פרשת תצוה

אוקיי זה ריקורטינג פאנלון? אוקיי יאללה אני התחלתי לזמור בלילה בסוף כזאת אני מיודעים את ידמיק זה רק בשבילך עזרתי על חדרים ואיך אנחנו נסדר את החדר יש לי כל מיני רעיונות אפשר לסדר את החדר של הזום אני אלעדין לאחר כך למטה ככה יכול להיות למטה כשזה יהיה מסודר כבר נורא ממש, עם כל המחשבים ואתה שושב ואתה עובד ומשום ויש לי רעיונות, אני אשתף אתכם אוקיי מוכנות? רגע, לפני שאנחנו... אפשר לעשות טליפול? את לא רוצה שהוא ישמע? יאללה, אני צוחקת דבר השני, אני לא יודעת לעשות פוסק לא, לא, תגידי כן אני לא יודעת אני כאילו, אני נגיד לך מה, אני נגיד כשאני מעבירה שיעור אני נגיד שואלת את עצמי מה מעניין אותי, מה מטריד אותי ואני מחפשת לזה תשויות בסוף אני גם מגיעה לאיזשהו רעיון פה בעצם כל ה... הקונספט הוא אחר, הוא לא מה מעניין אותי אלא מה יכול להתחבר לאירועי השעה וכדאי אבל אני עדיין רוצה שאני יוצא מזה עם איזה חידוש כאילו שהם יבואו לפר חידושים תוך כדי כן, אז אני כאילו אני לא יודעת, אני מרגישה שגם כשאני אומרת את החידושים וגם כשאת אומרת אותה הם כאילו לא אנחנו חידושים הרבה, מה שצריך להקשיב כן, לא יודעת אני לא יודעת איך להגדיר את זה אפילו נגיד פה, שאמרתי אני חושבת שזה חידוש, אני כבר לא יודעת על הפסוק התגיבל, על השמות והשמות כן? כן, אבל זה כתוב אותו דבר כתוב שמות מהפסוק שאומרים בלי זו אוקיי, בסדר אבל זה חברות זה שין וזה סין זה לא משנה, זה אותה עוד בתנ״ך לי בעיניי זה אותו דבר או לא משנה כי אני חושבת שזה זה איך שזה אתה כל כך קשה על עצמך כאילו יש פה הרבה חידושים אני כאילו אני מרגישה שאני מכניסה פה חידושים אבל הם לא הם לא נותנים חושה שלומדים משהו אני לא יודעת איך להגדיר את זה מה שאוכל זה כאילו יותר כליל, הוא פחות מרגיש זה אמור להיות כליל זה אמור להיות כליל, לא אני נכון, מצד אחד, מצד שני את לא אומרת פה שתיות את לא אומרת אויות את מלמדת, את מלמדת באצבועה שגם, זה ברור שזה אצבועה שגם כי זה המדיום וגם כי אני לא בואת ממש לך כמו שאמרתי לי, אני עושה את זה כבר בחיים ואז הביאה אותי לפרופסור כי אני לא עושה את זה ממני, אני בשבילך אבל זה דינאמיקה אחרת באמת אבל זה בסדר כי בעצם ביחד, הממוצע שלנו זה הלומדת ומתן הלומדת הממוצעת זהו זה כאילו מה שאני אומרת שבדרך כלל אני כבדה מדי לאנשים, זה אמור להכליל אותי זה אמור להכליל, זה אמור להנגיש אותך ואת התורה ככה אני רואה מזה אז הפעם ניסיתי להכניס יותר גם עכשיו תופך לסאטו יאללה תראי גם בסוף, אם אם זה גם יחביד עליי ואם אנשים לא ימשיכו להקשיב יש לנו מסויג לנתונים כן, כן, אני אראה לך אחרי זה עברנו עליהם בדיוק הבוקר אוקיי אוקיי אוקיי את מסתכלת על השאמין כאילו את מרוצה להחשב אני אומרת אני בסדר, אתה עדיין ניסיתי יותר דבר ממני ואני