ח אלול תשפג, 6.26​ קידושין יב

מסכת קידושים דף ידבץ בשורה הראשונה מהשורות הרחבות אמצע השורה ובית הלל אומרים בפרוטה למדנו במשנה שאישה נקנת בכסף בית שמה אומרים דינר שווה דינר בית הלל אומרים פרוטה ובשווה פרוטה אומרת הגמרה סבר אבי יוסף לממר פרוטה כל דהו סבר אבי יוסף לומר תראה פרוטה כמה שתהיה פרוטה תיקח את המטבע שהוא נקרא פרוטה באותו מקום גם אם השווה שלו הוא שווה נמוך גם בזה אישה יכולה להתקדש כלומר אם בדור מן הדורות יקטינו את השיעור של הפרוטה גם בזה אישה יכולה להתקדש מה הכוונה שמקטינים שיעור או מגדילים שיעור של מטבע צריך להבין שזה לא כמו המטבעות של היום המטבעות והכסף של היום הם רק מייצגים ערך הם לא באמת שווים את ערכם האמיתי לעומת זאת במטבעות של טעם אכן מטבע שהוא היה פרוטה הוא היה שווה פרוטה מטבע של עשר היה שווה עשר מאה הייתה שווה מאה מטבע של דינר היה שווה דינר אז המשקל והערך של החומר המתחתי שנמצא במטבע היה באמת שווה את ערכו מה רבי יוסף לומר תראה אם כן לא באמת אכפת לי מה המשקל באמת כמה הערך שלה העיקר שהמטבע הזה נקרא פרוטה באותו מקום אפילו אם זה מטבע קטן יותר גם בזה אישה מתקדשת ככה הוא סבר לומר שזה כוונת בטילל אמר לאבא יהיה והעלק קטני כמה היא פרוטה אחד משמונה בעשרה איטלקי אתה לא יכול לומר שפרוטה היא פרוטה כמה שיהיה באותו מקום הרי המשנה הגדירה לזה שיעור שפרוטה היא אחת משמונה בעשרה האיטלקי לחיתם הענני לבדורו של משה אולי תאמר שפרוטה שיעורה כזה בדורו של משה שהמטבעות היו אז גדולים יותר אבל הכה כבחש ולהולה אם ש ככה אתה רוצה לומר שהיום אם זה נחשב פרוטה אצל אנשים זה מקובל שזה פרוטה גם אם זה פחות מאחת משמונה בעשרה אפשר לקדש בזה אל תאמר ככה למה? והקיעת הרב דיני אמר שאיר רבי סימאי בדורו כמה היא פרוטה אחת משמונה בעשרה האיטלקי כלומר זה גם שייך לדורות שלנו וחיית הרבין אמר רבי דוסטאי ורבי ענאי ורבי אושי שאירו כמה היא פרוטה אחת משישה בעשרה האיטלקי אם כן אתה רואה באמת שיש לפרוטה שיעור מאוד מסוים ואתה לא יכול להגיד שאם עכשיו יבוא המלך ויגיד עכשיו המטבע של פרוטה שווה פחות או מקטין את הפרוטה עכשיו אישה תתקדש בזה לא, אתה צריך פרוטה כזאת שהשיעור שלה שובי של אחת משמונה בעשרה האיטלקי עבר לרבי יוסף ביקשה עקושייה על הבעיה היא אחי היינו דטנינה שמנו בברייטה זה וחשום כמה פירוטות בשני סלעים יותר מאלפיים כשיש ברייטה שמדברת על מי שבטעות נהנה מייקדש הוא נהנה מייקדש בערך קטן ערך של שווה פרוטה הוא עכשיו חייב להביא קורבן שעל אותו שני סלעים אומר את הברייטה תראה אתה נהנית שיעור פרוטה תזהר, אתה נהנית שיעור פרוטה ואתה משלם על זה יותר מפי אלפיים כי בשני סלעים יש יותר פי אלפיים מפרוטה פרוטות אז לא שווה לך לעשות את האמירה הזאת תהיה יותר זהיר מראש סוף סוף, מה אנחנו רואים מהברייטה הזאת שיש בשני סלעים לפחות אלפיים פרוטות בקשה, אם כן רבי יוסף השתה אלפיים לא אביעד יותר מאלפיים, כך ולאו אם אתה צודק מה שאתה אומר לי שפרוטה זה אחת משמונה בעיסר האיטלקי אז אם אתה תעשה את החישוב אז לא תמצא שיש לך אלפיים פרוטות בתוך שני סלעים איך הברייטה אומרת יותר מאלפיים פרוטות מהשמעה, הברייטה מסכימה עם זה שפרוטה יכולה להיות בשיעור קטן יותר לא כמו שאתה אמרת לי אבא יאי, אלא כמו שאני סברתי רבי יוסף איך מחשבים כמה פרוטות יש בשני סלעים בואו תסתכלו בראשי