פודקאסט # 17: פרשת ויקהל

שלום לכולם שלום שלום שלומו וברוכים השבים לפודקאסט אנחנו יום רביעי היום אנחנו ממש לקראת סוף ספר שמות אנחנו פרשת ויקהל משה ירד מארסיני אחרי הדרמה הגדולה של אגל הזהב ואז הוא עלה לארסיני עכשיו הוא ירד שוב ומוסר לעם את המשימה הגדולה של לבנות את המשקן. כן והיה כאלה פרשה יחסית תנאה אם כי בדקתי מה לעשות אני איש מספרים כלכלן אז בדקתי הפרשה הכי קצרה היא יתרו פרשת יתרו כולה 1105 מילים זה מדהים לא כי יתרו עשרת הדברות והיא הפרשה הכי הכי קצרה זה מזכיר לי בספר שמות מן הסתם דברים יש פרשת קצרות יותר יותר קצרות מילה ויכול להיות אבל היא היא מאוד מאוד קצרה והיה כאלה גם 1500 מילים אבל פרשה עוצמתית אני חושב שבה משה משה משה מבין עניין וחוזר מהאוהל שלו שהוא שם מחוץ למחנה מחנה מחנה חוזר ובונה בונה קהילה זה פרשה אלישה שזה יכול להיות ספר לימוד איך בונים קבוצה נכון והוא מבין הוא קובע מטלה ומכנס את כולם קודם כל שיתרמו כסף זה נקרא ביין עיקרון מאוד חשוב ואחרי זה נותנו כולם תפקידים להוראות מדויקות וכולם מתכנסים קודם כל יש חזון משכן בית של אלוהים וואלה אלוהים יגעו פה בבית הזה לא שאלוהים צריך לגעו באיזה מקום אבל הרעיון גאוני לא כדי לאחל את העם זה מה שנקרא גיבוש בצבא לוקחים קבוצת אנשים שלא מכירים אחד לשני נותנים להם מטלה הם צריכים לסחוב את ההלונקה זה מאוד קשה מאוד כבד ומגבש ואחד עוזר לשני ומצליחים בסוף ומשה הבין את זה לפני שלושת אלפים שנה משימה קודם כל שתהיה משמעות הוא מסביר את המשמעות בונים בית לאלוהים והוא מקבש את כולם ממצב של התפעולות עגל זהב וריבים וקטסטרופה ועכשיו הם מתכבשים כעם אני חושב שזה סיפור מדהים נכון כן מאוד יפה זה גם איזה מקום גם מזכיר לנו ככה זה מקום קצת שונה ככה שאנחנו חוזרים לפרשה כל כך קשה וומללה פרשה של עגל הזהב פרשה קטיסה והנה בוקר חדש יום חדש והתחלה חדשה זה מזכיר לנו שהכל עובר גם הרגעים הקשים חולפים הם עוברים הם יעברו גם התקופה הקשה הזאת אנחנו נעבור אותה זה יעבור ואנחנו נגיע לאחרי במקום אחר לגמרי אבל אמת לזכור שום דבר לא נשאר הנצח זה יחלוף זה יעבור יהיה בסדר וזה גם מגבש המצב הנוכחי שהוא מאוד מאוד קשה פיזית מנטלית מכל הנובנים קושי הזה דווקא מגבש ומחזק. בבקשה עושים פלדה אז יש דרך לחזק את הפלדה את הפלדה החמה ברזל החם אתה שם מתוך מים קרים. שוק שוק זה זזוה מחזק את הברזל או את הפלדה זה נקרא טמפורים וזה זה קרה לנו לפני חמישה חודשים מתוך המים הקרים ויותר גרוע מזה. אבל זה זה מגבש וגם גם מחזק אם אם נזכיר לצאת מזה כאם מאוחד. כפי שמשה איחד את כולם על ידי הפעולה הזאת של המשכן וגם על ידי