פודקאסט # 2: פרשת נח (ברוח המלחמה)

Hello Shlomo and Elisha. Good morning. It's Tuesday today. It's great that we're doing the podcast on Tuesdays because Tuesdays are good. For me, it's like therapy. I would pay a lot for an hour with you. Thank you. Thank you to me too. It's very helpful and uplifting. Shlomo and I have been doing podcasts for a long time, but until now it was in English. This is our second podcast in Hebrew. We hope you enjoyed the first one. And just a reminder, we are in the midst of a war. We are in a difficult situation. Before we discuss the sermon or interpretation, Elisha, I want to ask you how you are doing and who supports and comforts you. Ah, I see. There was a glitch. The answer I would give to this glitch is mainly the Holy One, blessed be He. I don't know if that's the answer you were expecting, but I שלום שלומו. שלום אלישר. בוקר טוב. יום שלישי היום. זה טוב שאנחנו עושים את הפודקאסט ביום שלישי כי יום שלישי זה פעמיים כי טוב. נכון. בשבילי זה ממש תראפיה ירישר. הייתי משלם הרבה עבור השעה איתך. תודה. תודה גם לי. זה מאוד מועיל ומורמם נפש. ואנחנו, שלומו ואני כבר נפגשים לעשות פודקאסטים כבר די הרבה זמן. אבל עד עכשיו זה היה באנגלית וזה הפודקאסט השני בעברית. אנחנו מקווים שנהנתם מהפודקאסט הראשון. סליחה. ורק להזכיר שאנחנו בעיצומה של מלחמה. אנחנו פרשת נוח ואנחנו גם בעיצומה של מלחמה. זה נכון. ולפני שנדון בהדרשה או בהפרשה, אלישה, אני רוצה לשאול אותך. אתה המנהיג הרוחני שלנו ואתה מנחם אותנו, מחזק אותנו. ואני שואל מה שלומך ומי מחזק אותך ומי מנחם אותך. אהה. הבנתי. התקלה. התשובה שהייתי נותן להתקלה הזאת זה בעיקר הקדוש ברוך הוא. באמת. אני לא יודע אם זו התשובה שהיית מצפה לשמוע, אבל אני חושב שבעיטות של מלחמה, בעיטות של מצוקה, בעיטות של יאוש מהמין האנושי, יש בהרבה נחמה בדרך ניסיון לצפות בנו מזווית אלוהית, מזווית גבוהה יותר מאיזושהי הבנה שאנחנו במסע מאוד מאוד גדול. וגם הפרשה עוסקת כאן בעצם במסע. יש את המסע של התיבה על גבי המים, תיבת נוח. מסע מעולם שכולו, הנה המילה המדהימה, חמאס. זאת המילה שמופיעה בתורה לתאר את הרוע האנושי. זה נקרא חמאס, לא פחות ולא יותר. והמסע מתחיל מת מהרוע הזה שמתפשט. ממשיך עם המבול ואז, כמו שאנו בפרשת בראשית שרוח אלוהים מרחפת על פני המים, עכשיו התיבה מרחפת על פני המים. ושת עלה על פני המים. וגם זה מקור לנחמה. שאם אנחנו נצליח לזכור שיש מים סוערים, מטביעים, קשים, אבל למצוא את התיבה. למצוא את התיבה שצפה על פני המים. התיבה תמיד תצוף על פני המים. האם אנחנו הולכים לטבוע או לצוף? ואחרי שכל זה נגמר ואלוהים מחדש את הבריאה, יש שוב מסע שבני האדם יוצאים מקדם. כאילו קדמת גן עדן. יוצאים מקדם, יוצאים למסע. המסע האנושי