Details
פרופ׳ שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת תצווה, ועל משמעות הבגדים בפרשה
Big christmas sale
Premium Access 35% OFF
Details
פרופ׳ שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת תצווה, ועל משמעות הבגדים בפרשה
Comment
פרופ׳ שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת תצווה, ועל משמעות הבגדים בפרשה
שלום אלישה בוקר טוב בוקר טוב שלומו בוקר טוב טוב לראותך פה אנחנו הבוקר בזום במקום לשבת במשרד ככה אחד מול השני עם המיקרופונים שלנו אנחנו פה בזום אתה בזיכרון יעקב אני בנווה שלום בסמינר בכנס של רבנים לדבר על פרשת לצווה ואני רואה שאתה בחוץ אלישה אני רואה שם את העצים וזה מזכיר לי אתה די אוהב את שפינוזה נכון? מאוד אוהב את שפינוזה כן. שפינוזה אלוהים זה פשטנות אבל אלוהים זה טבע איך אתה מתייחס לקביעה הזאת שאלוהים בכל מקום זה אנחנו מסכימים אבל קצת מעבר לזה אלוהים הוא טבע לפי שפינוזה. כן כן כן אז נגיד בטבע עכשיו עובר מטוס מעלה אני לא יודע אם שומעים אותו או לא. כנראה שגם זה חלק מהטבע היום. נכון לכן אני כל כך אוהב את הטבע אני מאוד אוהב את הטבע כמו בטח הרבה מהאנשים ששומעים את המטוס ברקע. אוקיי אוקיי אז האוזניות האלה באמת נראה מאוד טובות. אלוהים אלוהים זה הטבע גם גם גם ביהדות. יש חלוקה מאוד מאוד יפה בין המילה אלוהים למילה אדוני או השם. יש הסכמה שאלוהים זה הטבע גם בגימטריה אלוהים והטבע הם באותו ערך מספרי אותו ערך גימטרי מה שכן ביהדות יש עוד עוד מרכיב זה זה אדוני. גם זה מופיע על פינוזה גם זה מופיע על פינוזה אבל בצורה קצת שונה אבל זה הוויכוח הענק שלו בין בינו לבין היהדות. מרכיב שחסר אצלו בפילוסופיה שלו וזה המרכיב של של אדוני אצל פינוזה בטבע. אין בחירה חופשית הוא לא האמין בחירה חופשית והיהדות רואה בהיעדר בחירה חופשית רואה בזה מצרים. בחירה חופשית זה התבלין הסודי המרכיב הסודי והמופלא שנקרא אדוני. אז אני מאוד מאוד אוהב את תורת פינוזה אבל חסר בה חסר בה אדוני יש בה הרבה אלוהים אבל חסר בה אדוני זה באמת פשטנים פשטנים מאוד אבל אבל. אבל מה לעשות בשעה מוקדמת של הבוקר מותר להיות קצת פשטני. וזה פרדוקס שלי שפינוזה היה אדם רוחני דתי עד הליבה שלו ואלבניסטים ממש עשו לו את המוות כמעט בגלל זה שהוא אנטי דתי הוא היריטק הוא אפיקורס. שהוא היה באמת באמת בכל הנשמה שלו אדם אדם דתי ואנחנו אנחנו מצערים איזה מצב גרוע העולם היום אבל אם פינוזה היה היום היה פרופסור בקמברידג' ואני חושב שהיו קוראים והיו אולי. כותבים נגדו אבל לא היו עושים לו את המוות ולא היו עושים לו חרם כפי שהיהודים עשו לו הקרקע לביניסטים היהודים קהילה יהודית גם עשתה את זה מפחד מהנוצרים. אפילו אפילו היה ויכוח האם אפשר כבר להטיר את החרם האם כאילו אמנם הרבה אחרי מותו של פינוזה אבל אם אפשר כבר להטיר את החרם. והרבנים קבלו ממש ממש לא החרם בעינו עומד יש פה סיפור עמוק וקשה. הרב קוק היה בין אלה שאומרו שהחרם