השבת, השבת מאחדת ויש לך בדרשה רעיון מבחני שהדהים אותי אתה מסביר לנו שפרשת מבקשת מאיתנו להתייחס לשבת הפוך קודם שבת ואחר כך עבודה. זה מרתק כי כולם כולם חושבים אוקיי ששת הימים מעשה בראשית אלוהים עשה את היקום ואז אלוהים נח ואנחנו נחים ביום השביעי שזה אחרי ששת ימי המעשה ואתה אומר לא קודם שבת קודם השלווה קודם השבת והרעיונות והיצירתיות מהשלווה הנפשית הזאת. אין סוף זה ואז יוצאים למעשה לפעילות ואנחנו מיישמים את כל הרעיונות הטובים שהיו לנו בשקט ושלווה שלה של השבת יש משפט מפורסם של אמנואל קאנט הפילוסוף. אני מאמין בזה זאת אומרת כדי להתקיים אני צריך לעשות משהו לא רק לשבת ולחשוב אבל צריך את שניהם בשבת אני קיים אני קיים בשלווה ואני יוצא מהשבת ועכשיו ימי השבוע לעשות. כן כן כן נכון אז חשוב להגיד ששלום מדבר על זה בגלל שהפרשה שלנו משה מתחיל לספר למה למשכן אבל לפני שנותן להם את הוראות המשכן הוא קודם כל נותן להם את הוראות השבת ומה שחזא למדו מזה ומה שאנחנו גם לומדים מזה זה שבסופו של דבר מסתבר ששבת היא לא הוא לא אומר להם. תקשיבו טוב תבדו עכשיו שישה ימים תבדו קשה ביום השני אני מבקש שתזכרו לנוח לא אנחנו קודם כל נדבר על השבת. תלוי לבוא ולומר השבת נקודת המוצא וזה באמת שאלה מאוד גדולה למה השבת היא נקודת המוצא מה יש בה שבת שהיא שהיא נקודת מוצא למשהו למשהו טוב וטוב ומשובח. בדרושה אני רוצה להראות איך השבת היא בעצם לא מרחב לנוח אלא בעצם זה המרחב של מנו כל יצירה יוצאת החוצה כל יצירה נובעת מתוך השבת. אם אנחנו מגיעים אל השבת אחרי שבוע יצירתי ושבוע מאוד קשה ואנחנו פשוט מתרסקים אל תוך השבת בישינים זה סבבה אבל זה באמת שבת של חידוש כוחות. המטרה של השבת גם נאמר שבת והיא נפש המטרה של השבת זה להתחבר לנשמה להתחבר לנפש להתחבר למקורות היצירתיות כדי שמחר ביום ראשון נוכל להיות שביצירתיים ולא ההפך מה קודם הוא בעצם הנושא של השיחה שלנו פה היום. ואלישה עלה לי רעיון שאני חושב שהוא בניגוד להלכה. אנחנו מלמדים את הסטודנטים שלנו ליזומות לא לנסות לפתור בעיות מהר מדי קודם כל כשמתחילים לעבוד על רעיון לסטארט-אפ לזהות בעיה ממש גדולה לא פתורה צורך אמיתי בחברה. אל תחשבו על פתרונות פשוט תלמדו את הנושא תלמדו את הצורך. אני חושב ששיטה לא רעה. לאסוף קשיים בעיות דילמות. ויכוחים לאסוף אותם במשך השבוע. אפילו בפנקסון לא יודע בתוכו ראש לא לפתור אותם לא ננסות לפתור אותם. ובשבת אנחנו מאמורים לא לחשוב על דברים לא נעימים נכון? נכון. אבל בכל זאת שבת הזמן הזה זמן טוב לעשות חשבונות רעיונות יצירתיות לתת לראש לפעול. ואז בשבוע אחרי זה להתחיל ליישם את כל הרעיונות והתובנות שאנחנו