program no.9 songs and stories

הקול, אלוהים רדיו קול לפיונה, להרגיש בבית 106 FM נעים לאוזן תוכנית רעיונות ומוזיקה רואה ומגיש שלמה ורזילאי הימים נוראים מתפרקים מבפנים מבחוץ מתרגשת שרעה החיבור מתפורר, מתפרק, מתייצר מביטים זה בזה באיזה הראשים מסיסים, מבטים לתגדים מסיכים את הלב מן הדעת ותקווה לא שנה, מחסירה פעימה והעין סופה ומוכה ובעת בעתה, וליצור חלטה עכשיו תורה של השמחה להיות בשמחה, זה עושה השעה חרבות לא רטות, ועיניים דומאות בחרדה, בקדושה נושנה יצורי השעות שעלו מן החול הם ביקשו לנסת כרסיסים מסיבת אהבה הם קטעו באיבה וכולנו סופגים את ההדף אך במקום לרסק, לפרק, לבלבל הם חישוב ערפות של ברבל ושווים הבנים מקצבי העולם מתייצרים להגן על גולם ובעת בעתה, וליצור חלטה עכשיו תורה של השמחה להיות בשמחה, זה עושה השעה חרבות לא רטות, ועיניים דומאות בחרדה, בקדושה נושנה חסד ואמת, אנוש וצלם מחברים עוד כיסא מבויחת צרופה, והעולם ישמע וקעה בדקה, כשילדה חבדה ויתרה לבבה, לומדים בדלמה הדקה והנה דוחות, חרבות ושדים מתחילים לאחות, אחיות ואחים משתלבים מחדש, מתחברים לצלפן עוצמתי ומרהיב תיקמה ובעת בעתה, מה נוצר פה עתה עכשיו תורה של השמחה להיות בשמחה, זה עושה השעה והעין צופה, אור חשוב דמעה לא נשמע מבטה, לדבר ישנה ערב טוב לידידיי, מאזני התוכנית נעים לאוזן כאן איתכם כמידי שבוע, שלום ברזילאי והערב השמיע לכם שירים נוסטלגיים שהיו בעבר לעתים גדולים אקריא קטעי שירה של משוררים ומשוררות וגם נתענג על שני סיפורים קצרים מהמתחתו של שלומי זילבר בתוכניתו שלומים וסיפורים פתחנו עם השיר מחול אחר אבות בביצוע זמרת החביבה עליי אורלי ורדי מילים יהודית פרלסון, לחן איבוז ואפיקה מוזיקלית אופר הממרמן וקלט בולפני SPS השיר נכתב לאחר שלקחו לנו את השמחה וחג שמחת תורה לזכר אדי לאון שנפל בעזה עם גיבורי הנמר מוקדש לצאת תצפית עניות העיקרות שלנו למתגייסים הנפלאים שלנו לאנשי חסד של אמת שמחרפים את נפשם לילדה קטנה מהשדות ולכל מי שרוצה ומוכן לקבל לאחד ולחבר ונמשיך עם ניל דיימון Love on the rocks Ain't no surprise Just pour me a drink and I'll tell you some lies Got nothing to lose So you just sing the blues All the time Gave you my heart Gave you my soul You left me alone here with nothing to hold Yesterday's gone Now all I want is a smile First they say they want you See how they really need you Suddenly you find you're out there Walking in the stars When they know they have you And they really have you Nothing you can do Nothing you can do or say You got to leave, just get away We all know the song You need what you need You can say what you want Not much you can do when the feeling's gone Maybe blue skies above Where it's cool when your love's on the rise First they say they want you See how they really need you Suddenly you find you're out there Walking in the stars When they know they have you And they really have you Nothing you can do or say You got to leave, just get away We all know the song Live on the racks Ain't no big surprise Just pour me a drink and I'll tell you my lies Yesterday's gone Now all I want is a smile Yesterday's gone שלום שלומי, אני מבין שהסיפור הראשון הוא סיפור של מורה לחיים אכן