שמבחינה היסטורית זה המסע הגדול. אולי היציאה מאפריקה של האדם הקדמון. למרות שיש תיאוריות גם אחרות אני יודע. ובדרך בונים מגדל, מגדל בבל, ושם קורה מה שקורה. והקדוש ברוך הוא מפיץ אותן. כאילו המסע ממשיך לכל עבר. אז להבין שאנחנו בתוך מסע. אנחנו בתוך מסע. ובמסע הזה יש רגעים קשים שאנחנו ביצמוש לאחד מהם. אבל אנחנו לא הולכים להישאר שמה. אנחנו לא הולכים להישאר שמה. אנחנו נגיע למחוזות חדשים. למחוזות של התפתחות. אז זו התקווה שלי. אני קורא מהדרשה שלך שכתבת ב-2015. ואתה כותב כך. בתחילת הדרשה אין סוף למעלליו המזעזעים של האדם. מבהיל לבכח כל פעם מחדש. נזכיר לשומעים שב-2015 בספטמבר ראש השנה היו התפרעויות קשות בער הבית. במשך שלושה ימים ועידו אבנים. בלגן. בלגן שלם. משהו כעין וכאפס לעומת מה שיש באוקטובר השביעי. אבל בלגן. ואתה שוב ושוב מאיר לגבי הנושא המרכזי לדעתי. הקיום של רוע בעולם. לישר אנחנו נוכחנו ברוע בשביעי באוקטובר. שלא דמיינו ושאף אחד לא דמיין. סייסיים של הרוע. וזה מעלה שאלה. בבריאה של אלוהים בעולם שאלוהים ברא. מה פתאום יש פה רוע כזה שחווינו בו. אני רוצה לצטט קטע מבראשית. נחזור לבראשית לפני שנגיע לפרשת נוח. ויש סיפור של קין וחבל. וקין הורג את האח שלו. ומתלונן לאלוהים שקשה לו. ואלוהים נותן לו איצר שלא שמתי לב אליה כל השנים. ופתאום נדלק האור אל אישה. וזה בענייית העבודות לרב סאקס. אלוהים אומר לקין תן לו איצר. הלו אם תתיב סעד. מילים מאוד מוזרות. ואם לא תתיב לפתח חתת הובץ. ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. יש רוע בתוך קין. יש רוע בתוך כולנו. אוקיי זה קיים. ואם לא תתיב סעד. הרבה מוזר. יציגתיות מגיעה מהרוע. מהאנרגיה הזאת של הרוע. אני מודה אלישה. אני ורבים האחרים. האמונה שלנו מתעררת. וזה לפחות קצת עוזר. איך אתה מתייחס למילים האלה המדהימות? הלו אם תתיב סעד. כן. משפט שאני מאוד אוהב. הדרשה בערב שבת אחרון הייתה סביב המשפט הזה. דרשה בבית הכנסת. אני קורא קצת אחרת את המשפט הזה. וכשקראתי אותו קצת אחרת. בתום לב קראתי אותו אחרת. לפני הרבה שנים. ואז הבנתי שזאת לא הדרך שבדרך כלל קוראים את זה. להזכיר לכולם שהתורה לא מנוקדת. לא מפוסקת. כך שיש פה חופש מאוד גדול. כך אנחנו קוראים את התורה. כל עוד שהקריאה שלנו היא הגיונית ברמה זו או אחרת. אתה שמת פסיק אחרי הלו אם תתיב. פסיק. סעד. אני בתום לב לא רואה שם פסיק. אלא אם תתיב סעד. אם תתיב לסעד. אם תתיב לסעד. את הקושי. את האתגר. הרי מה קורה פה? קין מוטרף מכנעה. שמנחתו של הבל התקבלה. ואגב, כולנו מכירים את זה. כולנו מכירים את החוויה הזאת. שהמנחה שלנו לא מתקבלת. זה יכול להיות ברמה של ההורים שלנו. שאולי הורה מעדיף אח אחר. ומפרגן לו יותר מאשר לנו. ואנחנו כמו קין מרגישים מקופחים. חוויה גדולה של כיפוח. וקין לא מצליח לשאת את ההעדפה הזאת של הבל. וגם נורא יפה שאלוהים גם לא אומר לו. תשמע קין הסיבה שאני עדפתי