אי אפשר להטיר אותו ואני מאוד מעריך לבוקר את הרב קוק. ותוהה על מה על מה הוא כל כך באמת היום בוודאי שהיום לא היו עושים את הלא יומדים לדעתם להטיל כזה חרם. אבל אחרת גם הפך להיות כבר עניין ארכיטיפי זה כבר לא היום מישהו היה אומר את מה שספינוזה אומרת שיגיד. אבל אחרת הוא ספינוזה מסמל משהו הוא כבר לא ספינוזה כמו שהוא היה אז היום הוא סמל. גם לחשב להביע חילוניות זה מדהים שהאדם שהספר הכי פורסם שלו אתיקה של הספר אתיקה הוא בעצם מוכיח את קיומות לאלוהים הוא הוא הביע חילוניות. אז אני יכול דרך כלל להבין את הוויכוח העמוק בין התורה שלו לתורה של הרב קוק למשל אבל היום היינו מתייחסים למישהו כמו ספינוזה כאדם דתי כאדם דתי חד משמעית. כן כן אז אלישה בפרשה דרשה שלך על הפרשה תצווה אתה מעלה שאלה אני מצטט האם יש קשר בין הדברים בין היעדותו של משה בפרשה תצווה אין שום אזכור של משה פרשה יסידה בתורה מאז לידיו של משה בנילוס. האם יש קשר בין היעדותו של משה ענייני הקורונה כל הפרשה זה פארשנד שואו תצוגת אופנה של הכהנים חמש חלופות שלה של הכהנים ומחלפות הבגדים האם יש קשר. הברות משה והבגדים של הכהנים בפרשה תצווה מה הקשר. כן כן כן באמת בדרך כלל בשבוע של תצווה גם חל יום פטירתו של משה רבנו זה זיין באדר וזה מאוד מתאים כי מקום קבורתו לא נודע. אם זה גם היום שנקבע במדינת ישראל יום הזיכרון לכל חללי צהל שמקום קבורתם לא נודע. רגע להגיד רגע בסוגריים של מדינת ישראל עושה המון המון כדי. לגלות נמצא את הנהדרים. יש קברים בתי הקברות. כתוב על מוני שלא יודעים לא צריכים לזהות את הגופה לא יודעים מי. יש יחידה בצבא של התפקיד שלה ללחקור. עושים דברים יוצאים מן הכלל כדי לנסות לברר מי הוא אותו על מוני ולשים שם על הקבר הזה. פתאום מגלים שאחד האנשים ברשמת הנהדרים. מגלים שהוא אחד החיים הקבורים בקבר על מוני. השנה יצא שזה עם באדר לא יצאה פרשת לצבא. עדיין הרעיון הוא מאוד יפה אז משה נהדר מהפרשה הזאת. הפרשה כולה עוסקת בנת הקוהנים הוא כאילו מפנה מקום זה חלק מהענבה של משה שמפנה מקום לאהרון אחיו. זה הכל פה מאוד ארכיטיפי יש פה שני אחים יש פה את משה. פנימיות הוא פנימי ושאת אהרון שהוא הריטואל הוא הביטוי החיצוני ולכן יש פה גם חמש מחלפות בגדים שמתאר את החיצוניות שהיא חשובה שהיא חשובה מאוד. הפרשה הזאת משה כאילו אומר הפרשה הזאת אני זז הצידה אני רק מקשיב להנחיות האלוהיות מעביר אותם הלאה אבל שמי לא נזכר פה הנה אנחנו עוסקים לקוהנים לתורת הקוהנים. כן וזה מזכיר לי אלישה אתה אומר שמשה הוא הנביא. נביא הוא מבקר ובודק ומתריס על הרוחניות על החיים הפנימיים שלנו ואהרון הוא הקוהן. קוהנים עוסקים בחיצוניות בגדים ריטואל כל בנות וכדומה אלישה אני מכיר אנשים שהם ממש סולדים. מהכונה במובן של הריטואל הממסד הדתי הבנות הראשית וכל הסיפור הזה סולדים מזה ממש אבל יש להם רוחניות פנימית. יש לנו בן בן כזה הוא באמת באמת רוחני בנפשו אבל כמו הרבה צעירים אגב סולד מהממסד כי יש בזה