כן, תגידי, איזה פעם שאית באמת? כן, אנחנו בוואים שאת זאת תוכנית תשע, יחד איתך של שומלים וסיפורים אז מהסירית צריך לדבר כבר על ההעלה במזכורת ברור אוקיי, איך למשל אני ככה אדע אם אני טוב או לא טוב זה אחת הדרכים, לא? כן, אני אתן לך תעודת הערכה, זה בסדר? לא, לא, רגע, לא מדבר על כסף, כסף זה כלום תעודת הערכה זה גם כלום, אבל איך אתה יודע שאתה טוב במה שאתה עושה? שמזמינים אותך לעוד תוכנית ועוד תוכנית ועוד תוכנית דרגות בעבודה? דרגות בעבודה קידומים, תפקידים? קידומים, תפקידים, אתה רוצה להחליף אותי פה בבקשה? לא, לא, זה ההתחלה של הסיפור, זה היה לי ככה אוקיי כל אחד הרי חושב שהוא טוב, נכון? כן אחרת הוא לא היה נשאל בבקום שלו אם הוא לא בספיק טוב, לא נהנה ממה שהוא עושה כל בעלי המקצוע בעולם, גם שדרנים, גם מהנדסים, גם סנדלרים, אינסטלנטים, כולם מתחלקים לשלושה חלקים עשרה אחוז ממש טובים במה שהם עושים עשרה אחוז ממש גרועים במה שהם עושים כל היתר איפשהו באמצע איך אתה באמת יודע אם אתה טוב, איך ילד יודע אם הוא טוב או לא טוב יש ציונים, יש מורות, יש אורים נכון כשאתה אומר לילד שהוא טוב, גם כשהוא לא טוב, אתה בונה לו ביטחון כלשהו נכון אז הסיפור הפעם, הסיפור הזה מורה לחיים, זה סיפור שהתרחש כולו בנס ציונה אז בגלל זה כל השמות בדויים מה שנקרא, אוקיי? רגע, וכשאתה לא מספר לנס ציונה, אז הם אמיתיים? לא, אבל פה זה על אחת כמה וכמה, כי אנשים יכולים להכיר וגיבור הסיפור נקרא יונתן אתינגר אוקיי, קשור לאמוס אתינגר באיזושהי צורה? אם אמוס אתינגר זה שם בדוי, אז גם זה מקרובי, כן השאלה הייתה לא מתאימה קיסר, לא, אבא שלו של יונתן אתינגר, הוא היה חשמלי במכון ויצמן אוקיי אז כנראה שלא וקיסר, יונתן אתינגר תמיד חשב שהוא טוב בתור תלמיד אבל רק המורים הם פשוט מתנכלים לו זה התחיל עם המורה שפרה שלימדה אותם בכיתות האיבב והציונים שקיבלו ממנה במבחנים ובתעודות היו נמוכים את ההסבר לציונים הוא קיבל יחד עם אמא בהספות הורים לאורך השנים הוא לא משתדל מספיק, חולמני ועוד כאלה וכאלה מילים של מורות יותר מזה, הרי המורה שפרה לא לימדה את כל המקצועות אבל היה ברור ליונתן שהיא משפיעה על שאר המורים ומסבירה להם שהוא לא תלמיד טוב פעם הוא זכר, פעם בהתחלה הוא עבד בספר מה הוא יעשה? חוריקה בסבלונות לחטיבה ואז התחלפו המורים ואפשר יהיה לפתוח דף חדש אבל שלא ימלא, מעשה שטן, המורה שפרה רצתה שדרוג ועברה ללמד בחטיבה לא סתם בחטיבה אלא ממש את הכיתה של יונתן אה, את המבט של המורה שפרה כשראתה אותו לראשונה בכיתתה אי אפשר היה לשכוח גם לא את המבט של יונתן שחשב שהנה מתחילה תקופה חדשה כל השמחה שהייתה להם על שינוי מקום ושינוי אנרגיה נמוגה אי אפשר היה לומר שהתחילה מלחמה כי זה לא כוחות, יונתן תלמיד, והיא מורה חזרו על עצמם הציונים הנמוכים והערכות הנמוכות וכשאתה צעיר כל רגע גרוע נראה לך שלא ייגמר לעולם וככה זה יישאר לנצח שלוש שנים אחרי שהמורה שפרה עברה להמלא אל כיתות אחרות ויונתן עבר לתיכון כבר לא היו לו אנרגיות יומיים בפני תחילת הלימודים המורה החדשה נפגשה עם התלמידים העתידיים שלה יום מהערכות אתה מכיר את זה? כן בטח בתוך כדי ילעול בתקנוע אישי אמרה בתור שליוש קהל אוי ואבוי אני מבינה שיש לך דברים יותר חשובים מלימודים שפרה אמנם עזבה אותו המורשת שלה נשארה אין מה לעשות הכי גרוע היה שבחופש הגדול של אותה שנה הוא קרא בעיתון המקומי שמורה שפרה קיבלה תעודה שהיא מורת על