מקבלים. ואני בטוח שקרה לך וקורא לי כל הזמן יש לי איזה דילמה בראש וזה לוטח שם מבאבע שם ואני נותן לו לבאבע. ואז מתישהו במצב שאני רץ או הולך או מתאמר או סתם אקשיב למוזיקה קצת רעיון. ושבת זה זמן שזה קורה הרבה. אז השבת זה פינוי הראש כדי שנקשיב לראש הפנימי מה שיש מאחורי המוח. אני לא חושב שזה לא נעים אני חושב שזה דווקא כן נעים. זאת אומרת לחשוב על פתרונות זה לא בניגוד לשבת ממש לא. זה נעים מאוד זה באמת נעים מאוד. אני חושב שהסיבה שמתשבת מגבילה את העשייה שלנו. מכיוון שאנחנו רוב בני אדם מאוד חדשים. היכולת שלנו באמת לדעת לנוח לדעת לשמוט היא מאוד מאוד מוגבלת. אנחנו נגיד רגע רק שנייה אני רק אעשה את זה או רק אעשה את זה. ובאה השבת באומרת בואו אנחנו נעזור לכם. אנחנו נעזור לכם לשמוט. ובכך שנציג פה איזשהו חוק עכשיו אנחנו קובעים את החוק הזה. אנחנו קובעים את החוק הזה עבור עצמנו. זה כמו אתה מרחיק לקום מוקדם מוקדם בבוקר. זה לא כתוב בתורה. ויחד עם זה אתה קבעת לעצמך מין חוק שאני מתחיל מאוד מוקדם בבוקר. כדי שאני יכול ליהנות מהרגעים שהייתי הכי יצירתי בהם או משהו כזה. אז לכן השבת כן להתבטל. כן לא להיכנס למוד יצירתי. לדווקא לא להיכנס למוד יצירתי. להתבטל, לנוח, לא לעשות שום דבר מיוחד. לא לחשוב על העבודה מחר. לא לחשוב על פתרונות יצירתים לבעיות שלנו. אלא באמת לעשות את זה. זה פשוט נגד המחשבה שלנו. אנחנו חושבים שאם יש לי בעיה טוב טוב טוב רגע בוא נתרכז עוד קצת. בוא נעשה עוד קצת, בוא נפטור עוד קצת. וזה לא והתכחה כי בשלב מסוים צריך פשוט להרפות. אותו דבר גם פה. אני חושב שממש צריך פה את היום הזה שבו אנחנו ממש מסכימים לא לטפל הבעיות. או כמו שאומר השבת שמעתי מעין עולם הבא. ממש לדמיין שהגענו לעולם הבא שהכל בו מושלם. מאה אחוז. אני שאני אתמול החלטתי להקשיב לפודקאסט שלנו לפני שנה. כי אנחנו כבר יותר משנה אוכלים את הפודקאסט. וקצת התרילתי האם אנחנו חוזרים על אותם הדברים שוב ושוב. אז הקשבתי לפודקאסט מהשנה שעברה על וייקל פיקודי. כי זה לא שנה מורברת. אז בשנה שעברה הזכרתי את חבד. וייקל מאוד חשוב לחבד. וייקל זה מצווה. להקהל את הקהילה. וחבד עושים את זה. אני הזכרתי את זה. ובדקתי השנה האם עשו את זה שוב. אני רוצה לצטט כמה מספרים על חבד. על הכינוס וייקל של חבד. ועל התופעה המדהימה הזאת של חבד. התכנסו שוב השנה. זה היה תשיעי בנובמבר. לא באיסטרון פארקווי. הבית של חבד. כי באו מכל העולם. 