עדיין יותר נמחה ממך והכל בסדר אוקיי ברוכים הבאים לפודקאסט מבית מתן, מסרשות שבוע שבו אני, חיה בינה קאץ, מנכרית מתן ורבנית דוקטור עדינה שדרבג מהצוות של בית מתן וסוחכות על הפרשה, על ההפטרה ועל אירועי השאר אוקיי, מה הצוות לך? תחליטי מהצוות של מתן ומהצוות בית מתן כי אז ניסיתי את שדה אז מההתחלה ברוכים הבאים לפודקאסט מההתחלה ברוכים הבאים לפודקאסט מבית מתן מסרשות שבוע שבו אני, חיה בינה קאץ מנכרית מתן ורבנית דוקטור עדינה שדרבג מהצוות של בית מתן וסוחכות על הפרשה, על ההפטרה ועל אירועי השאר שלום עדינה שלום חיה השבוע פרשת הצווה אם פרשת תרומה עסקה בכלים של המשכן ובמדמי של המשכן בפרשת הצווה אנחנו עוברות אל הכהנים והעבודה במשכן היא מפורטת מהם הכהנים את הבגדים של הכהנים ואיך מכשירים אותם לכיוונה איך מקדשים אותם, ממלאים את ידם ועופים אותם לכהנים בפועל חיה, מה נדבר עליך? תוך כדי שהכנתי, נזכרתי בשיר שאיש אני חיבר באמת הוא פייטן בשיר שהוא חיבר בזמן הקורונה שבעצם פרצה לעולם ממש ברגעים אלה לפני ארבע או חמש שנים? ארבע ארבע שנים שם השיר זה קטע מלוכה התחלתי לקרוא אותו והאמת היא שאני הגעתי במהלך הדברים שלנו פה היום בהתחלה זה ממש בין תרומה לפצע זה יום הולדת קצת משונה הכל רגיל כאן לכאורה בזמנו לפני ארבע שנים שהיינו באלה עם בן אגרים שנפלה עלינו ובאמת אישה אני אומר בו כאישה אמונה הוא לא בודד כי יש לו מאות ואלפי מעריצים הוא כתב על הפתידות שבמיוחד איש הבמה איש המעשה המוזיקה והוא באמת חיה במהלך כשהיה באופן שלו אבל כשהוא נכנס רציני והוא בעצם הוא שואל כשהוא קריאה על הקדוש קריאה על המלאכת ה' תוך כדי המסכות וכל הדברים שנפלו עלינו מה אתה רוצה שנבין מכאן ואיך ואני שואלת את עצמי בפרשה הזאת אני לא הכנתי את עצמי עדיין לא הכנתי את עצמי לבית המקדש מספיק אבל זה לא הפרקים שאני מתעכבת אליהם או שקל לי גם את לא היחידה גם בבית ספר ובאמת הוא שואל איך מתרחקים ומצרבים בקרב הזה זה אני מרגישה שהכישרון של אישה איזה זמנו לקחת ולתוות את הסיפור של הפרשות עם הסיפור שקורה במדינה זה עד היה בכלל עולם ופה אני מרגישה במפרשות שפוע שפה את דינה ואני רוצה קצת גם להבין מה הולכים מאיתנו בקרב הזה את בעצם מחברת פה שתי שאלות ביחד כלומר נשאי ריבור שואל מה העולם רוצה מה הקדוש ברוך הוא בהופעה שלו היום בתוך המציאות של ימינו רוצה מאיתנו ואנחנו גם שואלות במקביל מה הפרשה רוצה להגיד לנו לימינו והפרשה שלנו שעוסקת בכהנים שהם קבוצה של אליטה בעם ויש להם את התפקיד שלהם ואת כל הלבוש שלהם ואת כל הפרטים האלה מה אני לוקחת מזה בסוף אליי איך זה משפיע על החיים שלנו עצמנו מה אנחנו יכולים לקחת מכל הפרטיאדה הזאת שבאמת הרבה פעמים קשה מאוד להיכנס לתוכה וזה יותר במשקן אפילו נכון במשקן יש המון המון פרטים ובכהנים הלבוש