את המנחה של הבל הייתה. כי אנחנו לא יודעים מה הסיבה. יש המון פרשוניות. אנחנו לא יודעים מה הסיבה. אלוהים לא נותן לנו תשובות למה משהו אחד נבחר ומשהו אחר לא. השאלה היחידה, מה שאומר לקין הוא אומר לו. סליחה רגע על רעשי הרקע מסביב ככה, מהרחוב. אנחנו נתקד גם לזכור את החלון. אבל בעצם אלוהים אומר לקין. אני לא הולך לתת לך תשובות. אני לא אסביר לך למה הדברים קורים כפי שהם קורים. אבל אני כן, הטיפ שאתה אמרת שלמה. אני אתן לך טיפ. אם תהיה טיב לסת. אם תהיה טיב לעמוד באתגר של החיים. גם כשאין הסבר. גם כשאין למה. אנחנו כאילו נדרשים פה. המבחן שלנו, הניסיון שאנחנו עומדים בו. זה לא מסוגלים לסת את גורלנו. אדם שנולד, הנה דוגמה קטנה. אנחנו ככה, הבן שלי ואני הלכנו ככה להסתפר. והמליץ לנו מאוד מאוד על ספר. שגר כאן בזיכרון שיש לו רק יד אחת. ספר עם יד אחת. יש לו עוד יד שנייה אבל היא לא מתפקדת כיד. היא יותר נראית כמו איזה מין זרוע. אבל אין שם עקף יד. ובכוונה רציתי לקחת את יונתן להסתפר שם. כדי שיראה איך ניסיון עם רק יד אחת מתפקדת מצליח לספר. כלומר, אותו ספר מדהים, איש נפלא. בעצם הוא לא יודע למה קרה מה שקרה. אימא שלו הייתה, היה לאדמת או משהו כשאתה בהיריון. אבל למה? למה זה מגיע לו? אבל הוא מאוד רצה להיות ספר. אינטליטיב סט. הוא לקח את הקלפים שלו. הוא לא נמנע מאף חלום. החלום שלה להיות ספר, הוא היה ספר. והוא ספר מאוד מאוד טוב ומאוד מאוד מומלץ. אז הטיפ לקין הוא של למה יש טוב ולמה יש רע? אפשר לדבר על זה. אפשר לדבר על זה וכנראה גם מדבר על זה היום. אבל מעבר לכל זה, הדרישה היא תהיטיב לסט. לסט את הרגשות שעולים בך, את הקושי שעולה בך, את האתגר שעולה בך. ותתמודד עם זה. ומה שאנחנו רואים, נעזוב רגע את חמאס והזוועות של חמאס, זה גם קריאה לעצמנו. אנחנו כרגע שטופים ברגש אדיר של נקמה. וגם על זה דיברנו ככה בערב שבת. וגם פה הלוי אומר לנו, חמודים, תהיטיבו סט. קרה לכם עכשיו דבר נורא. אני לא אגיד לכם מה הדבר הנכון לעשות. אולי הדבר הנכון לעשות הוא לשטח את עזה. אולי הדבר הנכון לעשות הוא משהו אחר. אבל קודם כל לפני כל תגובה, שנהיטיב לסט את הרוע של נדע לכאוב. נדע לכאוס, זה בסדר לכאוס. זה בסדר גם להרגיש רגשות נקמה. אבל לפני שאנחנו פועלים מתוך רגשות הנקמה, קודם כל לסט אותם. לסט את החוויה. ורצוי לתת לכמה ימים לעבור לפני שפועלים מתוך הרגשות האלה. ולהתמודד עם כל הרגשות שעולים בתוכנו. כן ידישה, אני כתבתי בלוג בנושא הזה. אנחנו הישראלים, אני רואה ברקע, שומעים ברקע את חיל האוויר שלנו. שמאוד מאוד עסוק באלה, כבר עשרה ימים. כתבתי בלוג ידישה. בעצם הראיתי כמה שאנחנו הישראלים מתורגלים בנושא של תתיב סד. נושא של חוסן חברתי, יכולת לספוג מכה ולהמשיך, להמשיך ולהתגבר. אני אפילו רשמתי רשימה של כל המלחמות שהיו לנו. ארבעים ושמונה, פי דיון, משך שנים. מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור. ארבע