1400 שלוחים. הם קוראים לזה שלוחים. מעניין לא שליחים. אלא שלוחים. כי הם שולחים אותם. הרבי אומר לנסוע לאירקוץ. ואחריהם נוסעים. התכנסו לנוג'רזי. בהצטדיון ענק. לא הזמינו אותה. חבד ניקי מישראל. בגלל המצב. עשו סטרימינג. הכניסו אותם לסיפור. דרך טכנולוגיה. העסק הזה של חבד. הוא מתאים. אני ושרונה. ביקרנו בחבד. בשבת. בסינגרפור. בשנחאי. בהונג קונג. ואתה באירקוץק. שזה עיר בסיביריה. בנקודה המזרחית של רוסיה. בגבות סין. מדהים. יש להם 5000 שלוחים. משפחות. במאה מדינות. מה שדהים אותי אלישה. השלוח הזה. כששולחים אדם לאירקוץק. הוא לא חוזר. הם עושים שם. את חיי המשפחה. בונים שם את החיים שלהם. במקום נידח. במצב שאדם צריך קהילה. בית נסת. שולחים אותם. בונים שם את החיים היהודיים. זה מדהים. אני מצדיע לחבד. והעסק הזה. לגמרי. מעניין אותי. באיזה כשר אתה מספר על חבד. הנושא של וייקל. בדרך כלל הם עושים. את הכינוס הזה. לפרשת וייקל. העבר לפחות. כל מיני סיבות. יש להם אתר מדהים. אנחנו בונים מחדש. את אתר של. התנועה המסורתית. האתר. הם טוענים. האתר של חבד. זה אתר הדתי. הכי נפוץ. הכי פופולרי. יש להם 100 אלף עמודים. באתר. 52 מיליון פוקדים. במשך השנה. זו מטרה שלנו. להתקרב לזה. זה ארגון מדהים. באמת ארגון מדהים. שאין איזה ביטוי. במיוחד בחוץ לארץ. בארץ לצערנו הרב. למעשה חלק ממסעד החרדי. חסידי. אבל באמת בחוץ לארץ. העבודה שעושים. עבודת קודש. הם מכהילים. יש שמי עין. ממש מביאים. אוספים את היהודים. וחצאי יהודים. ולכן שם. אני זוכר שמחת תורה בירקוץ. בטוח לא כולם היו שם יהודים. על פי ההלכה. אבל זה לא שינה. הרב והרבנית. קיבלו את כולם. מה שפחות עובד. בארץ שלנו. אנחנו לומדים מהם. משהו חשוב. חבת זה קהילה. זה קהילה מגובשת. חזקה. והם מפוזרים בכל העולם. איך אתה יכול לקיים קהילה. וייקל. שלא. אין קשר פיזי בכלל. שהם מרוחקים. מערכת ערכים. מערכת ערכים חזקה. שכולם מאמינים בהם. אם כי פעם בשנה. חייבים לכנס את כולם פיזית. אני חושב שזה קריטי. אבל רוב ימי השנה. זה הגיבוש. הדבק שלהם. זה האמונה. זה הערכים. זה התורה בשלנו. אנחנו יהודים מפוזרים בכל העולם. יש לנו מדינה. אבל 2000 שנה לא. לא הייתה לנו. אבל הערכים. זה היה הקהילה שלנו. כל הפרשה הזאת. וייקל. עוסק באופן שבו. מחברים את החלקים ביחד. יוצרים קהילה. מחברים את כל החלקים. הנה חלקי המשכן. עכשיו בוא נחבר את זה. מי שמחבר את זה. אלה חכמי וחכמות הלב. הם אלה שמחברים את כל החיבורים ביחד. זה מדורש חוכמת לב. מאוד גדולה. לדעת איך לחבר. איך לחבר דברים ביחד. לכן הכותרת של הפרשה. וייקל. זה בעצם לחבר. פרטים ואינדיבידואלים. דברים שהם פרודות. לחבר אותם נכדי שלם. אחד גדול. פה יש חידה אלישה. ושאלה לי עליך. מצאתי. דרשה של הרב נורמן לאם. נורמן לאם היה. קנצלר של בר אילן. אוניברסיטת בר אילן. רב מנהיג