שלהם יותר קל לנו אולי בתור נשים אני לא יודעת אבל לעקוב אחרי הפרטים וההוד והדר והפסרק אני דווקא רציתי לדבר על הפועל למלא ידיים הפועל הזה בסוף הפסוקים מדברים על ההכשרה לכהונה איך מקדישים מישהו לכהונה ממלאים את ידיו וזה לא רק לכהונה אנחנו רואים את זה גם בכהנים לא עמיתים ניחה שלקחת עצמו איש לבלי להיות לו לקהנת וממלא את ידיו וגם ירובם שרוצה לפתוח את שורות הכהונה לכל עם ישראל החפץ ימלא את ידו וגם אצלנו במילוי ידיים יש איזה ביטוי שכשמדמיינים אותו קצת קשה להבין על מה מדובר אבל רשי מתאר לנו שהיו שמים כמו איזה כפפה בתוך היד כדי לבטא מינויים כמו השרביט של המלכה ששמים על הכתפיים אז משהו שמעברים איזה כפפה על היד ממלאים את היד בתפקיד והרמבן מדבר על מילוי מישון שלמות כמו ימי המילויים הם ימי השתלמות אצלנו ימי המילויים ואחרי שנשתמים ומחר כך, אחרי שאתה כבר יודע מה לעשות אבל פה המילויים זה אתה משתלם, אתה הופך להיות שלם לתפקיד שלך כן, גם עוד בעוד מקום רשוי הייתי איזה שזה בעצם הוא לקח כמו מילה אינבסטמנט, זה איזושהי השקעה להשקיע בשקע להשקיע בשקע של למלות אותו של הכוהנים כשהתחלתי להסתכל סביב המילה המילוי ואיפה עוד השורש מופיע בפרשה, אז בתחילת הפרשה ואתה אתה בדרך אל כל חכמי לב, אשר מלהיטיב רוח חוכמה, ועשו את בגדי הערון לכתשו, לכענולי בעצם איזה מין אנשים אנחנו צריכים, ואיזה מין אנשים אנחנו ממלאים את התפקידים האלה, כן אנשים שהכינו את בגדי העקרונה צריכים להיות לא סתם אנשים שהם חכמי לב אלא אנשים שמולאו יד ענית באופן אישי מהקדוש ברוך הוא, עם איזושהי רוח חוכמה, כן, שאיזה ואיזה עמד במפרשה רוח חוכמה ממלאת גם את כל ליבו זה לא רק סוג של חוכמה מסוימת, אלא זה הלב שמיוחד פה כן אז את בטח מקושרת בין המילוי הידיים למילוי הלב, נכון? שהחכמים, הלב שלהם מתמלא הם מתחילים עם לב חכם והוא מתמלא עוד יותר ובצלקוניים הם בעצם מכינים את הידיים בסוף הם משתמשים בידיים שלהם המון במקדש והם מתמלאות עוד ואת יודעת שאני שומעת את המילה של מילוי ידיים או ידיים מלאות זה דווקא מתחבר לי היום למשהו אחר לחלוטין נגיד בקשר ללידה ואני קצת מחוברת לזה לפני כמה חודשים הפכתי להיות סבתא גם ירד את לא מזמינה גם נכון אז באמת כשחוזרים מלידה או כשהולכים לקראת לידה אז הייחול הקבוע שתצעיל בידיים מלאות שחוזרים תינוק שלם בריא והכל וגם אז הידיים הם מלאות לברכה כלומר אנחנו הלכנו ללידה וחזרנו עם משהו מלא משהו טוב ולהבדיל כשאנחנו נורא עסוקות אנחנו רואים הידיים שלי מלאות אנחנו עם תחושה כזאת של מלאות מלאות לא טובה אבל ידיים מלאות הם מטעד אחד גם סמל לברכה וגם סמל להרבה עבודה ובעצם אני חושבת שגם אצל כהנים יש לנו את שני הדברים האלה כלומר גם שמנו לך משהו ביד כמו שאומר רשי אתה קיבלת איזשהו ברכה מילוי וכולי ומצד