או משהו כזה עד שאבא של יונתן הבין דבר או שניים במה שקוראים החיים עצמם הוא עבד במכון וייסון סיפרתי לך? חשמלאי כן לא כחוקר או פרופסור חשמלאי החזקה לפני תחילת שנת הלימודים של כיתה יהוד לקח אבא של יונתן את בנו לשיחה לא סתם שיחה בבוקר הוא לקח אותו איתו לעבודה ויונתן הצטרף לאבא בסידור העבודה לפי רשימה מסודרת הלכו מבניין לבניין מפקולטה לפקולטה ותיקנו דברים פה החליפו מנוראה שם התקינו שקע ואפילו תיקנו כסר שאיים להפסיק את עבודתם של מקפיאים מיוחדים שאם תחולתם הייתה מפשירה זה היה הסוף של המחקר של כמה שנים ולכן כעשרים חוקרים עמדו במתח והסתכלו על עבודתם לרגע יונתן היה גאה באבא שלו כששמע את הנחת הרווחה של הצופים בהם בעלי החלוקים הלבנים מתערבבת עם עמיית מנוראי המקפיאים שחזרו לפעולה אני אומר החליפו התקינו ותיקנו למרות שאבא עשה את כל העבודה ויונתן סחב רק את הארגז בצהריים התיישבו על הספסל אבא הוציא סנדוויץ' עם מעתיק ושני טרמוסים חילק ביניהם והתחילו לאכול עברוי שם כל מיני זקנים עם תיקי אור רשנים ונשים עם עגלות תינוקות וזוגות כל העולם שעובד וגר במכון ויצמן עבר שם מה שמצלחן בעיניו שמכל קבוצה שעברה שם מישהו אמר שלום לאבא שלו עם חיוך כולם אוהבים אותו פה ואז אבא אומר לו תראה את המסעית שפורקת את הארגזים זו מסעית של תנובה הם הורידים את הארגזים בקפיטריה אפשר ללכת לאכול שם הוא אומר אין אוכל לא צריך אבא נכון אבל מכון ויצמן זה המכון המחקר בין הטובים בעולם עובדים פה מיטב החוקרים ואתה יכול לראות פה חוקרים ואתה יכול לראות פה את הקפיטריה עם העובדים ועם הטבחים ופועלי ניקיון ויש פה גננים ויש פה מעבדות שפיתחו תרופה שאולי הטבח משתמש בה ובגלל זה הוא יכול לבשל ולהכין לך אוכל אז שאל אותו יונתן אז אז מי חשוב יותר החוקר או זה שהדליק לו את האור כדי שיהיה לו תנאים לחקור מי? לא יודע אני חושב שכולם חושבים אמר לו אבא כל אחד צריך לעשות את החלק שלו כדי שהמכונה תעבוד מה יותר חשוב באוטו המכון המנוע או הווישרים אני חושב שהמנוע נו אבל אם ווישרי אם אין ווישרים ויורד גשם אתה לא יכול לנסוע אז מה זה משנה אתה צריך להיות אחד במערכת הגדולה חלק איך אני יכול להיות חלק הוא אומר לו יונתן אומרים לי שאני הכי פחות טוב אז אומרים לא כל מי שאתה רואה כאן למד הוא אוניברסיטה לא כולם חוקרים גדולים אבל כולם חלק מהמערכת החוקרים צריכים מיזוג בחדר ואם אני מתקן להם את המיזוג הם יכולים לחקור כמו באזבנה עבר שם מישהו שנראה כמו הוא יצא מסרט על חייו של אלברט איינשטיין ראה אותם על הספסל וניגש לומר שלום היי תינגר מה שלומך זה הילד הצחיק את יונתן שקוראים לאבא שלו אתינגר ולא יוסי או יוסף כי גם לו כמה חברים קוראים אתינגר כן זה הילד הכיר יונתן ולמה יונתן לא בבית ספר עכשיו אבא הסביר למרי חסקל ככה קוראים לזה שנראה כמו איינשטיין שליונתן יש בעבר לימודים מסתבר שמרי חסקל לא רק נראה כמו איינשטיין אלא גם חוקר בעצמו והוא מרכז תחום מחקרי השכלה גבוהה פה במכון מחסקל אומר להם פניתם לבן אדם הנכון יש לי שני פתרונות בשביל יונתן לפני שנתיים ערכנו פה בפקולטה לחינוך מחקר שמטרתו לזהות בגיל הצעיר מה הפוטנציאל של התלמיד ובאיזה תחום אני בטוח שאני יכול למצוא את המחקר לתת ליונתן לעשות אותו והמחשב פה יגיד לו מה יכול לצאת ממנו ומה הפתרון השני שאל יונתן זה פשוט יותר אימא שלי נולדה בעיראק וכמו אימא שלה היא יכולה לומר לך את העתיד בקריאה וכלפים והיא טובה בזה