טוב נראה את הראשי הזה בהמשך אמר אהו סבא אמר אהו סבא בחזרה לרבי יוסף הנתנין עלה קרוב לאלפיים זה באמת, שאני נסברה את ההזאת לא שיותר מאלפיים, קרוב לאלפיים ואז זה מסתדר שפרוטה היא אחת משמונה בעיסר האיטלקי טוב, אומרת הגברה בואו נעשה את החישוב המדויק, מיד נראה אותו יוסף, אלפה וחמש מאה ותלתין ושיטה ודהביאן אם אתה תעשה חישוב כמה פרוטות יש בשני סלעים יצא לך אלף חמש מאות שלושים ושש ופה עכשיו נראה את ראשי ראשי אומר פה, בצד ימין קצת למטה אלפה חמש מאה תלתין ושיטה מסביר לנו ראשי סלע זה ארבע דינרים שימו לב אנחנו צריכים לחשב פה שני סלעים כל סלע זה ארבע דינרים אז אנחנו מדברים על שמונה דינרים שמונה כפול דינר יש עשרים וארבע עשרים כמו שאנחנו נראה בבריתה בהמשך ואם עשר זה שמונה פרוטות אז תעשה כמה פרוטות יש בדינר שמונה כפול עשרים וארבע כי יש עשרים וארבע עשרים בדינר כמה זה יוצא לך שמונה כפול עשרים וארבע מאה תשעים ושתיים אתה צריך כדי לגיע לשני סלעים אתה צריך שמונה כאלה שמונה כפול מאה תשעים ושתיים שמונה כפול מאתיים זה קל זה אלף שש מאות ואת השמונה כפול שמונה שזה יפרש זה לך אלף חמש מאות שלושים ושש פרוטות בשני סלעים אז זה אלף חמש מאות שלושים ושש למה הבריתה אומרת קרוב לאלפיים אז הוא אומר לך כן הוא אומר לך כיוון דן נפקלי הוא מפלגה קרוב לאלפיים כלומר סוף סוף יש לך אלף יש לך עוד אלף עברת כבר את החצי של האלף השני אז כבר אפשר לקרוא לזה קרוב לאלפיים וככה אני גורס בבריתה אם כן אל תקשה רבי יוסף מהבריתה הזאת ובאמת פרוטה זה אחת משמונה בישר האיטלקי גופה קיעת הרב דמה אמר שרבי סימאי בדורו קמה פרוטה אחת משמונה בישר האיטלקי אז זו דעה ראשונה וקיעת הרבין אמר שארו רבי דוסטאי ורבי ענאי ורבי אושייה קמה פרוטה קמה פרוטה אחת משמונה בישר האיטלקי אז יש לך פה מחלוקת רבי דימי אומר שרבי סימאי שאר שפרוטה זה אחת משמונה ורבין אומר שהחכמים שארו שפרוטה זה אחת משמונה תחליט אחת משמונה או אחת משמונה אמר לי הבעיה לרב דימי קמה את ורבין בוא נאמר שהמחלוקת בינך לבין רבין האם זה אחת משמונה או אחת משמונה מפלוגתא דהנה תנאיתא מפליגתא הם בעצם חולקים במחלוקת התנאים הבאה לתנאיה יש לנו בריטה ששונה לנו את היחסים בין המטבעות השונים פרוטה שאמרו חכמים אומרת הבריטה בדעה הראשונה אחת משמונה בישר האיטלקי ושימו לב לחישוב שש מאה כסף דינר בדינר יש שש מאות מאה בכל מאה יש שני פונדיונים בפונדיון יש שני איסרים אז כמה איסרים יש בדינר כדי להגיע לפונדיון תכפיל פי שתיים כדי להגיע למאה תכפיל פי שתיים זה הגעת כבר פי ארבע כדי להגיע לדינר תכפיל עכשיו פי שש כמה איסרים יש לך בדינר עשרים וארבע ארבע כפול שש עשרים וארבע עד כאן ברור לנו בדינר יש עשרים וארבע איסרים בוא נמשיך לבריטה איסר בבריטה יש שני מוסמסים במסמס יש שני קונטרונקים בקונטרנק יש שני פרוטות עכשיו בוא נגיע מפרוטה חזרה לאיסר כדי להגיע מפרוטה לקונטרנק תכפיל פי שניים כדי להגיע למסמס תכפיל פי שניים כדי להגיע לאיסר תכפיל אותה בשתיים תגעת לשמונה שתיים בחזקת שלוש שמונה נמצא פרוטה אחד משמונה היחס בין פרוטה לאיסר זה אחד לשמונה היחס בין איסר לדינר זה אחד ל... עשרה וארבע עד כאן דעה ראשונה הנה לך פרוטה זה אחד בשמונה באיסר האיטלקי רבן שמעון מגמליאל אומר דעה שנייה הדברה הייתה בשלושה הדרסים למאה במאה יש שלושה הדרסים ובכל הדרס