שני שיש לנו המון המון אחריות המושג ברכה בהקשר של מילוי ידיים מופיע גם בתורה עצמה בפרשת כיפיסה אז משה קורא מי לאשם אלי מיד אחרי חי את העגל ומתכבצים אליו כל בני וזי ולכן שם נדרשים להוציא לפועל את האנישה של כל האנשים שידעו את העגל ואז משה אומר להם ויאמר משה מילאו ידיכם היום לאשם כי איש בבנו ואחיו ולתת אליכם היום ברכה אז מכאן רשי הבין שהכוהנים נבחרו בעקבות חי את העגל כי כתוב מילאו ידיכם היום לאשם אבל גם מדברים על זה שמילוא ידיים קשור לברכה שיש במילאות הידיים הזאת שמטעד אחד היא גם אחריות מאוד גדולה ברכה מאוד מאוד גדולה על התפקיד עצמו עכשיו אני חושבת נגיד על בעלי תפקידים בימינו זה לא פשוט להיות בעל תפקיד זה המון אחריות מצד שני הרבה אנשים מקיימים בהם ורוצים את התפקיד של הבדלות וה... והזכות להיות פה בשביל את ישראל אז רק אני רוצה שניה לחזור לנקודה הקודמת שאני לא שם בפסוק שקרתי ואתה תדבר על כל חכמי לב העניין הזה שהלב שכל פעם אנחנו חוזרו פה שמנבר אותנו לרוח החומש אז ברור שמי שאני חושבת אחרי שמילאינו את ידי הקוראים אבל מי שממלא את התפקיד כדי לצפור להם את הבדים או לצפור להם לעשות להם את הבדים בהחזרה לעשייה לעשייה האנושית שהשבוע שעבר התקדמנו עליה זה לא סתם בן אדם זה אדם שהוא חכם הוא חכם בלב הוא עושה לכל הלב ולב מלא אבל אישית כשדיברת קודם על כהנים ותפקידים וכל זה אני אשת כהנים כן אנחנו מתפללים במשיח אבל אני לא בטוחה איפה נגור כשהיה משיח מה נאכל כשהיה משיח כמה ימי מילואים באמת יהיו לנו כשהיה משיח המילואים במקדש אני מתכוונת וגם כמה באמת חיים פרטיים לכהנים כשאין להם איפה לגור זה הרבה שאלות שהם באמת מלאים מהכהנים אבל כשהארון נבחר בפעם הראשונה שהוא נבחר להיות מציג הציבור וללוות את אחיו בחומה השמות אז רשי על הפסוק בשמות בעל אג'נזי כשהארון נבחר לראשונה להיות יד ימינו של משה כתוב והנה הוא יוצא לקראתך ורעך ושמח בלבו שהארון כל כך שמח בתפקיד של חיבולו משה חשש לו אולי הוא יוצא להיות לילפה למה שבכלל הארון נרצה בתפקיד הזה לא רק שהוא יצא לקראתו ושמח הוא ראה אותו ושמח בלבו זה איזושהי שמחה יתרה נקרא לה והרשי על הפסוק אומר משם זכה הארון לעדי החושן הנתון על הלב שהוא בכלל רשי על שמות ד' ורעך ושמח בלבו לא כשאתה סבור שיהיה מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה ומשם זכה הארון לעדי החושן הוא רעך ושמח בלבו לא כשאתה סבור שיהיה מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה ומשם זכה הארון לעדי החושן הנתון על הלב המנציאות פה אתה עשית בלב שלם ושמחת בלבך ופה אתה תקבל על הערוי ותאומים שתכף נדבר עליהם יותר זה ממש זכות מאוד גדולה לארון להיות הראשון לשאת את זה ואחריו כל הכהנים לשרת והוא זכה בלב כשהוא נתן את הלב נחמך מהלב אני מתמקדת בידיים