מה אני אגיד לך בשביל להגיע אליה אתה צריך לחכות שלושה חודשים כי היא נחשבת בתחומה אבל אני יכול בפרוטקציה להשיג לך תור למחר מצד שני כשהייתי בגילך היא אמרה שאני אשחקן תיאטרון ותראה אותי עכשיו מומחה לסטטיסטיקה בקיצור סוכם שברי חזקי למצאת המחקר יביא לאבא של יונתן ויונתן יעשה אותו באמת אחרי כמה ימים אבא של יונתן חוזר הביתה מביא לו את המחקר אומר לו שב לבד בלי טלפונים בלי כלום ארבע שעות תחזיר לי את זה היו במחקר שאלות מתמטיקה הבנת הנקרא בהיסטוריה שאלות של הבנה כללית אבל זה לא היה מבחן בית ספר אז יונתן לא היה במתח לגבי הציון אחרי שבוע אמר אבא ליונתן שיבוא איתו למחרת לעבודה הלכו ביחד עם מרי חסקל נפגשו על אותו ספסל מהפעם הקודמת ומרי חסקל לא הלך סחור סחור המצב הוא כזה הוא אמר לו אין לך מה לבזבז זמן בלימודי אוניברסיטה למיניהם חבל על הזמן שלך החובקות שלך נמצאות בתחום המסחר זה בדם שלך הלימודים היחידים שאתה צריך להשקיע בהם זה מתמטיקה אנגלית וחשוב שיהיה לך ידע במחשבים יונתן הרגיש שמה שהוא שמע כרגע זה משהו שחיכה שיגידו לו כל שנות הלימודים הייתה לו רק שאלה אחת למרי חסקל למה לא משתמשים במחקר הזה לכל התלמידים למרי חסקל הייתה תשובה קצרה שאלה טובה יונתן עזב את בית ספר הוציא רישיון על טוס טוס והתחיל לעבוד כשליח הייתה לו שאיפה לעשות כל כך הרבה כסף כדי להגיע למסיבת הסיום של המחזור שלו בבית ספר עם מכונית יוקרה ולהוציא למורה שפרה את העיניים אחרי הצהריים לקח שיעורים פרטיים במתמטיקה אנגלית ומחשבים בקיצור שלו ימלא זה סיפור עם סוף טוב שנתיים אחרי כבר לא עניין אותו מה יגידו עליו לא החברים ולא שפרה את מעט הכסף שחסך השקיע בתבונה ועשה מה שנקרא חבילה נאה בצבא התגייס לגולני וסיים אחרי חמש שנים בדרגת רב סרן מילואים נכששרת אצלו ביחידה, הכיר בכשרונו וגייס לו לחברה העוסקת בשוק העון השקעות וביטוחים פנסיונים יונתן עכשיו תותח בתחומו הפך לסיפור הצלחה ראינו אותו לאיזה עיתון כלכלי גדול והוא סיפר שם על המפגש האקראי שלו עם אותו מרקזקל בסדרה המרכזית של מכון ויצמן מפגש ששינה את חייו שני דברים בכל זאת החזירו אותו לזמן בו ידיו בכל רמח עבריו שלא יצא ממנו שום דבר פעם ראשונה הייתה כשבחדר הסמוך הוא שמע קולגה שלו מדבר עם המורה שפרה שבאה לברר את זכויותיה הפנסיוניות כי עומדת לפרוש ביקש מהקולגה להחליף אותו ובמקום החצי שעה הרגילה שבדרך כלל מגדישים אצלנו לפורשים ישב איתה כשלוש שעות עד שהיא הבינה הכל והייתה מרוצה אפילו לא הפריעה לו שהיא בכלל לא מזהה אותו הפעם השנייה הייתה כשהוא לקח את בנו בן הארבע להצגה חנאלה וסמלת השבת ובאמצע הצגה אתה זוכר את ההצגה הזאת? כן עם הפחם, פחמים ובאמצע הצגה זיהה את הזקן שביקש מחנאלה לעזור לו עם סק הפחמים כמרי חזקל שפעם עשה חלטורה לבקשת אבא שלו ליד הספסל בהסדרה המרכזית של מכון ויצמן אז כנראה שאימא של מרי חזקל בכל זאת סבקה מתרחקת התוסרה מיוטמת תקעה עננים לא עצים תפאורה מדויקת בסרטי הרטי השקיעה הבנים אחרות הבאה מאוחרת והאור אזים מופיע יחדה קרוסלע של קל ילדים היא סובבת כל סופי העת רצים במאגן בן אדם התאמן עוד מעט זה הדרך בן אדם עד סוף הבירור אחידה לחידיו דעתה היא לסרט על גפת לא נשארת בחור על גפת לא נשארת בחור מצלמה מן הגב בפנועה מאופקת מתקרבת אליך כרעב הסתכל בישן כחתום ובשקט שיחקת אותה באמת בן אדם התאמן עוד מעט זה הדרך בן אדם עד סוף הבירור אחידה לחידיו דעתה היא לסרט על גפת לא נשארת