גדול בארצות הברית. הוא כתב שבכל המשנה. יש בדיחה אחת. שהוא מצא מה בדיחה. ריב חכמים. מרבה שלום בעולם. והוא צוחק. באמת. ריב חכמים. מרבה שלום. אני גרתי בחיי. אני עבדתי בחיי. ריב חכמים באקדמיה. והיו ריבים. אני לא זוכר שזה הביא שלום. אנחנו עם היהודי. וקחני כל כך. ואיך זה שבכל זאת. יש גיבוש. בינינו. איזה סתירה יש בין. העובדה שכל אחד. יש לו דעה. הוא עומד על הדעה. כיהודי. ואנחנו מגובשים. איך זה? איך זה? האם זה בדיחה או לא? כן. כן. שאלה נהדרת. שאלות נהדרות. אני חושב שהאחדות שלנו. בוא נאמר ככה. הם דיברנו קודם. שלהקהיל קהילה. זה מסתורין אחד גדול. וגם לא ברור. איך זה קורה. להקהיל עם שלם. ואנחנו רואים. עם שנורא נורא קשה לחיות בו. לחיות בו. לחיות איתו. לחיות אמו. הדבר הזה. שמחבר בינינו. הוא באמת מסתורין. הוא מסתורין. אני ראיתי הרבה פעמים. אנשים שמנסים. לחבר. לחבר צוות ביחד. להרכיב. שעת נס. בין שתי קהילות. קטנות מדי. כל מיני חיבורים. רק נראה לנו. נחבר. נעשה אילו דברים טכניים. או אחרים. הרקמה מחברת. הדבר שמחבר. הוא לגמרי. מסתורי. ולגמרי לא ברור. יש אפילו השאלה. איך האטום קיים. איך אלקטרון ופרוטון. הכוח האלקטרו מגנטי. שמחבר בין דברים. ולכן. היכולת הזאת. להכהיל. התחלנו את הוקטור הזה. היכולת להכהיל עם. כרגע. אנחנו יודעים לעשות את זה. רק דרך קרייסס. רק דרך מלחמה. אנחנו צריכים מלחמות. כדי לאחד את העם הזה. ויש דרך אחרת לאחד את העם. או לפחות את רובו. וזה דרך השראה. פחד. מאחד לפחות לתקופה. השראה. חזון משותף. חזון משותף. שיש חזון מאוד ברור. חזון שמעורר השראה. זה גם יוצר. איזושהי. שותפות נושאים שאנשים יכולים לחבור ביחד. וכמו שאתה אמרת בעצמך. אני לא זוכר אם זה היה בפודקאסט. בעברית או באנגלית מקודם. את אמרת שבעצם. הגדולה של משה הייתה. שהוא ידע לאחד אותם. אחרי אירועי עגל הזהב. ידע לאחד אותם מחדש. סביב פרויקט משותף. ולא סתם פרויקט. כמו שאתה אמרת. זה פרויקט לבנות משכן. לקבל. הוא הולך לשכון בתוכו. והמשכן הזה הולך להיות בקרבנו. כך שגם האלוהות תשכון בנו. הוא נתן להם פרויקט מספיק. מסעיר. מגרה. מופלא. כדי שהם יוכלו. להתאחד סביב חזון. וזה בין איכותי מאוד גדול. בין להתאחד סביב חזון. של השראה. לבין להתאחד סביב אסון. ויש גם לקח מזה. כי לדעתי המטרה לא הייתה המשכן. המטרה הייתה התהליך. של בניית המשכן. לפעמים דבר שמאחד. זה לא הדבר. אלא התהליך שבו מתקדמים. לקראת הדבר. וכמעט לא כל כך חשוב אם משיגים או לא. אלא שעובדים ביחד. על איזשהו פרויקט. התהליך הזה. אני חושב שעד השבעה באוקטובר. אלה מאיתנו שיש. רגשות נוסטלגיים. הם הקימו מדינה. הידיעה