מבצעים בעזה, מלחמת לבנון ראשון. מלחמת ההתשה גם הייתה? מלחמת ההתשה אחרי ששת הימים. מלחמת לבנון ראשונה, מלחמת לבנון שנייה. ארבע מבצעים, כולל מבצע קרקעי בעזה. אנחנו עם שמתורגל בזה. ויש לנו חוסן חברתי. וזה נובע מזה שאנחנו סומכים אחד על השני. אפשר להודות אלי שבתקופה הזאת הממשלה שלנו לא נראית. היא לא קיימת. לכן אגב האמריקאים כל כך פעילים את זה. הם ראו שזה קורה. הם בעצם מנהלים את הסיפור. זה מדהים לראות את זה. וגם אנחנו, העם, אנחנו מנהלים את הסיפור. ונוקטים ביוזמה. כולל אשתי שרונה שהיא פסיכולוגית. והיא עושה חייל ותומכת באנשים, בילדים. ומפעילה את כל הידע המקצועי שלה. וזה קורה הרבה. אנחנו ננצח. למה? האויב שלנו החמאס, הם מקדשים את המוות. ושולחים חיילים עם טעינים אחרי צום. כאקט דתי. בהבטחה שילכו לגן עדן. כשיאלגו אנשים. מספיק. ואנחנו מקדשים את החיים. עכשיו שאלה פרקטית. לא דתית. מבחינת מוטיבציה. מי ינצח? מי שמקדש את המוות? או מי שמקדש את החיים? ואני חושב שהתשובה ברורה. וזאת הסיבה שאנחנו עדיין פה. היהודים. זאת הסיבה שנהיה פה עוד מהשנה. ומדינת ישראל תתקיים ותנצל. כן, כן, כן, כן. חד משמעית. ואני חושב שזה באמת כמו שאתה אמרת. זה פתחת. שזה המשמעות של ליטיב סט. ליטיב סט זה... יש תחושה. כרגע אני לא רוצה לשפוט. אני לא באמת מבין בזה. יש תחושה שהממשלה והמערכת השלטונית לא מתפקדת לפחות לא כמו שצריך. וקורה דבר מדהים. שהעם ליטיב סט. ויכולנו כעם להתפרק פה. לרסיסים עכשיו. וליפול לייאוש גדול. וזה באמת לציין פה עוד משהו על הרוח הישראלית. שהתגלתה כאן במלחמה הזאת. שמתגלת כאן במלחמה הזאת. שהרוח יוצאת דופן. שלא רק שאין ייאוש. כמו שאמר רבי נחמן. אין ייאוש בעולם כלל. יש פה התגייסות כל כך מרשימה. כשחבר'ה צעירים חוזרים חזרה מקצוות טבל. להתגייס לצבא. להתעקש. הבן שלך שנתנו לו פתור. די אתה הבן שלושים וחמש. תנוח. יש לך ילדים. יש לך אישה. לא לא לא. אני רוצה להתגייס. וכל מי שלא יכול להתגייס. עם כל הפרויקטים המדהימים. וסיפורי הגבורה הבלתי אמנים. וזאת רוח ישראלית. ואני הייתי אומר. זה פיתוח מאוד יפה של הרוח היהודית. אבל זאת רוח ישראלית. כי כשאנחנו קוראים את הבלדות. את השירים הנפלאים של ביאליק. שירים הקשים של ביאליק. על הפרעות. פרעות קישיני. ופרעות במזרח אירופה. אנחנו רואים איך משהו בסייקי. בנפש שלנו ממש השתנה. אם בתיאורים שלו על הפרעות. הגברים היו מתחבאים בערונות. כשהפורעים היו עונסים את נשותיהם. פה קורה בדיוק ההפך. גם הנשים גם הגברים. יוצאים וחותרים למגע. זה רוח צהל. לחתור תמיד למגע. ולהתמודד. וזה מעורר השראה בצורה בלתי רגילה. זה ליטיב סט. חשוב רק להגיד. שאולי כבר יש פה רמז. לתפקיד הרוע בעולם. תפקיד הרוע בין היתר. בדרשה שאתה מצטט מ-2015. פיתחתי את זה יותר. אבל תפקיד הרוע באיזשהו מקום. לגלות ממה אנחנו עשויים. ממה אנחנו באמת עשויים. אני אגיד אולי עוד מילה אחת על זה. בסוף ספר במדבר. פרשת פרשות מטות מסאי. משה מסכם את המסעות של בני ישראל במדבר. 