שימו לב שני הנצין להדריס כלומר בכל הדריס יש שני הנצין ושני שמנין להנץ שתי פרוטות לשמין בוא ננסה להגיע עכשיו חזרה לאיסר הוא לא אומר לנו פה איסר רבן שמעון מגמליאל אז אנחנו צריך לחשב כמה פרוטות יש סך הכל בדינר אנחנו יודעים שבדינר יש 24 איסרים ואז נדע כמה פרוטות יש באיסר בוא נחשב עכשיו כמה פרוטות יש בדינר לפי שיטת רבן שמעון מגמליאל אז שתי פרוטות לשמין אז יש לנו פה שתיים כלומר משמין להדריס אתה צריך להכפיל פה שתיים זה ארבע להגיע להדריס להנצין אתה צריך להגיע עוד שתיים זה שמונה כדי להגיע למעה אתה צריך להכפיל עוד שתיים זה שש מהדריס למעה עוד פעם שתי פרוטות לשמין לשמין זה שתיים משמין להנץ אתה מכפיל עוד שתיים זה ארבע מהדריס אתה מכפיל פה שתיים זה שמונה מהדריס להנצין אתה מכפיל עוד פה שתיים זה שש עשרה ואז שני הנצין למעה שלושים ושתיים נכון? שש מאות בדינר כמה יוצא לך? אמור לצאת מארבעים וארבע אז בוא נראה בראשי נמצאת פרוטה אחת משה שעה מסביר ראשי עשר אחד מאסרים וארבע בדינר אבל הפרוטות גדולות ממה שאמרת דינר שש מאה המעה גימה לדריסין הרי שמונה עשרה דריסין לדינר אה ראשי עשה את החשוב מלמעלה למטה ואם שלושים ושש הנצין שבעים ושתיים שמנין מאה ארבעים וארבע פרוטות יפה ככה יוצא בדינר אמרנו שבדינר יש עשרים וארבע עשרים תחלק מארבעים וארבע לעשרים וארבע כמה יוצא לך? שישה פרוטות לאישר כי עשרים וארבע כפושש זה מאה ארבעים וארבע יפה אז אם כן יש לך בעצם מחלוקת תנאים האם בפרוטה זה אחד משמונה מאישר או בפרוטה זה אחד משש זה בדיוק מה שהוא אומר לו למה דמר אמר תתנה כמה ורבינדי אמר כרבן שמעון מלגב ניאל אתם בעצם נחלקים במחלוקת התנאים בברייטה אמר לא בן דידי ובן רבין עלים את התנא כמה זה לא כמו שאתה אומר שנינו מסכימים מדעת התנא כמה שבאופן עקרוני פרוטה זה אחד משמונה בעישר האיטלקי ולה קשייה הדעה יקור איסורי הדזול איסורי האישרים לפעמים הם מתייקרים ולפעמים מוזלים איך יכול להיות אם אנחנו אמרנו שהרי זה מתכת ואם תגיד לי שהאישר הוא עשוי מכסף תמיד האישר היחס בינו לבין הדינר הוא קבוע כי גם הדינר הוא מכסף וגם האישר הוא מכסף תשכל את המשקל תמיד הוא היחס שיש 24 אישרים בדינר אז איך יכול להיות שהאישרים הוזלו אז אפשר לתרץ פה כמה אתם רוצים אפשר לומר איך אישר יכול להיות מוזל יותר אולי הורידו את המשקל אולי בא אז המלך והפחית את המשקל של כל אישר או שאתה אומר אולי אישר הוא כבר לא עשוי מכסף ויחס המחירים בין נחושת לכסף במטחות שונות היחס כבר משתנה או שאתה אומר שהאישר באופן קבוע יש לו שווי מסוים של פרוטות, שמונה פרוטות והפרוטה היא בוודאי עשויה מנחושת וערך הנחושת השתנה בכל אופן אם כן יכול להיות מקרה שהשתנה הערך של האישר ואז קום 24 בזוז כשהאישר הוא יקר 24 אישרים זה בזוז ואז בהחלט יוצא לנו שפרוטה זה 1 בשמונה באישר הדזול כשהאישרים יהיו זולים קום, קטין, עוטרין בזוז 32 אישרים בזוז ואז ממנה יוצא לך שפרוטה זה 1 לשישה באישר אמר שמוי נושא חדש קדשה בתמרה באדם לקח תמר תמר נשא הריית מקודשת לי בתמר זה אפילו עומד קום תמרים בדינר, אפילו התמרים הם חדשי לזול, כך שכל תמר הוא בוודאי שווה פחות מפרוטה מה היינו צריכים לומר? שהקדושים בכלל לא חלים כי הוא קדש אותם בפחות מפרוטה, אפילו ככה אומר שמואל, מקודשת למה? חיישנן שמע, שווה פרוטה בוודאי, לך לצפון אירופה הם שומעים, יודעים מה