הזאת של. הם הקימו מדינה. שמו הכל בצד. הקימו מדינה. אנחנו מה לעשות. אנחנו כבר קיבלנו מדינה מוכנה. ומשעמם לנו. אז אנחנו נריב אחד עם השני. נמאסנו לעשות כסף. אז בוא נריב אחד עם השני. ובאיזשהו מקום המלחמה הזאת. לצערנו הרב. אבל הצד המואר שבה. לא אל תקנאו בדור המייסדים שלה. הנה קיבלתם את הזכות הזאת עכשיו. להיות מגויסים כולכם. להציל את המדינה הזאת. ולכן זה גם מאחד. ועדיין. צריכים להיות מאוד מאוד ערים. שאנחנו מתאחדים סביב משהו. של השראה. ולא מתאחדים סביב. סביב מלחמה או שנאה. או מחלוקת. אני רוצה אולי לענות חלקית. על מה שאני שאלתי קודם. הריב חכמים בהרבה שלום בעולם. זה מתוך זוגיות. אני יודע שאתה יועץ. גם בתחום הזה של זוגיות. לפעמים. כיועץ רוחני. רואה רוחני שלנו. לפי התהלישה. הוויכוח. בתוך הזוג. זה לא הבעיה. הבעיה היא. כשאין ויכוח. אפתיה. אני עשוי. 57 שנים. היו ויכוחים. מעניינים. חלקם סוערים. אבל זה לא הוויכוח שמפריד. אלא ההפך. הוויכוח זה סוג של תקשורת. אנחנו מתקשרים. גם כן. בכל הקולות לפעמים. אבל חוסר תקשורת. אז יש בו. מה דעתך? אני חושב שכן. אני חושב. שכל שאלה של מידה. של מידתיות. כמו גם להכהיל. אם אנחנו מכהילים. ומחברים את כולם לגוש. גוש אחד זה נורא. אי אפשר לנשום. המידתיות בין קהילתיות. ואינדיבידואליות. ופרטיות. אותו דבר גם בזוגיות. כשאין ויכוחים בכלל. זה פשוט חומר מת. ואין שמה. כוח אלקטרומגנטי. שיחבר את החלקים ביחד. אבל מצד שני. גם יש ויכוחים נוראיים. ותרבות ויכוח מאוד קשה. ומחלוקות קשות. שנאמרים דברים נוראיים. גם זה יכול להרוס. זוגיות. אני רואה. זה מחזיר אותנו. חזרה לשבת. ולימי החול. על כל שישה ימי חול. צריך שבת אחת. אז צריך לדעת. מתי לשים את המחלוקות בצד. מתי. תוך כדי ויכוח. תוך כדי ויכוח. להבין. הוויכוח הזה יש לו ערך. אם הוא יהיה במידה. במידה הנכונה שלו. ברגע שהוא תראה את המידה הנכונה שלו. הוא יכול להיות מאוד הרסני. השבת היא התבלין. היא המרכיב. שעוזר לשים דברים במידה. שאנשים יכולים. לפני שבוע עבודה. אחרי שבוע עבודה. לכלור הביתה. לקבל פרופורציות על העולם. ואז פתאום. היצירתיות שלהם. היא פחות מתוך איזה מניה. פחות מתוך איזה דרייב. אני היום לא יצרתי כלום. ווואלה העולם עדיין עומד. הכל בסדר. ויחד עם זה. למראשון לחזור וליצור. יש לי את האיזון. בסוד החכמים. מחלוקת חכמים. ארבעה שלום בעולם. זה אמירה מאוד יפה. אמירה מאוד עמוקה. מאוד יפה. מאוד משמעותית. אבל זה רק עד גבול מסוים. כשאנחנו לא לוקחים את המחלוקות. ברצינות. מחלוקות האלה נראות לנו. זה יערה גובה ליעבור. לא ייתכן שהוא יחשוב ככה. כמו שקרה במדינה לפני השבעה