כט מנחם אב תשפג, 6.34​ גיטין צ סיום מסכת

מסכת גיתין דף צדי מתניתין בית שמאי אומרים לא הגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערווה שנאמר כי מצא בה ערוות דבר כלומר הסיבה שאדם יכול לגרש את אשתו אם הוא מצא בה דבר חמור של ערווה ולא על דבר פעות ובית הלל אומרים כאילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערוות דבר כלומר אומרים בית הלל כתוב בתורה דבר כלומר גם אם היא עשתה לא רק מעשה של ערווה אלא גם דבר דבר היא שרפה את התבשיל או שמה יותר מדי מלח באוכל מה בגלל זה הוא מגרש את אשתו אלא יש מדייקים תבשילו שהיא לא הקפידה על התבשיל שלו היא נתנה לו דווקא את החלק הלא טוב או יש מפרשים הקדיחה תבשילו כל מה שהוא מנסה לבשל לעשות בבית היא מקדיחה היא מדיחה את מה שהוא מנסה לעשות רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה היא מנה כלומר אפילו לא מצא בה ערווה והוא גם לא מצא בה דבר כלומר לא מצא בה איזה סיבה מיוחדת עשתה משהו לא טוב וגם לא ערווה אלא פשוט הוא מצא אחרת יותר טובה בלי סיבה מיוחדת כלפיה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו אומרת הגמרה טניה אמרו בתהילה לבית שמי והלא כבר נאמר דבר אתם בבית שמי אומרים רק על ערווה הוא יכול לגרש את אשתו אבל נאמר את המילה דבר זה אומר שלא רק ערווה אמרו להם בית שמי לא כבר נאמר ערוות אז מה אתם מתעלמים מהמילה ערוות? אמרו להם בתהילה נסביר לכם למה לשיטתנו צריך גם את המילה ערוות וגם את המילה דבר אם נאמר ערוות ולא נאמר דבר הייתי אומר משום ערוות תצא משום דבר לא תצא ככה הייתי חושב אם היה כתוב רק את המילה ערווה אפשר לגרש רק אם מצא בה ערווה אבל לא אם יקדיח את תפשילו ככה נאמר דבר כדי שתדע גם אם יקדיח את תפשילו לשיטת בתילל יכול לגרשה אז למה לא נאמר רק דבר ולא נאמר ערוות? ואם נאמר דבר ולא נאמר ערוות הייתי אומר משום דבר תנסה לאחר ומשום ערוות לא תנסה לאחר לכך נאמר ערוות כלומר אומרים בתילל אם היה כתוב רק דבר הייתי אומר רק אם הוא גירש אותה מחמת דבר שהוא לא כל כך נורא אז היא יכולה להתחתן עם מישהו אחר כמו שנאמר בהמשך והלכה והייתה לאיש אחר אם לא היה כתוב את המילה ערוות אבל אם אדם מגרש את אשתו בגלל דבר ערוות זהו, פרסמים עליה שהיא כזאת ויותר לא יכולה להתחתן עם אף אחד בעולם לכן התורה אמרה כי מצא בה ערוות דבר וגירשה וכולי והלכה והייתה לאיש אחר השלכה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר מה שגם אם הוא מצא בה ערוות היא עדיין יכולה להתחתן עם מישהו אחר לכן התורה אמרה את שני הדברים וכך בתהילה לסבירו את הפסוקים ובית שמי, היי דבר, מיי אבדלה בשיטת בית שמי המילה דבר לכאורה מיותרת כי יכול לגרש אותה רק אם הוא מצא בה ערוות מה הם עושים עם המילה דבר? אומרת, אגמרה, לפי שיטת בית שמי נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר יש לנו גזרה שווה מה להלן משני עדים? אף כאן משני עדים כדי לאסור אישה על בעלה אתה חייב שתהיה עדות ברורה לא איזה שמועה בעלמה צריך שני עדים אם כן המילה דבר באה ללמד אותך גזרה שווה והמילה ערוות באה ללמד שזאת הסיבה שרק בגינה אפשר לגרש כלומר, על חשד של ערוות הוא יכול לגרש אבל דבר, אם זה ממש בעדים ברורים הוא חייב לגרש היא אסורה עליו זה עיין עמדנו במסכת מחלוקת בית שמאי ובית הלל מחלוקת בהסבר משנה שראינו צריך דווקא שיראו את המעשה עצמו לו ובית הלל מכתיב ערווה בדבר בית הלל עונים לבית שמאי אם הלימוד של הפסוק היה רק כשיטתכם שהמילה דבר באה ללמד שצריך שיהיה עדים היה צריך להיות כתוב ערווה כי מצא בה ערווה בדבר ואז היה ברור ערווה שצריך