרכשתי משהו היסטורי. זה היה באנגליה, אחרי שנתיים נפלאות. פרחו אצלנו, כמעט כל הלילה, הגיעו אליי חברים. הבנות למדו בספר אנגלי. אני לימדתי שם בסנדס קול, מה שנקרא, בימי ראשון סנדס קול. ושבששתי את השפה, לא רק את השפה, את בכלל ללמד אורה. טיילנו המון באירופה בזמן הזה, כי זה קרוב לכל מקום. טסתי המון לכל מיני מקומות, כי היה לי עדיין כרטיסי חינם בעלל, אז טסנו לכל מיני מקומות וטיילנו בעולם. אחד הפעמים המשפחה של בעלי, שמוצאה מגרמניה, הגיעה אלינו, ונסענו לעשות טיול שורשים בגרמניה. זה היה בדיוק אחרי שסיימתי ללמוד קורס בגרמנית בארץ בגטה. והגרמנית שלי עוד הייתה טובה, אני לא יכולה להגיד היום שכן. הגענו להיירה שלו, זה היה מאוד מרגש. ראש העיר קיבל אותנו, הם היו המשפחה היהודית היחידה. קיבל אותנו בטרועות ממש, כתבו עלינו, תבבנו איתו, הכרנו, היינו בבית הקברות, היינו בבית שלו של הסבא אלפרד ליב, בבית ספר, אצל החברים וכולי. הטראומה שלי משם זה שהשאיר אותי יום אחד בבר, במלון, שהייתה יש המשפחה שלו עם כל החברים שלו. אתה יודע, כמו שאומרים, הדומי פנים הגרמנים. והלך, הוא אמר לי, תדברי, אתה יודעת גרמנית. ואז נאלצתי באמת, מזל שזה היה בדיוק ככה, דיברתי איתם גרמנית. והם סיפרו לי ואני סיפרתי להם, זאת הייתה חוויה, לצאת מן הכלל. טוב, עכשיו לסיכום, הייתי רוצה... רגע, רגע, יש לנו עוד, אוקיי. אחרי לונדון היינו בברזיל. נכון, מולדת הסמבה. אוקיי, להתחיל? כן. אוקיי, אחרי שנתיים באנגליה וקצת היינו גם לפני חברתה, מרסה, הוא חלה שם על הנמל, על איצוי אבו. הוא אמר לי, רוצה ברזיל? אמרתי, רוצה ברזיל? הרזנו את הילדות, לקחתי קונטיינר, הגענו לשם, שם נולדה הילדה הקטנה שלי, היא ברזילאית. וגרנו שם ארבע שנים. איך הוא? באיזה עיר? בסאו פאולו. אבל הגענו הרבה לריאו, ובריאו גם השתתפתי בקרנבל. חכדתי. גם אתגרת איזה להקה? ספר פורטלה, שזה לא להקה, זה בתי ספר. כן, כן, בספר לסמבה. זה נקה פורטלה, והשיר של אותה תקופה, 86, אחר המקום ראשון, זה היה מקסים, זה היה מרגש, ואני יכולה להגיד שעשיתי עוד דבר נפלא, שזה לא היה מתוכנן, אבל עשינו את זה. כן, היו לנו שם חיים נהדרים. טיירנו בכל דרום, כמעט בכל דרום אמריקה. למדנו את התרבות, למדנו את המאכלים, את הכל. זו הייתה תקופה נפלאה. כשחזרתי, ידעתי שאני רוצה לחזור לאלל, אבל שם חייבים לעבוד במשמרות, ואני אמרתי, וואו, אחרי שש שנים של להיות במקום כזה, לא, לא מתאים לי. אז הלכתי לעבוד בחברות זרות, התחלתי מפטנזה. ששם לא צריך משמרות? לא, לפי התיסות שלהם, זה בדרך כלל ביום. בהמשך ניהלתי חברה שנקראת AeroHandling, שהקמנו שם מאפס ממש חברה שנותנת שירותי תעופה לחברות זרות. היו לי מאה ועשרה דיילים, מחלקות מקרטוס, שזה נקצועי, וזה אני התמחיתי, לדיילות שקין, גייט, ומשם הבא הרצון שלי ללמד את