יש בזה שחיתות קשה להגיד את זה אבל אבל זה נכון. עניין הוא אלישה לדעתי אני מכיר אנשים באמת רוחניים זה לא מסתיים בחיים הפנימיים זה לא מסתיים במושה הנביא בתוכם כי אדם רוחני לדעתי ודרך כלל הוא גם איש מוסר איש טוב איש שמתייחס לאחרים. הבן שלנו הבנים שלנו גם אבא למשל. נוסעים בכביש ומישהו נעצר בצד זו אישה והיא עומדת עשרה אישה הם עוצרים אלישה הם עוצרים. אני פעם הלכתי עם הבן שלנו אחד הבנים שלנו בניו יורק. ויש שם מזרון זורק על הרצפה ואני עברתי אני המשכתי ללכת הוא עצר. אבא יש כאן אדם הוא ידע שמתחת למזרון יש אדם. הרים באדינות את המזרן ושאלת אומלס האם אפשר לעזור האם הוא בסדר. אומלס האיש הזה לא רצה שנפגע לא בסדר. אבל מאוד התרשמתי מהרוחניות הזאת יש גם פעולה יש נויים ויש דויים. ולרוב אנשים רוחניים הם גם אנשים טובים מבחינת מבחינת המעשה מה הניסיון שלך. זה נורא יפה אבל קודם כל עשיתם עבודה מקסימה עם הילדים שלכם קודם כל. אבל אפשר לראות גם המעשה של הבן שלך באמת. האם עד ששתה שהוא עשה שהוא הרים לרגע את המזרון לשאול אם הכל בסדר האם זה ריטואל. או לא אז הוא בוודאי זה לא ריטואל אני פשוט שואל אותו אבל עדיין יש פה. את הביטוי החיצוני לקרינג לאכפתיות הפנימית כי הוא יכול להיות באכפתיות. ברחובות ניו יורק מיוחד בחורף כל כך קר ונורא ומה עבר לה ולהיות לגמרי עסוק בזה לא פנימיות שלו אבל לא לעשות עם זה שום דבר. אז אם. אז הוא מנסה להגיד זה לא ריטואל אני על הרגע ניפטי כלפי חוץ את האכפתיות שלי זה מאוד מאוד יפה עכשיו יכול להיות. אם. איך זה ריטואל למשל זה לתת סדקה זה ריטואל אם יש בתי הכנסת של תפילת שחרית לא בשבת כמובן וזה שחרית מגיעים לחלק נשמה תפילה. קופסת הצדקה עובד וכולם שם כמה כמה שקלים מקופסת הצדקה. זה ריטואל באותו רגע הם לא הם לא רואים לנגד עיניהם את ההום לשחרר שם. אם. אם ההום לשים של העולם היו צריכים לחכות לנשמות הטובות כמו הבן שלך. שיעבור וידאג להם אז לפעמים יוכלים לחכות למצח הריטואל פה אתה רואה למשל אתה רואה רכב. בקור בצד ואתה לעצור בצד ולשאול אם צריך עזרה. ריטואל אם אתה רואה בן אדם מחוץ לאוטו משווה לעזרה עושה תנועות ידיים אני אצילו או תעזרו לי אז אפשר להגיד לא זה לא ריטואל אבל לראות רכב בצד ולעצור כדי לשאול אם צריך עזרה זה כבר ריטואל. אם. אם. הביטוי של זה בשפה היהודית זה הכבא והכוונה הכבא זה ריטואל החיצוני. הכוונה הכוונה זה הדבר הפנימי שבא לביטוי דרך הריטואל הזה ואם אין את הכבא אז גם אין את הכוונה. עכשיו אתה תדבר רגע אני עושה את התנועניות להשתהל שנייה ואחזור לשידור אוקיי. אוקיי. אז זה אנו אז זה מתקשר לעיסוק שלי ביזמות. אתמול קיימתי את הקורס שלי בטכניון היו כמאה סטודנטים וסטודנטיות מבריקים עם ברק בעיניים. יש אצלם תורת משה ותורת אחרון ואני אסביר. הם עובדים על רעיונות שוקלים להקים סטארט-אפ ועושים סימולציה מתארגנים קבוצות. יש איזשהו רעיון מנסים לבנות על זה תורת אחרון איך עושים הרעיון זה תורת משה