42 תחנות. והוא שואל את עם ישראל. למה אתם חושבים שהמסע הזה? היה אפשר להגיע בשבועיים לארץ קנן. היה אפשר ללכת דוח ופשוט להגיע. על כנפי נשרים. על כנפי נשרים היה לוקח אפילו פחות זמן. אפילו ברגל היה לוקח שבועיים. גג שלושה שבועות. הוא אומר למה זה נעשה? כדי לנסותכם. כדי לדעת מה יש בלבבכם. ממה אתם עושים. בלי אתגרי החיים. אנחנו לא נכיר את עצמנו. לא נדע איזה תעצומות נפש. נפלאות יש בתוכנו. וגילינו. גילינו תעצומות נפש ישראליות. פשוט יוצאות אופן. כן, הערה קטנה. אני מנסה לתרגל את הדבר הזה. שמנסים אותנו. אני עושה לי כלל. שכל יום אני מנסה לעשות משהו. קצת קשה. שלא הייתי רוצה לעשות. למשל אתמול. הלכנו לנחם עבילים. בשבעה. בשבילי זה קשה. ואני בדרך כלל. לא מתלווה לשרונה. התלוויתי אליה. הייתה מצווה. היה טוב. לתרגל את ההתנסות הזאת. כאילו אנחנו במדבר. כל יום. לעשות דברים. שלא נוחים. זה מדהים בעיניי. וזה למדתי עמך. כבר כמה שנים. מזכיר לי את התרגול הזה. שכל יום לקחת משהו אחד. שאנחנו נמנעים ממנו. שאנחנו ממש לא רוצים לעשות. ואני ממש רוצה להודות לך על זה. כי אני מאוד. הפכת להיות מאוד conscious לזה. של מה ממש לא בא לי לעשות. את זה אני אעשה היום. אתה מדהים אלי שקי. אתה מנחם ומלמד אותנו. מחזק אותנו. אבל אתה כל הזמן גם. גם לומד. אני רוצה להתייחס. לנושא. הנושא העיקרי בעיניי. היום במיוחד. למה רוע קיים. אצל צדיקים. צדיק ורע לו. רעשה וטוב לו. הספר של הרב קושנר. אני אסבר קצת את הרקע. ואז את התשובה שלו. כי זה תשובה חד משמעית. נולד לו בן אהרון. זהו אצלו. מחלה נוראית. פרוגריה. זה מחלה גנטית. בגלל גן אחד. שהוא דפקטי. הילד כזה סובל. הוא מזדקן מהר. ומת בגיל הישראל. והאהרון שלו, אהרון. של הבן של קושנר. מת יומיים לפני יום הולדת. ה-14 שלו. הרב קושנר, שהוא אדם מדהים. ניסה להבין את זה. דרך האמונה שלו. הוא לא עשה שום רע בעולם. מה זה אלוהים? בעולם שאתה בראת. שאלוהים גורם לך. שילד קטן מת. זה לא אבו לו. והתשובה שלו. שמאוד מאוד דחרתי. מאוד התנגדתי לו. אלוהים מוגבל. אלוהים מוגבל ביכולת שלו. ואני חשבתי. איזה רב זה? איזה אלוהים זה? מה פתאום? כל מקום. אתה אומר לנו את זה. אלוהים בכל מקום. הוא עושה הכל. הכל יכול. אלוהי צבעות. ועכשיו אחרי קירור. אני הבנתי שהוא צודק. במובן הבא. ואני אנסה את זה. ואתה אולי לא תסכים. אלוהים בראת העולם. ואז בא קיין. והורג את אדם. יש בעיה לאלוהים. מה זה? מה עשיתי? יש מגדל בבל. הוא מפזר את האנושות. ומתחרט. ואז האנשים רעים. והוא שוטף את העולם. במרבול גדול. בהצפה. הוא מציף את העולם. כולם מתחכת למים. נוח. רק נוח. והאנשים שלו. צעצעים. שורדים. אלוהים כאילו יצר את העולם. בהנחה שבן אדם. יש לו חופש בחירה. וכל פעם. הוא מתאכזב. ובסוף הוא מודיע לנו. אוקיי. הרשתי את העולם. אני יותר לא חורץ. לא חורץ. זה