בחור על גפת לא נשארת בחור מוזיקה מוזיקה הפנים הבאה של כאב וברגע אי תנועה קצת מתארה התמונה כמו קבועה דמעה מתבוגגת ועכשיו לאט לאט לחיים בן אדם התאמן עד הכאב זה הדרך אי תנועה נהיה עוד אחד זאת הדרך שלך כי ניסית את דרך ושמעת את פוקע גולה כן שמעת את פוקע גולה בן אדם התאמן עוד מעט זה הדרך בן אדם עד סוף הבירור אחידה לחידיו דעתה היא לסרט על גפת לא נשארת בחור על גפת לא נשארת בחור בן אדם התאמן עד הכאב זה הדרך אי תנועה נהיה עוד אחד זאת הדרך שלך כי ניסית את דרך ושמעת את פוקע גולה כן שמעת את פוקע גולה ועכשיו ידידי שלומי זילבר יש לו את הכבוד להקריא שיר של המשוררת אביבה גולן יקרתי בבקשה בלילה ער לאור נרות שמעתי קול מבשר טובות התעודדי כי בא הסטף זו הבטחה לחש כוכב כמו שהלב יודע את קצב החיים שמיים כודרים מתבהרים ניחוח שקדיות ניסע שוב בגבעות מתוך ההפלה נגלה את האורות אם נשיקת השחר אמצא לי נחמה ישובו אל ביתם לא תהיה עוד מלחמה אתה תופיע עם חיוך מלא תקווה נשיר יחדיו הללויה לאהבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה I will survive Oh Lord now go Walk out the door Just turn around now You're not welcome anymore Weren't you the one who tried To break me with goodbye You think I should rumble You think I should lay down and die Oh no I I will survive Oh as long as I know I know how to love I know how to survive I've got all my life to live I've got all my love to give And I'll survive Stars shining bright above you Night breezes seem to whisper I love you Birds singing in the sycamore tree Dream a little dream of me Say nighty night and kiss me Just hold me tight and tell me you'll miss me While I'm alone and blue as can be Dream a little dream of me Stars fading but I linger on dear Still craving your kiss I'm longing to linger till dawn dear Just saying this Sweet dreams till sunbeams find you Sweet dreams that leave all worries behind you But in your dreams whatever they be Dream a little dream of me Stars fading but I linger on dear Still craving your kiss I'm longing to linger till dawn dear Just saying this Sweet dreams till sunbeams find you Sweet dreams that leave all worries behind you But in your dreams whatever they be Dream a little dream of me Ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba-ba- שווי טווי וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו סיפור בשבילי והם רוצים שאני אשמע ואני אכתוב אותו לרוב זה סיפור משעמם כך שהפסקתי לבנות על זה כי יכול לקרות לך משהו מלהיב אבל אין לו סיומת טובה כן אותך הוא מעניין את האחרים לא אבל הוא יכול לשמש לך כשלט זה שהוא סיפור כלשהו אה זה הרבה פעמים קורה זה כן לפעמים עם משפט יכול לצאת סיפור טוב בכל מקרה מישהי כותבת לי אני רוצה לספר לך את הסיפור על הנשיקה הראשונה שלי הסתכלתי בפייסבוק מזאת ילדה בת 16 מה אני אז זה ניסה לנשק אותי כאילו דם מה אני לא מעניין ואז היא כותבת לי הנשיקה הראשונה של סבתא שלי לא שלי אופה זה כבר נשמע מעניין בקיצור נתנה לי מספר טלפון צלצלתי ואז היא נתנה לי כתובת בגבעתיים זה היה בסוכות נסעתי להזמין אותי לסוכה הסתובבתי בין כמה גינות שם עד שהגעתי לבית הזה עם הסוכה אבל