למצוא דווקא בעדים אבל כתוב ערוות דבר ובית שמאי עונים חזרה לבית הלל מכתיב או ערווה או דבר הרי לפי שיטתכם בית הלל הוא יכול לגרש אותה או בגלל ערווה או בגלל כביכה תפשילו היה צריך לומר את התורה או ערווה או דבר עונים בית הלל לבית שמאי ובית הלל להכתיב ערוות דבר התורה דווקא נקטה בלשון כזאת שאפשר ללמוד ממנה דו משמעות לא כתוב או ערווה או דבר כמו שלכאורה שיטת בית הלל ולא כתוב ערווה בדבר כמו שבית הלל לקשו על בית שמאי אלא כתוב ערוות דבר זה משמע אחי ומשמע אחי באה התורה ללמד אותך שבפסוק אתה מבין את שתי המשמעויות גם שצריך גם ערוות דבר הכוונה גם שצריך שני עדים כמו שיטת בית שמאי וגם כמו שיטת בית הלל שגם בגלל דבר אפשר לגרש אותה רבי עקיבא אומר אפילו הוא מצא אחרת נאה אם אינה מגרש אותה כלומר לשיטת רבי עקיבא במשנה גם אם אין בעיה ספציפית באישה אין לו דבר ערווה וגם לא יקדיח את תפשילו אלא רק אין לו כוח הוא מצא מישהי אחרת יותר טובה יכול לגרש אותה בית שמאי ובית הלל לרומת שיטת רבי עקיבא הרבי שמאי ובית הלל דרשו סיבה ואפילו רבי עקיבא אמר גם אם הוא מצא אחרת נאה אם אינה אומר את הגמרא בדרש לקיש הם נחליקו בדברי רש לקיש כלומר על פי דברי רש לקיש זה אמר רש לקיש כי כשאתה מוצא את המילה כי בתורה משמש בארבעה לשונות אי אם דילמה שמה אלה תראו פה יש רשי ארוך שנותן לך דוגמאות לכל אחד מן הלשונות האלה כי תראה חמור שונא אחה רומת שחק מסור השם תראה? לא אלא זה אי אם תראה ויש עוד דוגמאות רבות למשל לא כי צחקת מה זה לא כי צחקת? אלא צחקת זה המילה אלה הדהה יש כל מיני פירושים תעניו ברשי בית שמאי סבר במקרה שלנו כי מצא בארבע דבר דבר הדהה מצא בארבע דבר בית שמאי אומרים שהרי מצא בארבע דבר כלומר בית שמאי ובצלאל מסבירים שהכי הזה הוא שהרי התורה אמרה והיה אם לא תמצא חן בעיניו למה היא לא מצא חן בעיניו שהרי הוא מצא בארבע דבר אם כן התורה אמרה את הסיבה שבגללה הוא יכול לגרשה אבל לא בלי שום סיבה סתם הוא מצא אחרת נאה עמנה יורמתם ורבי עקיבאס אמר כי מצא בארבע דבר אינני מצא בארבע דבר כלומר והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בארבע דבר הכוונה או אם מצא בארבע דבר כלומר אדם יכול לגרש אשתו או כי לא מצא חן בעיניו לא מוצאת חן בעיניו או כי הוא מצא בארבע דבר הוא מצא בארבע דבר מחלוקת בית שמע ובית הלל האם זה הקדיחת אבשילו או רק דבר ארבע ממש אמר לרב קפא לרבה למה מצא בה לא ארבע ולא דבר מהו אדם גרש את אשתו בלי שהיה באשתו שום בעיה לא ארבע ולא הקדיחת אבשילו ולא כלום גרש אותה בלי סיבה מה הדין מה עושים האם מחייבים אותו להחזירה מה עושים בדבר הזה רבה מדגה לרחמנה גבי עונס לא יוכל לשלחה כל ימיו מדגה לרחמנה גבי עונס לא יוכל לשלחה כל ימיו כל ימיו בעמוד ואחזר כאי אתה מודגה לרחמנה אבל אחה מה איזה עבד עבד עונה לו רבה תראה התורה גילתה לנו במקרה אחד בפירוש ששם אדם חייב להחזיר את אשתו גם אם הוא גרש אותה מדובר באדם שאנס נערה בטולה אז אם היא רוצה ואבא שלה רוצה אז הוא חייב לשאת אותה לאישה ולא יוכל לשלחה כל ימיו התורה אומרת כל ימיו גם אם הוא גרש אותה מחייבים אותו להחזיר אותה טוב זה בעונס מתוך זה שהתורה אמרה שזה דין מיוחד בעונס משמע שסתם בגירושים רגילים גם אם אדם גרש בלי סיבה אמיתית לא מחייבים אותו להחזיר זאת הבעיה מה? היא לא נהנשת הוא גרש אותה בנקודה לסיפור מה היית עבד? עבד אמר לרב משר שיעה לרבה אם ליבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמע אשתו מה הוא? אם אדם חי עם אשתו והוא כבר החליט אמר בליבו הוא רוצה לגרש אותה והם עדיין חיים ביחד היא משמשת אותו עושה לו כל צרכיו