זה הפנימיות. ותורת אחרון פרשת לצווה זה הפרטים הקטנים איך עושים וכמובן יצירתיות ההגדרה של יצירתיות זה רעיונות חדשניים. ויוספור שמביאים ערך רעיון לבד לא שווה עכשיו מה המוטיבציה המוטיבציה היא פנימית. לשנות את העולם לעשות משהו משמעותי לציבור לעולם וישראל מצטיינת בזה אני פעם עשיתי רשימה של כל הדברים שהיהודים ישראל מביאה לעולם מצילה חיים מצילים חיים. שאנטישמים לא יוספים סורדים בכלל בלי הדברים האלה אז תורת משה מניע מוטיבציה יצירתיות. ממש הרוחניות וזה לבד לא שווה כלום כלום אז בקורס אנחנו עובדים על תורת אחרון אוקיי איך עושים איך מגייסים כסף איך מגייסים בני אדם. איך מוצאים שוק איך מגדירים את המוצא איך רושמים פטנט כל הדברים הקטנים הדברים הקטנים שהם שהם חיוניים וערה אחרונה. קפיטליזם זה תורת החיצוניות כולה כולה וזה זה מאוד מפריע כי אנחנו שופטים אנשים. כפי שהם נראים ומתלבשים למשל שעונים אלישה יש אופנה של שעונים יקרים. יש לי שעון דיגיטלי זה עולה 60 שקל זה נהדר הוא פשוט מדייק בזמן ולא צריך שום דבר מעבר לזה. יזמים שמצליחים יש להם את הרוחניות את תורת משה את המוטיבציה החזקה לשנות את העולם. לא לקרוב כסף כסף חשוב זה מקיים את העסק אבל זה לא המטרה המטרה היא לעשות משהו משמעותי למצוא משמעות גדולה. בחיים ויש כאלה שרוצים להתאשר מהר הם נכשלים אלישה כי הם כולן חיצוניות ואין להם את הפנימיות המנוע הזה של כל כך חיוני. כן כן זה נורא יפה כאילו את האם אנחנו זוכים וזוכים לשני הדברים אנחנו אנחנו גם זוכים לדרייב להתאשר גם אנחנו זוכים לדרייב הזה גם זה משהו פנימי. אבל מתחילות נוסעים כאן בפרשה כמו שאתה אומר. במחלפות בגדים המילה בגדים מאוד מתאימה פה. אנחנו אתם רואים את החיצוניות של האדם למשל ישבים מול יזם אתה עומד מול המון יזמים לעתיד. אנחנו רואים את החיצוניות אנחנו רואים את האדם את החיצוניות. זה לא מחלפות בגדים שיעשו את העבודה בסופו של דבר זה מתה האדם שבפנים האדם שמאחורי המכונה אתם מדברים. שיש את העבודה לא מכונה עצמה אבל גם גם לבגד יש תפקיד לבגד החיצוני יש כאן יש כאן תפקיד. הוא באיזה מידה הבגד מביא לידי ביטוי את הפנימיות עם הפנימיות שלנו נשארת בפנים ולא פורצת החוצה. לא הבאנו כמו שאתה אמרת לא הבאנו תועלת לעולם כלומר לבגד על החלק החיצוני החלק שמתבטא כלפי החוץ יש תפקיד מאוד מאוד מאוד חשוב כמו שהבן שלך שעבר ליד אותו הומלס. עשה את הצעד החיצוני אם הוא רק אם הוא רק היה אם רק היה אכפת לו עמוק בתוכו. זה זה לא היה עושה את העבודה עצם עבודה שהוא גם ביטוי את זה כלפי החוץ אז הבגד חשוב וכן זה נקרא בגד בגד. מלשון בגידה באיזה מידה הבגד הוא אותנטי למה שנמצא בתוכו אם לא אז הוא בגידה עומאים ונעילה לבוש ובושה. אם זה כשיש הלימה בין הגבול. אז אם אז הבגד עושה את העבודה ואז הוא לא בגידה בכלל. לחיצוני בין איזה ריטואל בין אם זה אם כל מה שחיצוני מאוד מאוד חשוב אנחנו בעולם שהוא כולו חיצוני אנחנו בעולם. אנחנו בספירת המלכות