באוקטורופ. וזה לא נעלם. זה עוד נמצא שמתחת לפני השטח. שיש אנשים ששמו בצד את המחלוקות. אבל בפנים. ברור לגמרי. זה לא להיות יהודי. זה להיות אנטי ישראלי. ויכולת להכיר בזה. שהמחלוקות שלנו. לא כאלה אינטליגנטיות. אנחנו לא כאלה חכמים. אנחנו לא כאלה. האמת שלי. היא לא כל כך מדהימה. ולפסיק לקחת את הדעות שלנו. כל כך ברצינות. אז אפשר להרבות שלום בעולם. אתה מביא את החלק שלך. אני מביא את החלק שלי. יצרנו שלום. אבל כשהחלק שלך הוא החלק היחידי של לגיטימי. כשהחלק שלך הוא החלק היחידי שהוא נכון. ושום דבר אחר לא נכון. יש פה באמת את אמנות הקהל. ואת אמנות המחלוקת. ויש באמת אמנות בווייקל. אני בצער. מזכיר את האסון. לפני כמעט ארבע שנים. במרון. 46 אנשים נהרגו. בווייקל. אבל הווייקל הזה. לא היה הגיוני. לא היה מסודר. לא היה נכון. לא היה נכון. לא היה מסודר. לא היה נכון. ויש עכשיו דוח אתמול שפורסם. וקובע מי השם. ומי שהשם זה. הראש. ומטה. ויש שם לקח. יש שם לקח חשוב. כשאתה עוסק. בווייקל. את העם. אתה צריך לעשות את זה בסכל. משה עושה את זה בסכל. הוראות. פקודות. מסודר. מורגן. אבל במרון לא היה. אגב זה היה מתוך ריב חכמים. מי שולט. מי מחליט. מי עושה. מתוך הריב הזה. עכשיו עשו סדר במקום. המקום מסודר באופן מופתי. אבל נורא חבל. נקווה שיעבור בשלום. כן אירון. אז צריכים להתחיל לסיים. אבל. עברנו מנושא לנושא. בסופו של דבר. העציר של כל הדברים האלה. הוא באמת בסופו של דבר. השבת. המצאה עברית עתיקה. היא מתנה גדולה לעולם. שממנה הכל יוצא. היא מקור הברכה. זה אומר להחל. להחל לכולנו. שנדע. לייצר עצמנו שבתות. גם באמצע היום. לעשות איזה מין שבת. את מדברת על פאור נאפ. באנגלית. לייצר רגעים של שבת. מאוד מודע. עכשיו שומטים. זה יכול להיות באמצע ויכוח. זה יכול להיות ברגע שמרגישים תקועים. זה יכול להיות כשחכמים מרבים. מחלוקת בעולם. עצור. בוא נעצור רגע. את המחלוקת שלנו. ניקח איזה צעד אחורה. ננוח. נשבוט. ננפוש. ונוכל אולי בעזרת השם. לראות את הדברים אחרת. וכמעט תמיד. אם אנחנו מוכנים באמת לשמוט. אנחנו נראה דברים אחרת. בדיוק. אולי אפשר להזמין שבת. גם לתוך ימי חול. במובן זה. כשכועסים. מאבדים אשתונות. לחץ. להזמין את השבת. גם בימי שלישי. פסק זמן. גם בדיבור אגב. לעשות שבת בדיור. במובן שאני עומד להגיד. משהו מאוד קשה וחריף. באמת צריך להגיד את זה. תזמינו שבת. לתוך הראש. נעשה פסק זמן. זה לא יאמר. עדיף שזה לא יאמר. נעשה שבת גם בדיבור. יפה. אז אם שבת זה 1 חלקי 7 של הזמן. אז אולי כל 7 שעות. או בתום 6 שעות. כנראה שהגיעה שעה של שבת. בדיוק. יפה. אז יהיה שבת שלום לכולם. ותודה שלומו.