בידיכם. בואו נראה אתכם. ואני חושב שהוא מתאכזב. אבל. זה עיקרון מאוד מאוד חשוב. זה בידינו אלישה. בלי זה אנחנו בובות. אין לנו חופש. אין משמעות. זה בידינו. אבל כשזה בידינו. יש לנו חופש לרוח. ורוח הכי הכי רע. שאפשר לתאר. אני אפסיק כאן. לשמוע את דעתך. ואיך אתה מתייחס. כתב את הספר ב1981. המון המון אנשים. קנו את הספר. ומצאו בזה נחמה. קודם כל. נהדר שבאת את זה. ככה כתבתי הודעה. במשרד פה. ששקט כי שומעים את הדיבורים. בתוך הפודקאסט. היום אנחנו ביום קצת רועש. אני לא יודע כמה. באמת חדר לתוך הפודקאסט. אני זוכר את הספר. זה טוב. איש יקר לאחרונה. איש יקר מאוד. איש יקר. ואתה יודע. אני מאמין גם וגם באופן אישי. אני שומע גם את הקול הזה. ויש בקול הזה. משהו מאוד נכון. אלוהים הוא מוגבל. מתוך בחירה. זה לא של אלוהים הוא מוגבל. כי הוא מוגבל. כי אחרת זה באמת מאוד בעייתי. מבחינה תיאולוגית. אלוהים בחר. להגביל את עצמו. יש פרשנות נורא יפה. לאחד השמות של אלוהים זה אל שדי. האל שאמר די. אל הגבולות. האל שצמצם את עצמו. ואמר. אין שום בעיה. אני הקול כאן. אבל אני לצורך הדרמה. מתמתחת פה. אני מצמצם את עצמי כביכול. צריך להגיד תמיד את המילה כביכול. הדיון פה מאוד מאוד עמוק. ואנחנו לא נמצא אותו. אבל הקב". לפי ההסבר הזה. בעצם מצמצם את עצמו. כדי לתת לבריאה להתפתח. כי אין התפתחות. אין התפתחות. לא יכולה להיות התפתחות. אם אלוהים שולט. והכול. גם הורים יהודים. מגיע גיל ההתבגרות עוד לפני. אבל בוודאי בגיל ההתבגרות. בזמן. לא סתם הילדים. יש עשר עמקות. ממש יציאת נצריים של הילדים. שילדים צריכים לגלות את הכוח שלהם. את האחריות שלהם. בבר מצווה. ברוך שפטרן הוא מעולה. או מעונשו של זה. לבוא ולומר. אנחנו יכולים להמשיך לשלוט בחיים שלך. אנחנו יכולים. זה אפשרי. אבל אתה לעולם לא תתגלה. הכוחות שלך לא יתגלו. הטוב שלך לא יתגלה לעולם. האחויות שלך. מי שאתה בעולם. לעולם לו. יתגלה ויתפתח. אם אנחנו נשלוט בך. ולכן אותו דבר עם אלוהים. הבריאה מדהימה. סיפור בריאה מדהים. זה הכל סיפור. תיאולוגיה זה פילוסופיה. צריך לקחת בעירבון מוגבל. כי זה הכל מילים. מילים הם לעולם לו האמת. מילים הם רק. ניסיון מאוד מוגבל של האדם. לתאר את האמת. כשאנחנו מתארים את האמת. מה שאתה עשית עכשיו. בזרתו של הרב קושנר. זה ניסיון לתאר את האמת הגדולה. של הרוע בעולם. אבל זה מה שיש לנו. מילים, תיאורים ומיתוסים בסיפורים. אז הסיפור פה. התיאור פה. הוא שאלוהים. אלוהים ברוב חסדו. מתוך חסד גדול. מאפשר לאדם את חופש הבחירה. כדי. לא כדי לראות. בוא נראה מה הוא יעשה. בוא נבחן אותו. אלא כדי לתת לאדם להתפתח. והתפתחות כואבת. אני זוכר שהייתי נער. היו לי כאבי רגליים נוראים. זה המונם לשתף באירועי ספורט. הדברים כאלה. והלכנו לרופא כל הזמן. כאבי גדילה. ולקח לי הרבה שנים להבין. מה זאת כאבי גדילה? רבאק מה? אני הראשון שגודל. בסדר שלרבה אנשים יש כאבי גדילה. זה כואב. זה