זה דברים שם אתה מוכר כל תמר בעשר יורו עשרים יורו תמר אחד למה באמת תמר שווה פרוטה? אצלנו תמר הוא לא שווה פרוטה שם הוא שווה פרוטה, אז אולי נחשב שכן היה פה קדושים, כי במקום שאין התמרים מנסויים, התמרים עולים ביוקר שואלת הגמראה והנתנן בת הלל אומרים בפרוטה או בשווה פרוטה מה אכפת לי מה קורה במדי מה אכפת לי מה קורה בצפון אירופה במשנה אמרנו פרוטה ושווה פרוטה עכשיו פה זה לא שווה פרוטה, למה אתה אומר שהקדושים קדושים תמרה לא קשיה, אומר לך שמואל ה- בקדושי ודאי ה- בקדושי ספק תראה, יש הבדל, להגיד שהיא מקודשת קדושי ודאי אני לא אומר אבל להגיד שהיא מקודשת בספק אני כאן אומר מה נפקד מינה, אם יבוא אחר עכשיו והוא יקדש אותה אם נגיד שהיא לא מקודשת אז הקדושים של הראשון כלום והשני יקדש אם נגיד שהיא מקודשת הקדושים של השני כלום אם אנחנו אומרים שהקדושים של הראשון קדושי ספק, אז הקדושים של השני הם כלום, אבל יש חשש על הקדושים של הראשון, אז היא צריכה לגט עכשיו משניהם ההוגה עברה והקדיש בזאבדה דה אורדה הוא לקח איזה מזוודה סק של אורדה, של מוכין ויקידש אישה יתיב רב שמברכיה כמדריו וכמעין בה יעיט בה שווה פרוטה רב שמברכיה הסתכל במזוודה הזאת לראות בסק הזה של המוכין אין בזה שווה פרוטה או לא מעיין בה שווה פרוטה אם, אילא, לא, שואלת הגמרא ואילאת בה שווה פרוטה לא, רגע, ואם הוא יגיע למסקנה שאין בזה שווה פרוטה אז האישה הזאת לא מקודשת ואמר שמואל חי שינן שמואל אמר סוף סוף אנחנו חושבים שזה קדושים, אבל הגמרא הייתה אותה תשובה, לא קשייה אה בקדושי ודאי, אה בקדושי כלומר, למה חשוב לנו לדעת אם יש בזה שווה פרוטה או לא אם יש בזה שווה פרוטה, זה קדושי ודאי אם אין בזה שווה פרוטה, זה קדושי ספק וחוששים מה קורה כשמישהו אחר בא ומקדש אותה כי אם אף אחד אחר לא הספיק לקדוש אותה, פשוט אומרים לו או שתקדוש אותה מחדש, או שתיתן לה גט ההוא גם רדיעה קדיש באבנה בקוחלה, אדם לקח אבן כחולה, שיש כזה שחור בגוון דומה לכחול, גוון יפה וקדש אישה יתיב רב חסדה וקם משער לה, היא איתה בשווה פרוטה אין, והיא לה בשם רב חסדה, מתחיל לעיין, להסתכל באבן הזאת, האם היא שווה פרוטה או לא שמואלה את הגמרה והיא איתה בשווה פרוטה, לא ואם אין לה שווה פרוטה, מה הקדושים של הראשון לא תופסים והאמר שמואל, חי שינן עונה הגמרה, רב חסדה, לא סבר לה כשמואל, רב חסדה בכלל לא סבר כשמואל, אלא הוא אומר אין בזה שווה פרוטה, הקדושים של הראשון כלום, יש בזה שווה פרוטה הקדושים של הראשון חלים, למה? כי מדובר פה שבא מישהו אחר וכבר קידש את האישה הזאת ורוצה לדעת האם היא מקודשת לשני או לא, אמרה לאמא, אמא של אותה אישה שקידשו אותה בשיש הכחול הזה, אמרה לרב חסדה ואהו יומה, זה קדשה אמרה בשווה פרוטה אני יודעת, אני הסתכלתי על ערך בבורסה של השיש, באותו יום שהוא קידש את הבת שלי ואני יודעת שהשיש כחול במשקל הזה היה אז שווה פרוטה ולכן היא מקודשת בראשון, כנראה היא מאוד אהבה את הראשון, היא לא אהבה את השני שקידש את הבת שלה, אמר לה לב כל כמינך, דעה סרטלה בהטרה, אין לך את היכולת אין לך את הסמכות לאסור אותה על השני אומרת הגמרא ממשיך רב חסדה ואומר לב היינו, הרי זה בדיוק המקרה ואומר לו ביהודית, דבית הוא דרביחיה יהודית, אשתו של רביחיה דהבית לה, צער לדע מסכנה, היא הייתה יולדת ממנו תאומים, והיה לה קשה מאוד מאוד ללדת היא החליטה