בשפת הקבלה. אני יושב כאן בטבע זוכר מחזיר אותה לספינוזה יושב כאן בחוץ בחוץ לחדר כאן במלון ורואה את הטבע המדהים היפה יפה הזה זה. איגוד אלה בגדים זה חיצוניות אבל מה שבחיצוניות הזאת. בניגוד לאדם טבע לא עושה דווינים לא עושה כאילו לא עושה לא מנסה לעשות רושם אני רואה פה בתוך הירוק שפה גם. סמכים שמתו. הטבע לא מתבייש את הסמכים שמתו הטבע לא אומר הוא תסלק אותם זה לא יפה אנחנו לא נראים יפה לא לא. הסמכים כמו ששמתו. מחלק מהקוליות הזאת האדם זו נטייה לנסות להספיר את הדברים שהוא חושב שהם פחות יפים להתלבש בגדים שהם שהם נחשבים אופנתיים. אבל אני חושב שהשיעור הגדול פה הוא שהבגדים. הם מאוד מאוד משמעותיים הרבה שנים אני קיבוצניק ובמקור והורים של קיבוצניק הוא תמיד קיבוצניק. אני אני באזתי באזתי לבגדים לבגדים אופנתיים וממש הליבוז מאוד עמוק לזה ולמדתי עם השונים. שלבגדים יש משמעות מאוד מאוד מאוד מאוד חשובה באופן שבו אתה מופיע בעולם. זה חשוב זה חשוב כי זה זה כמו שאני יושב כאן בטבע אני נהנה מי היופי אבל היופי זה גם עוזר לי להיכנס לאיזשהו רובד פנימי עמוק. וגם גם המפגש הראשון עם המראה החיצונית. יש לו תפקיד יש לו חשיבות. והאומנות היא באמת לדעת שהבגד הוא השאר לכניסת פנימה. בדיוק וזה בעצם הלקח הוא המסר מפרשת תצווה אני חושב. פשוטה מאיר. החיצוניות שלנו. בגד נקרא לזה זה ביטוי של הפנימיות. ברגע שהחיצוניות חיצוניות הופכת למה שאחרים קופאים עלינו. אז יש בעיה ולי שיש בעיה קשה פשוט אתה יודע בקרב בני ישראל. בקרב אלה שהם בטיק טוק ומדיה חברתית. כי בטיק טוק יש לג לכל מי שלא אין לו בדיוק את החיצוניות המקובלת על אחרים. סיפור קטן אלי שהיה לי קוצר ראייה בתור ילד בתור צעיר בני ישראל. הייתי צריך משקפיים וסירבתי להוקיף משקפיים וממש לא ראיתי את הלוח וזה לשנים שנים בבית ספר. למה? כי ידעתי שילעגו לי ויקרו לי ארבע עיניים וכדומה. אז הפנימיות שלי שרצתה לראות לא אפשרה לי בגלל לחץ חברתי. אוסר איזון כזה בין הפנימיות לבין החיצוניות זה בעייתי. אבל צריך את שניהם, צריך גם את משה, צריך גם את אהרון, שניהם חשובים. וזה מסר מהפה שאני. כן, כן, מסר מאוד מאוד חשוב, באמת הפנימי והחיצוני וגם צריך לזכור עוד משהו אני חושב שהחלוקה הזאת בין פנימי לחיצוני זה חלוקה שלנו. אנחנו, האדם מכל הסיבות שבעולם סיבות טובות, האדם מחלק בין פנימי לחיצוני. אבל האמת היא שזה חלוקה מעולצת, מלאכותית, כי זה כמו שאנחנו פוגשים בן אדם, יש אנשים שיש להם את היכולת מיד לזהות כאילו שעובר על הבן אדם משהו. גם אם הוא לבוש במירכאות, גם אם הוא מסתיר את הפנימיות שלו, אנשים שיש להם החלוקה בין פנימי לחיצוני היא לא כל כך דיכוטומית, אז היא יכולה להסתכל על האדם וישה לחוש ולהרגיש משהו עובר עליו, משהו קורה פה או אולי משהו טוב קורה לו. אנשים שמאוד רגישים לאחר, רגישים לפנימיות, יראו ביתר קלות את הפנימי משתקף דרך החיצוני, והחלוקה הזאת בין פנימי לחיצוני כמעט ולא יהיה שמה, אז זה