כואב לגדול. אבל אנחנו חייבים לגדול. אנחנו רוצים לגדול. והתפתחות היא דיאלקטיקה בין הכוחות. ואנחנו נבחר איזה כוח בסוף. ימשול. איזה כוח בסוף. כמו שאתה ציטטת מקיים ואבל. תמשול בו. אתה יכול למשול. בכנעה שעולה בך. בכנעות שעולה בך. בסנאה שעולה בך. פה יש חופש בחירה מלא. לפני שנסיים מלישה. אני רוצה לציית את הרמב״ם. מקבלים היצעה טובה. נבונה. מלפני 500 שנה. יותר? 800 שנה. 800 שנה. היצעה מהעבר מהרמב״ם. זה בנושא של שיעויים. של חטופים. יש 199 חטופים. מספר לא יאמן. מה אומר הרמב״ם? הוא כותב את זה בפירוש. בדיון שיעויים. מצווה גבוהה יותר. מתמיכה בעניים. זאת אומרת. יש חשיבות. אין מצווה קלה, קרב וחמורה. כנראה שכן. בדיון שיעויים. מצווה מאוד מאוד חשובה. ואני מקווה שהמנהיגים שלנו והצבאים מקווה שהם שמים לב לזה. האמריקאים עוזרים לנו. יש אמריקאים שהם חטופים. גם צרפתים. ואיטלקים. ורובם ישראלים. סכינים. תינוקות. ילדים. שנחשיב לרמב״ם ואני יודע שיש המון אנשים ששוקדים על זה עכשיו. שיביאו אותם הביתה. אמן. אמן. ושנזכור שהחיים האלה מאוד מאוד מורכבים. אם הייתה עכשיו רק בעיית החטופים זה... המצווה החד משמעית הזאת היא המצווה היחידה שאתה מעניין אותנו. אבל יש במקביל גם מצווה של הגנה על הארץ הזאת. וממש אנחנו רואים פה דוגמה להתנגשות בין שתי מצוות. אנחנו יודעים שעם כל טיל שנורא מישראל עם כל הפתצה בישראל אנחנו מסכנים את החטופים. ואיפה הם? אנחנו מסכנים את החטופים. וחלק מהאתגר של להיות ישראלי להיות יהודי, להיות אדם זה... מה קורה כשמצוות מתנגשות? והן תמיד מתנגשות. הן כל הזמן מתנגשות. ולכן למשל חזל קראו שפיקוח נפש דוחה שבת. שבת מצווה גדולה. אבל פיקוח נפש מצווה גדולה עוד יותר. ולכן אין פה תשובות פשוטות. וזה האתגר של להיות אדם. אז אפשר לראות את המסר הזה אני יודע שאנחנו נקרא ציון אבל אפשר לראות את המסר הזה כמסר של יאוש. כמו באותה תוכנית נהדרת זה היה ארץ נהדרת אם אני לא טועה עם לובה של קשה. קשה קשה. ש... זו באמת הנפלאה התוכנית הזאת. אבל האמת היא שזה באמת קשה. אבל הקשה הוא לא מקור ליאוש. ההפך. הרוח הישראלית היא... קשה? אוקיי. אינטיטיב זאת. מה אנחנו עושים עם הקשה הזה? איך אנחנו נושאים את חיינו מתוך ידיעה שמתוך הקושי הזה אנחנו נצמח לאבולוציה הבאה שלנו כאנשים פרטיים כעם, כאומה, כמדינה. זאת הזדמנות לצמיחה. זאת הזדמנות אדירה לצמיחה. ולכן רבי נחמן אמר אין יאוש בעולם כלל. הקושי זה ניסיון. זה הזמנה. להתפתחות ולצמיחה. כתוב בתורה אלי שאנחנו עם קשה עורף. ולומדים, אבל לומדים דרך הקשה. לצערי. אבל אנחנו לומדים. ואנחנו נתגבר. כן. כן. אז ברוח ישראלית זו אנחנו באמת רוצים להודות לכם על ההקשבה ונשמח לשמור מה אתם חושבים. תגובות תתקבל לה ואהבה רבה, ביקורת, תמיכה. אנחנו נשמח לשמור מכם. כן. אז כמו שאומרים הרבה עכשיו בישראל אלישע בשורות טובות. ושל השבועים יראו את אור החירות מתגשם בהקדם. אמן. להתראות.