שממאסלה מבעלה והיא רוצה להיעשר עליו, מה היא אמרה לו אמרה לי, אמרה לי אם תקבל ביך אבוך קידושי, כי זאת רעת כשאת היית קטנה, את יודעת אני עכשיו נזכרת, כשאת היית קטנה אבא שלך קיבל בשבילך קידושי כלומר את מקודשת בך למישהו אחר ואת בכלל אסורה בעליך רביחיה, ככה רצה להציל את עצמה בצער לדע אמר לה, אמר לה בחזרה לב כל כמינה דעימך אין לעימך את היכולת אין לה את האפשרות, דעסרת לך אליו והיא לא יכולה לרסור אותך עליי אז אם כן, זה בדיוק אותו מקרה שהיא לא יכולה להגיד כן, ככה היה כן, אז היה שווה פרוטה כן, מישהו קידש אותך כשהיית קטנה אמרה לרב ענן, לרב חסדה עמאי, למה אתה באמת לא קיבלת את האמירה הזאת של האמא של הקלה שהיא הייתה בפניך שבשעה שהוא קידש אותה היה בזה שווה של פרוטה איתה סעדה בעידית ביאב אהה ובאו יומה הווה בשווה פרוטה, יש עדים אומנם הם לא נמצאים כזכרגע הם נמצאים במקום שנקרא עידית הם יודעים שבאותו זמן של הקידושים החתיכת שיש הזאת הייתה שווה פרוטה, היה בשווה פרוטה ולכן צריכה להיות מקודשת לראשון רנה להם השתמיה לליתן הוקמן הם כרגע נמצאים לפנינו? לא, לא כדי שתבואו את העיבים לדבר הם לא נמצאים פה אז אני עכשיו נסתכל אם זה שווה פרוטה או לא בארץ הגמרא, לב היינו ברבי חנינה מה שאמר להם רב חסדה זה מה שרצנו אצל רבי חנינה במסכת כתובות דעמה רבי חנינה הידיעה בצד אסתר ותיאסר שם מדובר על בנותיו של שמואל רשי כבר פה מפרט לנו מזכיר לנו את המקרה מדובר במסכת כתובות בנותיו של שמואל נשתבו נשתבו נפלו בשבי אם יש, הכלל הוא כזה אם יש עדים שאישה מסוימת נפלה בשבי האישה הזאת אסורה לכהנים אף על פי שהיא אומרת לא אני טהורה, אני טהורה אין מה לעשות עד בשבי, ויש עדים על זה אבל אם אין עדים, היא מספרת לנו שהיא נפלה בשבי וגם היא אומרת מיד שהיא טהורה הפשע עשר והפשע יתיר מותר להתחתן עם כהן כך היה בקרה בנותיו של שמואל שאלו אותם, הם אמרו משבנו ואנחנו טהורות אז יתיר להם רבי חנינה להתחתן עם כהן אמרו לו, רגע אבל יש עדים במדינת הים שהם ראו שהם נשמו למה אתה אומר, הפשע עשר והפשע יתיר אם העדים האלה יבואו לפה אז הבנות האלה יאסרו לכהנים אמר להם, העדים פה? לא העדים שם בצד סרטן ואתם רוצים לאסור אותו פה שיבואו העדים לפה, התכבדו עכשיו אין פה עדים, אני נתיר אותם לכהנים בדיוק כמו פה, העדים פה? שאומרים שזה היה שווה פרוטה בשעת הקידושים לא, ולכן אני מעיין בזה הוא אומר רב חסדה, האם זה שווה פרוטה או לא הבעיה ברווה לא סבירה להוא להעד רב חסדה הם לא הסכימו עם רב חסדה במקרה של השיש הכחול הזה למה? הם אמרו יש חילוק בין זה לבין המקרה של אישה שנפלה בשבי אם הקלו בשבויה דמי נבלה נפשה גבי שווי בשבויה אנחנו מאמינים לה שאמרה לנו שנשבתה בהתאורה כי שבויה עושה ככל שביכולתה כדי שהיא תראה מנובלת לפני השבי שהוא לא ירצה אפילו להתקרב אליה אבל אתה לא יכול לשמוע את זה למקרה שאישה התקדשה לאיש ניקל באשת איש אשת איש, אישה שמתקדשת היא דווקא רוצה להתקדש אל תגיד לי שפה כנראה הוא לא קידש אותה בשבי פרוטה וסליחה אל תגיד לי, לא נקל פה שהעדים לא נמצאים, אלא נחשוש שמענו שמועה שיש עדים אז נחשוש להם ונגיד שיהיה נשואה השתאר מהאי משפחה בסורה הרי מה הרב חסדא אמר בעקבות כך שהקידושים של הראשון הם לא קידושים והמשפחה הזאת בסורה הוא התאיר אותה לשני ופרשו רבנן מינה החכמים לא רצו להתחתן עם המשפחה הזאת