ראיתי שיושבים שם שבעה מסתבר שמישהו נפטר שם בדיוק בסוכות אז הסוכה של סוכות הפכה לסוכת אבלים מפה השם של הסיפור וראיתי שכולם שם לבושים כמו חרדים יושבים ומסתכלים עליי כי אני בא עם הקוקו שלי והמשקפיים מסתכלים על היקום חייבר כן אבל אז פתאום יצאה איזה ילדה נערה, חביבה, גבוהה הסתכלה על כל הגברים שלה ואמרה הוא אליי, בוא איתי ואז היא אמרה סבתא, בואי וראיתי שמבין כולם שם יוצאת מישהי סכנה סכנה קמה והלכה אחרינו אני לא מבין הרבה בדעת אבל הבנתי שזה לא טוב שאני הולך איתה ואם לא הייתי מבין לבד מבטים של חמישה גברים מאיימים אבל הסבירו לי את זה במבטים הכניסה אותי לחדר השינה שהסתבר שהוא של סבתא שלה סבתא דבורה היא נכנסה אחריי שתייהן התיישבו על שתי כיסאות והילדה הצביעה על הכיסא ממול ככה ישבנו אני מסתכל עליהם והם עליי ואז היא אמרה לסבתא תתחילי ולסבתא התחילה נולדתי וגדלתי בירושלים למרות שהיא נראיתה זקנה מאוד הסתבר שהיא בת תשעים וארבע היה לה כל צלול ונשמע עליה שהיא סיפרה את הסיפור הזה הרבה פעמים לרוב לעצמה היו לי שישה אחים זיכרונם לברכה כולם מתו מתו מזקנה ומחיים קשים אני הייתי בת יחידה בת שש עשרה הייתי וכבר חיפשו לי שידוך לא ראיתי אף אחד מהמועמדים אבל שמעתי חברות שלי מהסמינר חלק כבר מצאו להם שידוך ורק על זה דיברו אצלנו בדודה שלי אסתר לאה שגם היא כבר זיכרונה לברכה בת שמונה עשרה וכבר התחתנה אני הבאה בתור עכשיו היא הסתכלה על נעמי הנחדה וזאת שוב היא ננה לה הבנתי שאני מגיע להכיכר היא אומרת לי היה לי שיער ארוך אמרה ולטפה את השיער הארוך של נעמי עיניים חומות כמו של נעמי גבוהה כמו נעמי פתחה אוויר והמשיכה באוטובוס בדרך הביתה מהסמינר הסתכל על האלישה לא הכרתי אותו אצלנו לא מסתכלים ככה על בחורה וגם לא על בחור הסתכל ולא הוריד את העיניים בסוף גם אני הסתכלתי בחור יפה אלם חמודות נעמי ואני חייכנו היום לא משתמשים במילים האלה אלם חמודות כשראתה שאנחנו מחייכים השתחרה קצת ומחרת כבר חיפשתי אותו באוטובוס והוא היה גם למחרת רק הסתכלנו התחלתי לחשוב עליו כל היום רק חשבתי עליו אחר כך חשבתי איך הוא מחבק אותי ולא עוזב בלילה הלכתי לישון איתו הוא התערבב לי בתפילות אה כן תפילות הוא לא היה דתי בכלל חופשי שיער ארוך חיוך יפה אתם לא מבינים כמה הוא היה יפה היא עצרה את הסיפור כדי להיזכר כמה הוא היה יפה הוא נשאר לשבת כשירדתי עם האוטובוס כל יום ניסיתי להבין איפה הוא גר כי לאוטובוס הזה היו עוד שלוש תחנות וכל אחת בשכונה אחרת יום אחד הוא ירד תחנה לפניי היא עצרה היא יודעת לספר היא הכינה את הקהל לסוף בלי לחשוב בכלל היא אומרת ירדתי גם הוא הלך והלך בלי להסתובב הלכתי אחריו בהתחלה עוד נקשתי עם הסוליות על המדרכה שישמע ויבין שאני אחריו אבל אחרי קצת זמן הוא הסתובב אליי תוך כדי הליכה אחורה חייך בחיוך הכי יפה בעולם הסתובב שוב והמשיך ללכת עד בית קטן שלא גרו פה לא גרו בו הלך מסביב ועצר הגעתי עד אליו ועצרתי נעמי הנחדה אני בטוח שהכירה את הסיפור בעלבי למרות זה תקשיבו במתח עמדנו אחד מול השני הסבתא מספרת אף פעם לא עמדתי ככה כל כך קרוב לבחור זר אחרי קצת זמן עכשיו כמו בסרט מתח בטלוויזיה כשברגע עמותי החסנים פרסומו גם פה נפתחה הדלת והבן הגדול נכנס אני לא יודע אם הוא היה הכי מבוגר הוא היה הכי גדול בגוף קובע שחור גדול שמסתיר כיפה שחורה גדולה חולצה לבנה עם קריאה ליד הצברון נכנסה עם שחורים וז'קט שחור זקן גדול הסתכל עלינו ואחרי זה נעס