וממאות ואת מתמקדת גם בלב המלא וגם בלב השמח וגם בשיעורים בפודקאסטים קודמים את הזכרת את דברי ספר החינוך שכל הזמן חוזר לזה שאחרי המעשים נמשכים על לבבות ואנחנו מוצאים את הלב גם בארון ששמח ושמח בלבו וגם בבגדים שלו גם בחושן יש לנו באמת את הלב וכתוב לנו פעמיים בפרשה בביתי הקהונה שארון עושה את שמות בני ישראל לזיכרון לפני השם פעם על אבני האפוד שם על הכתף ולקחת את שתי אבני שועם ופיתחת עליהם שמות בני ישראל ובהמשך ושמתה את שתי האבנים על כתפות האפוד לבני זיכרון לפני ישראל ונשא הארון את שמותם לפני השם לשתי חתיפה בזיכרון אזרח לו את השמות לבני ישראל על הכתף אבל, ופה אנחנו מגיעות ללב עוד פעם, גם זה נמצא באבני החושן ונשא הארון את שמות בני ישראל בחושן המשפט הליבו לזיכרון לפני השם תמיד וזה מעניין שיש לנו פה גם כתפיים וגם שזה בעצם הידיים הידיים מתחילות מהכתפיים אז כדי שהידיים יכולו להיות מלאות בעבודה אז שמים את מה שעל הידיים שמים על הכתפיים ויש לנו גם את הלב והשמות נמצאים גם כאן וגם כאן ואני חושבת על זה בהקשר של הזיכרון. למה אנחנו צריכים את השמות לזיכרון? כי זיכרון זה סוג של אנחנו מוצאים את זה בתוך עבודת הקורבנות גם ביחס וחצוצרות. שלגבי החצוצרות כתוב במדבר הפרטיוד בחיטבור מלחמה באותיכם על הצו הפוררתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני השם ונעמכם ונושעתם עויבכם וביונטים חצכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם נזכרתם בחצוצרות וכולי על עומתיכם ועל תלכי שלומכם והיו לכם לזיכרון. כלומר אנחנו עם הקורבנות אנחנו מנסים להיזכר לפני השם. זה סוג של סיכה על הדרך של הקב". חצוצרות את הרעש הזה של הטו טו טו אז סיכה על הדרך של הקב". הוא יגיד שים לב עלינו תראה אותנו. אנחנו רוצים את הברכה שלך. דיברנו על ברכה קודם אנחנו רוצים את הישועה שלך עכשיו בראש השנה שהוא יום לזיכרון גם יום דין כי אם אנחנו דופקים על הדרך והקב". הוא פותח אז הוא יסתכל. מגיע לנו? לא מגיע לנו. זה מתאים? זה לא מתאים אבל מה שחשוב זה שהרום הוא בא להיזכר לפני השם הוא מביא אותו את כל עם ישראל הוא לא בא לבד. הוא לא איש שעומד שם לבד. כי זה כי הוא זכה בלא טוביות שמתקרב לקב". הוא אח של משה או כי הוא אח של משה זה בכלל לא פשוט לזה. הוא בא שם דווקא לגנת שמחה הזאת בלב. בגלל היכולת לסת בלב שלו ועל הכתפיים שלו את בני ישראל לסת את לזכור. הוא עצמו צריך לזכור מי שולח אותו ובשם מי הוא מגיע ובזכות זה הוא יכול להכניס את השמות שלנו לזיכרון לפני השם לגמרי על על הכתפיים שלו יש בו היו את האבנים עם השמות כשהוא מגיע אני אומרת, אני מקווה שהוא היה נוח עם כל הבדים האלה. אני לא יכולה לבוש חצי לבדים שאני קונה להם. אחר כך גם עם כל זה, את כל האבנים, את כל השמות. המסע הזה היה כל כך כבד לארון שהוא באמת איך הוא נעשה את המסע הכבד הזה ולא התאירש גם. כן היו סלבים אנשים נגיע להם בהמשך לארון אבל המצווה היום יומית שלו הייתה באמת לשאת אותם וגם לא עבור להוריד אותם. זה הבדים שלדעתי הוא לא חושר איתם וזה מזכיר לי גם את את החיילת שלי או על החיילים האחרים, על הפנאפלים שלהם על כל הדרגות שלהם סליחה, עם זה הם באים לפני עם זה הם יוצאים למלחמה עם זה הם גם עומדים יום יום מול הפקודים שלהם מול החיילים שלהם כי אתה רוצה איזה סימן עיקר ייצוגי להראות גם את הדרגה שלך אבל גם פה זה סימן כלפי השמיים ואיזשהו חיבור על הכתפיים. אם היו עומדים גם לארון באמת לדעתי ארון הכול ישב לו על הכתפיים באמת אני לא מקנאה ולא ברגע אחד בארון. נכון, אמרת שזה בעצם סוג של אחריות מאוד גדולה זאת אומרת, הפלסמים הם סוג של סימן של מה אני עשיתי מה אני הצלחתי, איך אני התקדמתי והפלסמים של ארון זה השמות של בני ישראל כלומר, בזכות מה אני פה, לא בזכות בגלל שאני עשיתי משהו או בגלל שאני עבדתי יותר קשה או כל מיני דברים כאלה, אלא בזכות זה שבני ישראל שולחים אותי ובאמת אני חושבת על זה שהוא סוכב לו על הכתפיים והוא סוכב לו על הלב והוא סוכב לו גם על הראש את הציץ על הראש שהציץ הוא תמיד מזכיר לי את הבגדים שהאדם מישראל צריך ללבוש הרי יש לנו גם סוג של בן עיניכם נכון, על המצח ויש לנו את הציץ שמזכיר את הציצית והוא קשור לכתיבתכנת ואז אני אומרת לעצמי, זה מעניין כי אצל האדם מישראל, חוץ מזה שהוא לובש את הציצית בסדר, אז יש לו שני צילים יש לו על הראש ויש לו על היד שהיא בעצם מחברת בין הכתף לבין עינים שאם אצל הכהן יש לו את שם השם על הראש שמחבר אותו לשמיים את המוח מחבר לשמיים ואצל הכהן, הכתפיים והלב בעצם מחברים אותו לעם ישראל אז כל התנון שם באמצע הוא מחובר בין השמיים לארץ בין הכזרש בוכל הזה לעם ישראל גם בפרשנים שקוראים על איך הוא איך הוא היה רואה מייסטייל בהורים ותומים אז הוא היה צריך להקשיב ללב שלו נכון שהוא קיבל אלשיות מלמעלה וגם היה לפי מתניאת ליבו ולכן עוד אחת מהסיבות שזה ישב לו על הלב שגם סמכו בסמך על ליבו של הארון שהוא היה חלק בלתי נפרד מההליך נכון אני חושבת פה אם אנחנו מחברות אצל עמנו אני חושבת שאולי זה אחד מהאתגרים הכי גדולים גם של המנהיגים אבל גם של כל אחד ואחת מאיתנו איך אנחנו מייצרים את העיזון הזה התקשיבה על הקדוש ברוך הוא והעולם הדתי והרוחני לבין איך אנחנו מתחברים לעם ישראל איך אנחנו סוחבים איך סוחבת את השמות של ישראל נכון סוחבת את השמות של החצופים על הלב כדי לזכור כל הזמן ובאמת אנחנו כל הזמן נקראים באמת דברים האלה כי באמת הם שני מוקדים שונים הקדוש ברוך הוא ועם ישראל ואיך אנחנו מחברים בדברים האלה פה בעצם כתוב הלב שלנו בעזה זה לא אנחנו יכולים לכתוב פה יותר 134 שמות אבל זה הלב