בסך הכל חלוקה שאנחנו יצאנו, ואולי המסר פה זה שהתורה היא תורה אחת, יש בה את תורת משה, יש בה את תורת אהרון, אבל היא בסופו של דבר תורה אחת, ונחזקים לשני החלקים, ורק החלוקה שלנו היא ככה המוח שאנו רואה את הדברים. בדיוק, לדעתי זו אחת המשימות הכי קשות בחיים אין אישה, וזה לחבר בין הפנימיות לחיצוניות, למה? כי יש לחץ חברתי אדיר ללבוש ככה, להיות ככה, להגיד ככה, לנהוג ככה, וצריך קודם כל להבין את הפנימיות של עצמנו, לפעמים זה הולך לאיבוד, מי שאמר become who you are, אז זה נשמע מוזר, אני מי שאני, לא, ממש לא, אני מי שאחרים רוצים וחושבים, מי אני? אז קודם כל להבין את הפנימיות של עצמנו, ואחרי זה לנהוג בחיצוניות בדיוק כפי שנראה לי, כפי שטוב לי, לפי הערכים שלי, מהם הערכים שלי? מה אני מאמין? והאם אני פועל לפיהם באופן חיצוני במעשים? יש פער גדול בין knowing and doing, אני חושב שזו בעיה עיקרית במוסר, אנחנו יודעים מה צריך לעשות, הממשלה יודעת בדיוק מה צריך לעשות, אבל היא לא עושה, ואנחנו לעיתים פרובות, אני יודע מה אני צריך לעשות, אבל אני לא תמיד עושה, ואני אתן דוגמה, אני חושב שזה לא נכון בכלל, אפילו פשע לאכול בשר, כי זה גורם סבל, לי שמביאים פרות מהאסטרליה, בתוך ספינות בתנאים נוראיים, חודשים, נשק שבועות, במיוחד עכשיו, מסביב לדרום אפריקה, זה סבל שאנחנו גורמים כי אנחנו צורכים את הבשר, אני יודע את זה, אבל לפעמים לא הרבה, אבל לפעמים אני אוכל בשר, Knowing, Doing, לקשר בין Knowing, הנמיות והעיצוניות, Doing, זה משימה שהתורה מטיפה, ושאנחנו לומדים מהתורה וגם מהפרשה. כן, נכון, נכון, כן, כן, כן, וזה באמת נושא כאוב, הנושא של הבשר, אנחנו גם נכנסים עכשיו לתורת הקוהנים שעוסקת הרבה בקורבנות, קורבנות בשר, ואולי זה גם מקום לציין, אמנם זה רק חיבור אסוציאטיבי, אבל שבאותה תקופה, יש רושם כשקוראים את הפרשות האלה ועוד את ספר בעיקרה שעוד מעט נגיע אליו, שכמות הדם שזרמה ברחובות ירושלים מכל הבשר ומכל הקורבנות, היה נורא, היה איום ונורא, והאמת היא שזה לא היה ככה, ההפוך הוא הנכון, הם דווקא התייחסו לבשר, הוא היה חלק מריטואל מקודש, הייתה תקופה מאוד ארוכה שבעצם אסור היה לאכול בשר, אלא אם כן, הוא היה חלק מאותו ריטואל, מהשחיתה, לא רק הקשרה, השחיתה של הקורבנות במשכן ואחר כך במקדש, ואנחנו יודעים מסיפורי התנ״ך שהפעם היחידה שאנשים היו אוכלים בשר, היה כשהיו מגיעים למקדש, ומפרדים מהכבשה שהם הביאו ורואים אותה מוקרבת על המזבח, עכשיו כמובן שהסמכוני העדות יבוא ויגיד כל כבשה על המזבח זה כבשה אחת יותר מדי, אבל אם אנחנו נסכים רגע להרחיב את התודעה שלנו, אז יש פה משהו מאוד יפה, שאנחנו אוכלים ירקות, אנחנו אומרים לא לאכול בשר, ואגב אני אוכל בשר ואני אוהב בשר ואני מרגיש שזה רע, אז אני איתך עם הריסות השמה שלי במאכלת בשר, ובעצם גם הירקות עם כל הכבוד, אני לא בא לטעון פה שלחסה יש רגשות, אני לא יודע, אבל לחסה יש חיות, ואנחנו גודעים את החסה, אנחנו