עיניים כה עשו את האמא שלו ערבית תתחיל הוא אמרה לו אני פה נעמי צעק לנחדה תמשיכו אני פה הבנתי שאני באמצע קרב ואני לא יודע על מה הסתכל שוב על האמא את העונה שלך כבר קיבלת פעמיים מה את רוצה מה ילדה הילדה נעמי רצתה לענות אבל הסבתא העניכה יד עליה והשתיקה אותה והענתה לו אולי הם היו פרס אולי אתה העונה שלי הגבר העדים וטרק את הדלת עכשיו היה שקט ארוך הסבתא העניכה את הראש על החזה של נחדתה ועצמה עיניים אחרי זה שתי דקות התנערה אההה אם לא יתנו לנו לדבר אליה בקיצור תעשה מזה מטעמים אחר כך עמדנו ככה אלישה ואני ועמדנו וחיכיתי שהוא יעשה משהו אבל ראיתי שהוא מפחד וכבר לא הייתה לי סבלנות אז התחוממתי על קצות האצבעות ונשקתי אותו איזה מוזר זה לשמוע על נשיקה חושנית מסכנה שהסתבר שהיא בתשעים וארבע מה שעזר לשמוע היה שני דברים אחד שהיה לה חיוך מנזרי ועיניים של ילדה וראית בהן את הילדה שהיא הייתה הדבר השני זאת נומי שהשווה לידה אז הסתכלתי עליה וראיתי אותה בסיטואציה אחרי שהראתי מעמידה על קצות האצבעות והתכופה והתנשקנו שוב המון זמן הייתה המון זמן היא אמרה עם עיניים מצואפות ונדמה שהיא מתנשקת איתו עד היום במובנים מסוימים זה נכון בסוף חזרה למציאות מישהו ראה אותנו וישר רץ לספר ועד שהגעתי הביתה אני כבר היה בבית והוא ואמא וכל האחים ישבו בסלון וחיכו לי שיכנס היא עצרה שוב עצמה עיניים וכנראה בפעם מי יודע מה עברה בזיכרונה ממצב שנשיקה עם אהובה למצב של קורבן אינקוויזיציה זה התחיל בצעקות היא אמרה והמשיך באיומים וכשרק עמדתי ולא עניתי מילה זה הגיע למכות לא הרגשתי אותן בכלל בראש עוד התנשקתי עם אלישה עוד הרגשתי אותו כשאמרה את זה היא הביאה האצבע שפתיה זדוקות מזיקנה רק אמרתי בשקט כל הזמן אלישה אלישה לקח להם יומיים למצוא אותו ללכת להורים שלו לעשות צעקות בכל השכונה שלו לגרום להורים שלו להצטרף אליהם במלחמה נגדנו ולגרום לשנינו לא לוותר אלינו עכשיו היא הזדקפה בכיסא וחייכה חיוך של ניצחון כאילו ברגע זה היא עומדת מול הוריה ולא נכנעת נלחמת על אהבתה עוד פעמיים ראיתי אותו רחוק דרך גדר הסמינר עכשיו בעיניים שלה כבר ראיתי איך היא נפרדת ממנו מעניין כמה פעמים ככה היא נזכרת בנשיקה ואחרי דקה בפרידה היא הייתה אז בת שש עשרה שבעים ושמונה שנה כפול שלוש מאות שישים וחמש כפול מי יודע כמה בפעם השנייה שראיתי אותו הוא היה עימדים בדרך לצבא אלישה היה אז בן שבע עשרה וחצי במלחמה של ארבעים ושמונה עכשיו כבר הייתה לדמעה בעין אמא שלו היא מספרת אמא שלו באה אל הסמינר להגיד להגיד לי שהוא נהרג עכשיו היא כבר לא הייתה נגד עכשיו היא חיפכה אותי ואמרה שחבל חבל היא אמרה לי לא אמרה על מה חבל אבל אמרה שחבל אחרי זה כנראה גם היא אמרה לאימא ואבא כי כשבאתי הביתה כבר לא אמרו לי ללכת לחדר ולסגור את הדלת כמו מאז אותו יום אמרו לי אני חמוטי כאילו אני אלמנה לא כאילו, עשיתי לעצמי קריאה הם ראו ולא אמרו כלום שתקנו אחרי זה היא ספרת העבירו אותי לגבעתיים, לגלות אולי נוף אחר ישכח לי את אלישה ואחרי זה הם גם מצאו לי שידוך מאלוהים מצאו לי עוד אחד אלישה חשבו שאם זה אותו שם יהיה לי יותר קל הסטארקט נועה עם הראש שאמרה תומתמים התחתנו עד לפני כמה ימים היינו נשואים ראית כולם יושבים בחוץ שבעה שבעה ילדים עשיתי לו חמישה ראית בחוץ אחד מת מאיידס היה הומו או גייס איך אתם קוראים לזה כמה שאני אהבתי אותו טוב שמת האחים שלו היו הורגים אותו השני הלך בצבא רצה להתגייס לא כמו אלה בחוץ אהבתי לרוץ אותו עם המדיב לא ירוק כמו לאלישה שלי שניהם היו הילדים שלי אלה שבחוץ הילדים של בעלי הכניסה איזה ילדה עם מוגיות וטי התחלנו לשתות ועשינו רעש כזה והתחלנו לצחוק וכנראה שמעו את זה בחוץ כי בן אחר שלה פתח את הדלת והסתכל עליו בן איזה יפה ערבית הוא צעק עלינו, קצת כבוד תגידי שאלתי אותה כמה הוא אהב אלישה סבתא קמה פתחה מגירה והוציאה לי תמונת פסטורת ישנה של אלישה במדים אימא שלו נתנה לי ושמרת לה אני מבין אמרתי לה כן, בעלי מצא אותה יום אחד פה במגירה, אל תשאל אחרי שצעק וכמעט הרים יד הורדתי את המזוודה מהארון למעלה והתחלתי להרוז אז הוא נרגע וזהו, לא דיברנו על זה יותר גם לא ביום הזיכרון כשהדלקתי נער וגם לא כשעמדתי בצפירה אולי כי אישרתי את המזוודה למטה בארון ולא החזרתי אז עכשיו התחילה סבתא כאילו סיפור חדש אז עכשיו נעמי שלי הבת של הארון זה שנכנס בהתחלה היא בת 16 והגיעה לצו ראשון ויש לה חבר שאוהבת אז הם עושים לה צהרות ורוצים לשלוח אותה רחוק להגלות לירושלים אה, עכשיו היא כבר הסתכלה על נעמי כאילו אמרה לה, עכשיו תורך תגידי, שאלתי אותה למה סיפרת לי את זה? מה לעשות עם זה? בינתיים כלום ענתה לי נעמי אני כמובן לא נוסעת לרשום ירושלים סבתא סיפרה לי את זה רק לפני שבועיים כשהתחיל כל הבלגן עם החבר בצבא אז קיבלתי יותר אומץ להתנגד סבתא גם לא רוצה שתכתוב עכשיו כלום אז מה עשינו בזה שאלתי? דווקא סיפור טוב, הייתי כותב אותו סבתא דבורה הסתכלה עליי וענתה תכתוב, אבל תחכה תמתין אחרי שאני אמות תכתוב אותו בזהו שלך קוראים לזה פייסבוק אין לי כוח לשמוע עוד פעם כמה אני כופרת גם תכתוב אשר את הבית אני כותבת לנעמי שגם אחרי שאני אמות אם ייחסו עליי כתבתי את זה גם לאורך דין הזה אבל שיהיה כתוב בעוד מקום ולמה זה חשוב לך? שאלתי אותה קראתי שיר של חיים גורי לפני כמה שנים באיזה יום זיכרון יוצאי מהמגירה דף וקראה לי ודע לך שהזמן והאויבים הרוח והמים לא ימחקו אותך אתה תימשך עשוי מהאותיות ולא מעט משהו בכל זאת יישאר ממך אז מאלישה שלי אומרת נשארו רק האותיות על המצבה וגם אותן כבר בקושי רואים אם תכתוב את זה אולי לא יישאר ממני הרבה אבל יישארו ממני אותיות אז תכתוב אותן בבקשה אז כתבתי וחיכיתי קצת לפני סוכות השנה נעמי צלצלה סבתא דבורה מתה היא אמרה כתבה בצבאה הרבה דברים סיפרה לי נעמי וגם לך היא שירה משהו והיא קריאה מהדף את האותיות שלי אני מורישה לאוז שפיזין שבאה לנו בסוכות שעבר שיחבר אותן טוב טוב אחת לשנייה וישאיר ממני משהו אז ניסיתי סבתא דבורה מקווה שנפגשתי מאלישה שלך שנפגש ונמשכת את הנשיקה הראשונה דע לך שהזמן והאויבים דע לך שהרוח והמים לא ימחקו אותך לא ימחקו אותך דע לך שהזמן והאויבים דע לך שהרוח והמים לא ימחקו אותך לא ימחקו אותך דע לך שהזמן והאויבים לא ימחקו אותך לא ימחקו אותך לא ימחקו אותך דע לך שהזמן והאויבים דע לך שהרוח והמים לא ימחקו אותך לא ימחקו אותך תימשך עשוי מאותיות זה לא מעט זה לא מעט תימשך עשוי מאותיות זה לא מעט ומשהו בכל זאת יישאר ממך ודע לך שהזמן והאויבים הרוח והמים לא ימחקו אותך תתימשך עשוי מאותיות משהו בכל זאת יישאר ממך זה לא מעט זה לא מעט דע לך דע לך שהזמן והאויבים לא ימחקו אותך לא ימחקו אותך דע לך שהזמן והאויבים לא ימחקו אותך דע לך שהזמן והאויבים לא ימחקו אותך תודה רבה בשבוע הבא בלי נדר נשוב יחד שלומי זילבר ואני תוכנית נוספת של שירים וסיפורים בינתיים רק בשורות טובות اشتركوا في القناة