שלנו זה כל אחד ואחת מהילדים שלנו שם אנחנו מרגישים כמו שהיד שלנו שם גם זה ממשיך את הלב של אהרון ואת הלב של מי שמחיא את הדמייט של אהרון ומכאן אנחנו עוברות להסתרה שההסתרה היא כל פעם מספר יחזקי מהסוף של ספר יחזקי 18 הפרקים האחרונים הם מוקדשים הפרקים האחרונים הם מוקדשים לבית המקדש השלישי אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה בית המקדש השלישי כי קצת מזבקים על השאלה למה הוא מתכוון האם הוא מתכוון לבית שני אבל זה נבחר וזה הפך להיות בית שלישי זה גם מאוד קשה להבין על מה הוא מדבר אז לכן זה קצת מאסקי והסופים שאנחנו נקרא הוא מתחיל את זה מזה שיבני המקדש אחרי שבני ישראל ייקלמו מאבונותיהם זאת אומרת הם יהיה להם בושה אפשר לבוא למקדש עם איזושהי נטייה של בושה בושה בלב איזושהי הרגשה של יכולת הרגבות לא להיות גבוהים לא להיות גאוותנים להבין שאנחנו לא במרכז זכורו שזה שהיא בושה ואז אחר כך מספרים ומחפרים על המזבח איך מתארים אותו ואיך ממלאים את ידיו שזה מוזר כי המזבח הופך להיות הכהן אז יש פרשנים שהגידו שהמזבח הוא לא הכהן אלא ממלאים את ידיהם של הכהנים תוך כדי הכשרת המזבח ואז זה מחזיר אותנו למילוי ידיים אצלי זה נגע כי פתאום חשבתי שמתייחסים למזבח באותה מילים כמו הכהנים ובפרשה שלנו האמת היא שמתייחסים לכהנים קצת כמו כלים כמו שמושכים את המזבח ואת הכלים אז מושכים את הכהנים, זורחים דם על המזבח זורחים על הכהנים זו תחושה של כלי זו תחושה לפעמים אנשים שמצוות אחד אנשי ציבור והם כל כולם נתונים לציבור הרבה פעמים זו תחושה שהם איתה אישיות בשביל עצמם הם רק כלי, הם רק חסד ואני אגיד אפילו יותר מזה היום הציבוריות שלנו מתחלקת בין האנשים שנמצאים בשדה הלוחמים וגם אנשים הרבה פעמים שנשארות מאחורה זה בדרך כלל החלוקה וגם הם הרבה פעמים מרגישות שהם הפכו מאיזה סובייקט לאובייקט הם כל היום רק שוספות כלים ומכינות אוכל ומזיזים את הילדים שלהם לפה לשם, והאמת היא שהם עשו קצת את העבודה כמו הכהן מה הכהן עושה? שוחט, מעלה על המזבח מדליק את הנרות, מכין את הלחם בעצם העבודות הבית והעבודות המקצועית הם בדיוק אותן עבודות את המקום הזה שיש גם מילוי ידיים יש גם זכות גדולה להיות כלי אני לא חושבת שאני מזכירה להיות כלי אבל כשאזכרתי את עושה אותי כלי לשליחותיך אז התחלתי לחפש נזכרתי בשיר ששולי נתן שבוה בשנת 1974 ובעצם ראיתי שש אנשים כשהם ראו שזה היה איזה חומר נוצרי שהם ראו שזה היה איזה חומר נוצרי שהם ראו שזה היה איזה חומר נוצרי שחיבר את התפילה הזאת במסעות הצלב שלו בסביבות האלף מאה ומשהו הם הורידו את זה הוציאו את זה מהבית שלהם ולא רצו אבל באמת זו תפילה מאוד מאוד יפה גם אם חיבר אותה בסופו של דבר השירות הוא לשרת את פה החומר קורה זה הולך ענה לי, עשה אותי כלי לשליחותך לשלווה, להשלים עם שאיני