גודעים פה אורגניזם חי, הרב קוק דיבר על זה הרבה, יש את הסיפור המאוד מפורסם של הרב קוק, אם אני לא טועה זה עם הרב לוין, הם הולכים בשדות שמחוס ירושלים, פעם היו שדות בירושלים, לא להאמין, והם הולכים לאת מנחה, כמה רחב הצהריים, אני מתעניין את העיר העתיקה ברקע והכל בצבע כזה מוזהר ושל שקיעה, והרב לוין כנראה כתב איזה חתיכת עשב, כדי יותר מין למצוץ עשב כזה, והוא כתב אותו תוך כדי שמדברים גברי תורה, ורב קוק נעצר ואומר לו, מה אתה עושה? ורב לוין מאוד נבעל, מה זאת אומרת, מה עשיתי? ורב קוק אומר לו, למה כתבת את העשב הזה? אתה לא יודע שלכל עשב יש מלאך בשמם ששומר עליו ואומר לו, תגדל, תגדל, ואתה פשוט באת בנסיעד, בסך הדעת, וגדלת את החיים של העשב הזה, וכזה היה הרב קוק, אז כל מי שחס על החיים, קודם כל בואו נחוס על כל שורות החיים, וזה בסדר, אנחנו זכוקים לאכול, היצור החי, חי מיצורים חיים אחרים, זה חלק ממעגל החיים כמו בסרט של מלך העריות, אבל השאלה היא, עם איזה כוונה אנחנו באים לזה, אם אני זוכר, מאוד השפיעו עליי התרבות האינדיאנית, התרבות השמאנית באוניברסיטה הברית שגרתי באמריקה, למדתי ממנו הרבה, על האופן שבו האינדיאנים נהגו לצוד את הבפלו, והם קודם כל לעולם לא צדו יותר ממה שהם היו צריכים, כשהם היו צריכים לציד הם היו מתפרלים תפילת הודעה אל הבפלו שהם יצודו, שהוא זה שמזין אותם, כי יום אחד גם הם ישובו אל האדמה, ומתוך הגוף שלהם יצמח עשב חדש שיזין את הבפלו, שהם חלק ממעגל מקודש, מעגל חיים מקודש, וזה מדהים איך שבמעגל הזה חזרנו חזרה לספינוזה, זה ממש ספינוזה כל העניין הזה, ורב קוק האמין שהאדם תתיד להיות צמחוני יום אחד, יום אחד אדם יהיה צמחוני, הוא לא היה צמחוני כמו שאנשים חושבים, הוא לא היה, אבל הוא ראה בצמחונות אידיאל, אבל זה לא אומר שלא נמשיך להיות ניזונים מהחיות של סביבנו, כי הכל חי, הכל חי, הכל רוטט ברטט של חיים מסביבנו, כל נשימה שאנחנו לוקחים יש בה חיים של אורגניזם קטנים ובלתי נראים שאנחנו בעצם נשמנו אל תוכנו, אז אם להתרסל אז עד הסוף, הפנימי והחיצוני הוא בכל דבר. מסכים אלי שאנחנו לקראת סיום, אז אני רוצה להביע משאלה, מי ייתן בני אדם, אני, קודם כל אני וכולנו, לתרגם את הפנימיות שלנו, את ה-knowing, אנחנו יודעים מה נכון, אנחנו יודעים מה צודק, אנחנו יודעים איך להתייחס לאחרים, אנחנו יודעים. לקשר בין זה, הפנימיות תורת משה, לתורת ההון, ה-doing, המעשים, שיהיה עקביות בין מה שאנחנו יודעים ובין מה שאנחנו עושים, ואם היינו עושים את זה אני חושב שהיה פחות בלגן בישראל ובעולם כולו. לגמרי, לגמרי, זה שאם היינו יודעים, הביטוי שנקרא תוכו כברו, אם היינו יודעים, זה היה את, וזה מה שהוא ככה יצא בטבע, הטבע לא מנסה, הטבע לא עושה דווינים, הטבע כמו שאמרנו קודם, הטבע הוא לגמרי, לגמרי הוא עצמו, אם אנחנו נדע להיות בחלימה, בזרימה ובנתנים הקיצוני, וואו שלומו, חיינו היו כאלה יצירה. אמן, אמן. אלישע, תודה ושבת שלום. שבת שלום.