ולאן משום דסביר הלאה הוא דשמואל לא בגלל שהם שוברים כמו שמואל שאולי השייש הזה שווה פרוטה במקום אחר אלא משום דסביר הלאה הוא כאבא שהרי יצא כל שיש עדים שבאותה זמן שהתקדשה זה היה שווה פרוטה למה רב חסדא לא חששת לזה ההוא גברה דעה קדיש בשוטיטה דעה סה בשוקה הוא קידש אישה במחצלת שעשויה מענפים של הדס בשוק, הלך לשוק ראה את האישה באמצע השוק לפני כולם לקח את המחצלת הרי את מקודשת לי במחצלת הדס זו שלחה רב אח הבא הונה לקבל לרב יוסף שאלת רב יוסף מה אנחנו עושים במקרה כזה מקודשת, לא מקודשת קודם כל נגדי כרב קודם כל אתה תלכי את הבן אדם הזה כמו שרב אמר רב אמר מי שמקדש אישה בשוק מלכים אותו זה לא מכובד, מה זה בנות ישראל הן מופקעות שאתה מקדש אותה בשוק ודבר שני בגלל שהוא קידש אותה בשוטיטה דעה סה שזה דבר שאני לא יודע האם זה שווה פרוטה או לא אי צריך גיטה כשמואל כאילו פה זה לא שווה פרוטה אבל אולי במדי אין שם את הדסים אולי שם זה שווה פרוטה לכן יצטרך גט כמו שיטת שמואל הסבירה הגמרה ברב, מה נגיד על דה מקדש בשוק רב היה נותן מלכות למי שמקדש בשוק גם הוא מקדש קידושים כאיל חתן בשווה פרוטה, אבל זה לא דרך לבנות ישראל לקדש אותה בשוק מי הוא היה מלכה? על דה מקדש בביעה מי שהיה מקדש אישה בביעה זה לא דרך נאה כלפי בנות ישראל ועל דה מקדש בלא שידוחי בא לאישה ככה פתאום מקדש אותה בלי שדברו לפניכם, בלי שעשו שידוחים בלי שעשו סיכומים, ישר מקדש אותה הוא היה מלכה אותו ועל דה מבטיל גיטה האדם היה שולח גט עם שליח אחרי זה היה רודף אחרי השליח לבטל את הגט מי אמר שהשליח אחרי זה לא ייתן את הגט והחששו שהאישה הזאת היא בעצם מגורשת ולא הבינו מה קורה עד תעכשיו בטלת הגט ואז ביטלת בדרך גם אותו הוא היה מלכה ועל דה מסר מודעה הגיטה אדם שהיה מוסר מודעה לתנת גט מה הכוונה? בית הדין הכריחו אותו לתת גט, כפו עליו לתת גט ואז בשעת נתנת הגט או לפני נתנת הגט הוא מסר מודעה לפני עדים שהגט הזה שעומד לתת הוא מבוטל מכל מחול אדם כזה הוא היה מלכה אותו כי הוא מוציא לעז על בניה של האישה אחרי שהיא תתחתן וגם היה מלכה על דה מסער שלוחה דה רבנן מגיעה שליח של בית דין לאדם או להצמין אותו לדין, או לחייב אותו לעשות דברים על דין את הדין האדם הזה קם ומכה את השליח אז אדם הזה צריך לקבל מלכות ועל דה חלה שם התא עם הבית לתין יומין אם אדם חל עליו נידוי נידו אותו במשך שלושים יום לא אכפת לו לא הלך לבית הדין שיתרו לו את נידויו מלכה אותו ועל חתן הדה דייר בחמוה חתן, התחתן עם אישה והם גרים אצל הבית של ההורים של האישה זה לא שייך, למה? כי יש לנו כלל שהחמות תמיד אוהבת את החתן שלה ואדם צריך להיזהר באשתו מהחתן הראשון ועלולים להיכשל אם הם גרים באותו בית עלולים להיכשל צריך לומר שבזמנם זה היה יותר חשש, למה? כי האנשים היו מתחתנים עם אישה בגיל צעיר מאוד מאוד מאוד אז היא כבר הייתה יולדת והבת שלה הייתה גדלה והייתה מתחתנת עם אדם שהוא בעצם בגיל של החמות אז פה יש כבר חשש, מגרים באותו בית אומרת הגמרה דה דייר אם חליף לו כלומר הוא היה מלכה רק מי שגר בבית חמי וחמותו, אבל אם הוא רק הולך לשם ממידי פעם, עובר שם אז הוא לא היה מלכה אותו והוא חתנה בחליף אבא ונגד רב ששת היה חתן אחד שרוד חומר על הדלת של בית חמי ורק הלך שמה והלכה אותו רב ששת למה? ההוא מנדם אבא דיימה חמתה מנה שמה כבר יצאה עליהם לעד שחמתו הייתה חשודה