יכול לשנות ענה תן לי את האומץ ענה תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי וענה תן לי את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה ככה השיר מסתיים הלב זה שוב פעם להיות שליח אתה חייב גם להבחין את זה ואתה צריך אומץ לב וחוכמה זה לא מספיק להיות רק כלי ולשתות כלים או לצאת למלחמה אתה צריך להיות האקסטרה, הארוניות הזו נקרא לה זה שמח וליבוק זה גם חייל שיוצא למלחמה כדי להקל עליו אנחנו עושים פה ככה למורל של החיילים לתת לחיילים ולמורל היושבות בבית והעזר שכנגד בכל התחומים כי אחרת לא נוכל להיות תתת לא נוכל לשמש לכלי הזה ואולי זה ייחוד שלנו שאנחנו מכניסים את הנשמה לתפקיד ולשמוח בתוך התפקיד ולשתת את הלב ואת המוח ואת החוכמה הזאת גם איך לעשות את זה וגם להפוך אותה להיות משמעותית אז תתתי לסיים עם המילים עם קצת תקווה במילים של חזרה סליחה הפסוק לפני הקטע שקוראים בהפתרון זה שאלה שאנחנו עושים אולי בפרק הבא למה זה מתחיל באמצע פרקים האפתרון? אם אני לא באה בנושא הזאת או צריך איון? זה כבר הזכרת כמורים בחלוקה לפרקים חלוקה לפרקים לא בהכרח היא שלנו אוקיי, אז בסדר אבל האפתרה מתחילה בפסוק י' בפרק עם דנגימן, פסוק י' בעצם כשהצצתי בפרשה ובאפתרה ראיתי שבפסוק ת' דווקא כתוב משהו שממש מתקשר לפרשה הקודמת פסוק מסתיים ושכנתי בתוכם לעולם זה בית המקדש השלישי שככה נקראתי שעליו מתנבי יחס כמו בתחילת פרשה ת' שם נאמר ועשו למקדש ושכנתי בתוכם בעצם שאתם תתעסקו בקודש ותעשו הנהגה הטובה ודברים מעשים טובים וכנגד הקדוש ברוך הוא יהיה איתנו ונסיים במילים של אביב הגיע, פסח בא ככה מסתיים מה שעושים אם לא היה שני אדר היום היינו בטנית אסתר אז הנה, אביב הגיע עוד חודש אביב הגיע, פסח בא ואיתו תקווה רבה שתקרא את רוע הגזרה לחד אבי לקראת צהלה, השבת ונמצא כוחות להתמודד להילחם כי באמת איש אריבו באותה תקופה ובאותה תקופה לפני ארבע שנים בקורונה באמת היה לנו קשה לעשות את הכוחות החדשות מהעולם וגם פה אנחנו חייבים לעזור את אומץ ליבנו ולמצוא את הכוחות האלה ואנחנו רוצים לסיים לתוך הנופלים, לרפואת הפצועים לשחרור, חתוכים, להגנה על חיילנו ולהחזיר את המפונים הביתה ולהחזיר את המפונים הביתה לחלוטין בזה למרות שהם לא יעזורו הביתה, כל זה יהיה זה נכון לזכר הנופלים לרפואת הפצועים לרפואת המפונים הביתה לשחרור, חתוכים ולהגנה על חיילנו שהם השליחים והכוהנים שולחים לפנינו פה במחנה עם כל הלבוש, הציוד, הפחד והענבה אמן אוקיי בסדר אני כאילו בהכנות שלי זה הרבה יותר טוב כן אנחנו גם אצלי אבל אני יותר לא, את יותר מנוזל ממני תראה איזה כמה זה יוצא איפה אתה רואה את זה אני לא רואה את זה בשני הראים את זה בשני נקיבה ולא רואים את זה בעשרים דקות כבר שמידה עשרים ושלוש עשרים ושלוש עשרים ושלוש עשרים ושלוש