תעופה. כן. אוקיי, תוך כל הדברים האלה, הובי, מה הובי? לרקוד, לרקוד, לרקוד ולרקוד. איפה את רוקדת? כל יום, כל ערב כמעט רוקדת בקאנטרי, אם זה ריקודי עם, אם זה ריקודי בטן, אם זה ריקודי זומבה, אם זה ריקודי תרפיה בתנועה, סלסל לפעמים כשאני יוצאת לעיר אחרת. כן, אני אוהבת לרקוד, וזה מה שאני עושה. אני עכשיו גם כותבת הרבה על נשא חיי ובכלל. כתבתי ספרים על חמי, ספר על חייו של חמי, של אמי, של אחי, של אחותי, של חברתי, כל אחד זה ספר בפני עצמו? כל אחד זה ספר בפני עצמו שריקשתי את כל החוויות וכל מה שהיה ויש אותם כרוכים ויפים. כן, אני ממשיכה לאסוף עתיקות כמו שלמדתי בלונדון, אוהבת את הזנר. הבית שלי מלא, מלא, מלא, מלא דברים, ישג אידוקיץ', אני קוראת איזה קיץ' קלאסי. וממשיכה ליהנות מהחיים, אמנם בלי בעלי היקר שהוא נתן לי המון טעם, המון טעם בחיים. אבל חזרתי ללמד, יש לי רקע נפלא, רכשתי שש שפות טובות שאני יכולה לדבר וגם עוד שתי שפות שלמדתי, אבל אני לא ממש מדברת אבל מסתדרת. כמו שהגעתי לאיטליה, יכולתי לדבר ואת הדבר בגרמניה. אפשר להגיד שתהיה אותי באמת כמעט בכל העולם ונהניתי. מה עוד, אני פשוט... טוב עכשיו אני רוצה לשאול אותך, אחרי כל העבר העשיר שלך, או באמת המפואר אפילו אפשר להגיד, מה היית רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה? מה עוד את רואה מול עינייך, משהו שלא עשית עדיין? אוקיי, אז התחלתי להיות גדולה כבר לפני שנתיים, התחלתי לעשות עבודות קרמיקה נפלאות. מעבר לזה, זה דיברנו. דיברנו על זה, אז למדתי בזמנו את תורת ימימה, אני רוצה ליישם את זה לאחרים, דבר נפלא. למדתי ריקי, גם זה משהו שאפשר ממש לעזר ברפואה. בזמנו גם בברזיל למדתי לטפור בובות, ואני רוצה להתעסק עם זה גם. יש לי בבית בובות ואני רוצה להמשיך. להמשיך לכתוב ספרים. מה הנושא הבא שאת רוצה לכתוב עליו? מה הנושא הבא, אני חושבת... לא אוטוביוגרפיה, משהו... לא, עדיין לא, אני עדיין לא אוטוביוגרפיה, כי ההיסטוריה של אנשים מאוד מעניינת, מאוד מעניינת אותי. יחד עם זה אני קוראת ספרים, אני מאוד אוהבת לקרוא. בנכדים את מטפלת? אני כרגע... הנכדים כבר גדלו. יש לי נכד בין 20... קטנים יותר? קטן ביותר, מתוק, לוני. הוא בין 12, הוא בא אל הירבה, אנחנו מחוברים מאוד. עד הקורונה עוד לקחתי אותו לגינה, ועשינו המון דברים ביחד, אפילו לימדים. לימדתי אותו אנגלית, הוא למד פסנתר, אני גם למדתי בזמנו. אז למדנו יחד והתרגלנו. אבל אין לי נכדים קטנים שזקוקים לי כדי שאני אתפל. אוקיי. טוב, אני פה רוצה להודות לך. זה היה רעיון מקסים. ואני קודם כל רוצה להעלות הנס את כל ההתנדבויות שלך, זה לא מובן מאליו. ואני מקווה מאוד שעוד הרבה ילכו בדרכייך וינסו לתרום, לפחות חלקי ממה שאת עושה. ותודה רבה לך. תודה לך, תודה על ההזדמנות. נהניתי מאוד. גם אני, תודה.