ממנו ולכן הלכו אותו אפילו רק כשהוא עבר במקום הזה נהר דהיאמרה ונהר דהיאמרו וכולו למה נגיד רב, הוא לא היה מלכה בכל המקרים האלה אלא על דה מקדש בביעה, בלא שידוחי על מי שמקדש בביעה בלא שידוחים, בלי שהיה משתדך לפני, בלי שהיה מדבר איתה על זה קודם ונהר דהיאמרה, אפילו בלי שידוחי נעמי, גם אם הוא היה מדבר לפניך במסכם דברים, בעצם זה שהוא קדש בביעה היה לו כרז משום פריצותה כי זו פריצות לא דרך נאה כלפי בנות ישראל. ההוא גם ראה דה קדיש שוטית הדאסה, אדם אחד קדש במחצלת של הדס אה, המקרא קודם זה לא היה מחצלת השוטית הדאסה זה לא מחצלת אלא זה בד אחד של הדס זה בוודאי לא שווה פרוטה ופה הוא קדש, במה? במחצלת של הדס, ציפת דאסה אמרו לה, והה, לת מה שווה פרוטה הסתבר שהדס הוא כל כך שווה מעט כסף שאפילו במחצלת של הדס לא שווה פרוטה אז איך אתה קדשת אותה? אומרים לו, הרי אתה קדשת אותה בפחות שווה פרוטה אמר לי, הוא תקדוש בארבעה זוזה ואיתבה קשור במחצלת הזאת ארבעה זוזים, אני קשרתי שמה אז היא תתקדש בארבעת הזוזים שיש בזה כשהוא נתן לה, מה האישה חושבת מה קיבלתי, מחצלת של הדס איזה שווה פרוטה אחרי שזה כבר בידיים שלה הוא בא ואומר לה, תדעי לך, במחצלת הזאת יש זוזים, אז תתקדשי לי בזה שקלת והיא שתיקה היא המשיכה להחזיק את המחצלת של הדס ביד ושתקה, נו מה קורה עכשיו היא מקודשת או לא? אמר אבא, אבא שתיקו אותה דלאחר מתן מאות וכל שתיקו אותה דלאחר מתן מאות, למה כלום היא אם אישה מקבלת קדושים והיא יודעת שזה שווה ובשעת הקדושים רואים שזה שווה, היא מקבלת ושותקת היא מסכימה, זה קדושים אבל אם אישה מקבלת קדושים בשעת הקדושים היא יודעת שזה לא שווה כלום מחצלת של הדס לא שווה פרוטה וזה כבר בידיים שלה, אז היא מבינה שעכשיו היא לא מקודשת וזה רגוע, עכשיו הוא מספר לה, תדעי לך, בתוך המחצלת שמתי ארבעה זוזים מה אתה מספר, שעכשיו תזרוק ותגיד, לא לא, אני לא רוצה להיות מקודשת היא אומרת, סליחה, שאתה נתת לי לא התקדשתי, מה אכפת לי עכשיו שיש פה ארבעה זוזים הרווחתי מן האפקר אני לא מקודשת, אני רגועה זה נקרא שתיקה שלאחר מתן מאות שתיקה שלאחר מתן מאות איננה מתפרשת כהסכמתה אלא היא שותקת כי לא אכפת לה אמרה לה מינה, מינה לה, מאיפה אני אומר לך את העיקרון הזה, נתניה ששנינו בבריטה, אמר לה כנסי סלע זו בפיקדון, אדם נתן לאישה סלע, שווה הרבה כסף זה מטבע גדול ששווה המון נתן אבא אומר לה תשמרי לי על זה אז אני מפקיד את זה אצלך היא חזרה ואמר לה התקדשי לי בו, אחרי זה אמר לא, בעצם אני לא עושה את זה אצלך בפיקדון, אני רוצה לקדש אותך בסלע הזה אומרת הבריטה אם הוא אמר לה את זה בשעת מתן מאות, מקודשת אם הוא אמר לה התקדשי לי בו בשעה שהוא נתן לה את המאות ואז היא שתקה, מקודשת לא כתוב פה אם שתקה או לא, מקודשת אם זה לאחר מתן מאות הוא כבר נתן לה את הכסף ואז אמר לה, בעצם זה לא פיקדון בעצם היא מקודשת לי בו רצתה, מקודשת לא רצתה, אינה מקודשת עד כמה אמרה איתה, בוא ננסה להבין אותה מה היא רצתה ומה היא לא רצתה במקרה השני, מה הכוונה רצתה מה הכוונה לא רצתה היא אמרה רצתה, דה אמרה אין לא רצתה, דה אמרה לא אולי רצתה הכוונה כן, אז היא רצתה להתקדש לא, לא רצתה להתקדש בכלל דה רשע, אז בוא נבין שברשע של הברה איתה כי היא אמרה לא במאה המקדושית ברשע לא חילקנו בין רצתה לא רצתה אמר לה את זה בשעת מתן מאות אמרנו מקודשת, יכול להיות שהיא אומרת לא, והיא מקודשת בעל כורכה המי, והכה אמרה לא אישה לא יכולה להתקדש בעל כורכה אז זה לא הפירוש של רצתה ולא רצתה אלא למה, רצתה דה אמרה אין, היא אמרה בפירוש כן אבל היא לא רצתה, דה אי שתיקה מה שתיקה, היא שתקה היא לא אמרה מילה שמה מינה שתיקה דה לאחר מאות, למה כלום היא כי הרי מה, הוא כבר נתן לה את הכסף הזה היא חשבה שמקבלת את זה בתור הפיקדון מה היא חשבה באותו רגע, לא קשור לקידושי לא קשור לכלום, הכסף נמצא אצלי הוא נמצא בפיקדון אצלי פתאום הוא אומר לה, את יודעת מה מה שנתתי לך לפני שעה תתקדשי לי בזה, היא אומרת זה כלום מה שאתה אומר הרי בשעת הנתינה לא קידשת אותי לכן זה כלום, לכן אני רגוע לכן אני שותקת, ולא ענה לך לא רוצה לפתוח על זה וכל כך אני שותקת אני בוודאי לא מקודשת לך מכאן הוא למד את העיקרון שתיקה שלאחר מאות, למה כלום היא כאשר הוא בא, מפום נהרה משמי דה רב אונה, ברי דה רב יהושע הקשו על זה, מפום נהרה משמו של רב אונה, בנו של רב יהושע מידמה, מה אתה משווה את המקרה ששם פיקדון אצל האישה ואחרי זה הוא מספר לה שהפיקדון הזה קידושין למקרה שהוא נתן לה את המחצלת בתורת קידושין ורק הוא עכשיו מספר לה שיש במחצלת הזאת ארבעה זוזים יש הבדל, אתה בתורת פיקדון יבינו נהיה לה הוא נתן לה את הכסף הזה פיקדון סברה, איש עדינה לאהוב ומתברה, מחייבנה באהוב היא עכשיו פתאום הוא אומר לה שהפיקדון הזה שהוא נתן לה לפני דקה זה בעצם לקידושין היא אומרת רגע, אני שומרת אני נקרא שומרת, יש לי אחריות על הפיקדון הזה פתאום הוא מספר לה שזה קידושין, אני לא רוצה להתקדש לו מה אני אזרוק לו את זה מול הפנים זה יישבר, אני חייבת לשלם אז אני מחזיקה את זה עדיין אצלה אל תבין מזה שהיא רוצה להתקדש לעומת זאת, במקרה הראשון אחר בתורת קידושין יבינו נהיה לה, הוא נתן לה את המחצלת הזאת אומר לה, ואת מקודשת לי במחצלת זו ופתאום הוא מספר לה שיש בארבעה זוזים אם היא חלה, אם היא באמת לא רוצה להתקדש לו להשדיד לו, הייתה צריכה לזרוק את זה בחזרה כלפיו, ולא לחשוש שמעתי שהיא שומרת, כי היא לא נקראת שומרת היא לא קיבלה את זה בתורת פיקדון היא לא תהיה חייבת באחריות על זה ככה הם נקשו בר רחב, אחי, התוקול הונה של דין הגמירי, מה אתם מקשים קושייה כאילו האנשים יודעות את ההלכה יודעות שבמקרה שהיא קיבלה את זה קידושין היא לא תהיה אחראית, היא מזרקה ואם היא קיבלה את זה בתורת פיקדון היא תהיה אחראית על זה, היא מזרקה אך עמאמי סברה, היא שדינה לאירומית מתחייבת באחריותיו היא גם חושבת שגם אם היא קיבלה בתורת קידושין אם היא תזרוק את זה מולו והיא תשבור את זה, היא תחיים באחריות, לכן היא מפחדת לזרוק בשני המקרים היא מפחדת לזרוק את זה לכן אל תסיג שהיא כן רוצה להתקדש שלחה רב אח הבא רב לכמד רבינה ושאל אותו, כי אי גבנה מים מה עושים במקרה הזה ואז הוא נתן לה את המחצלת אחרי זה הוא מספר לה שיש במחצלת הזאת ארבע זוזים שלח לה אנן לשמיע עלן אדר אבונה ברד רב יהושע הקושייה של רב אונה ברד רב יהושע אנחנו לא שמענו את הקושייה הזאת שהוא אומר אולי זה כן קידושין אנחנו שמענו את ההלכה המקורית ששתיקה שלאחר נתינת דמעות ולא נחשבת קידושין עתון זה שמיע לכו, אתם ששמעתם את הקושייה הזאת חושו לה אתם תחששו לזה אני לא חשש לזה לבחינתי זה בכלל לא קידושין בכלל, כי זה שתיקה שלאחר נתן דמעות ברוך ה' לעולם, אמן ואמן