איך אתה מגדיר אדם כזה? אמר לו רבה קרא עליה אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח איתך זה מסיעות לא טובה הרעה שלך נמצא איתך חי איתך יושב איתך לבטח אם זה בלב חורש עליו רעה אין דבר כזה אם זה בלב צריך להודיע צריך לסגור את העניינים לפשר, לעשות שלום או להגיד לה שזה המצב אי אפשר לחיות במצב כאילו הוא לא רוצה יותר ולא אומר כלום תניה היה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים כמו שהיחס של האדם אל מאכל למשל אז ככה יחס של האדם לאשתו כמה הוא מקפיד עליה יחס ראשון יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו זה אדם ענין טעם נפל לו זבוב לכוס הוא שופך הכל מאוד מאוד קפדן הנמשל לזה זוהי מידת פאפוס בן יהודה הוא נועל בפני אשתו ויוצא הוא היה כל כך קפדן על אשתו שלא תדבר עם אף אחד לא עם אבא שלה לא עם אחים שלה לא עם אף אחד היה יוצא מהבית היה נועל את הדלת בכמה מנעולים והולך חוזר שאף אחד לא התקרב לאשתו אשתו אתרוג מה יצא מזה אומר רשי אשתו אתה כל כך אפילו לא תדבר עם אבא ואחיה יצא וזמתה ויצא מזה העבודה הדרה הכי גדולה בעולם אז זו מידה ראשונה מידה שנייה ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו וזוהי מידת כל אדם שמדברת עם אחיה או קרוביה הוא מניחה אז מידה רגילה שאדם נפל לו זבוב לתוך הכוס הוא לוקח את הזבוב ואדם מקפיד אבל לא מקפיד כולי היי אז זה האנשים הרגילים שהם מאפשרים לאישה שלהם לדבר עם אחים שלה לדבר עם אבא שלה אבל לא לדבר עכשיו עם כל אדם לא להגזים אם מדבר את כל אדם זה לא טוב או גם אם היא יותר מדי מתעסקת רק במשפחה ולא מתעסקת בבית גם זה לא טוב אז זו מידה רגועה זורקים את הזבוב ושותים את המשקה ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי נפל לו זבוב לתבשיל מוצצו ואוכלו אז אפשר לפרש שני פירושים או שתגיד מי זה פה מוצצו ומי זה פה אוכלו אפשר לפרש הוא מוצץ את הזבוב זורק ואוכל את התבשיל אין בזה בעיה הלכתית התבשיל נותן טעם מסגר זה מותר או יש מפרשים לא הזבוב כל כך התערב שמה והוא עדיין מוצץ את התבשיל בסיע ההתלהבות הוא עדיין מוצץ את התבשיל והוא עדיין מוצץ את התבשיל וככה התערב שמה זבוב הנמשל לזה השם הרחם זוהי מידת אדם רע שהוא בכלל לא מקפיד על אשתו נותן לה להתפרע רואה את אשתו יוצאה בראשה פרוע בלי כיסוי ראש וטובה בשוק ופרומה משני צדדיה היא טובה עושה מלאכה בשוק ויש לה שרבולים עם שסע כזה בני אדם הולכת ונכנסת במרחץ או בנהר איפה שיש גברים שואלת הגברה רוחצת עם בני אדם סלקה דעתך מה על זה זה ברור אומר השיר זה ממש רגליים לדבר שהיא עשתה זנות אם היא רוחצת רחצה מעורבת עם בני אדם אומרים התוספות זה דבר חמור ביותר אפילו קל שבקלים לא נותן שאשתו תלחץ וגם לא הייתה תופעה כזאת של הרחצה המעורבת אפילו אנשים רשעים לא היה מכובד מבחינתם לעשות כזה דבר אז זה בוודאי שהוא חייב לגרש אותה מה צריך להגיד את זה פה בכלל אלא במקום שבני האדם רוחצים כלומר יש שעות רחצה נפרדות יש את הגברים, הגברים רוחצים ואז הגברים הולכים היא לא מחתה שהם הלכו לגמרי בעודם ככה מתארגנים, מתלבשים, היא כבר נכנסת מה את נכנסת מיד? זה לא צנוח תחכה שהלכו, תעשי את הדבר בצניעות זה, זה המידע החמורה בכלל לא מדברים על רשעות גבוהה שחובה לגרש כמו שאמרנו קודם אלא אפילו דבר כזה זה נחשב שהוא אכל אם עזבו את כל התפשיל אז זו אישה כזאת מצווה מן התורה לגרשה שנאמר כמעט סבא ארבעת דבר וגומר וגומר, הוא דורש את הגמרה את המשך הפסוק ושלחה מביתו והלכה והייתה איש אחר למה התורה קוראת לו איש אחר? הכתוב קראו אחר, לא כתוב איש שני אלא איש אחר לומר שאין זה בן זוגו לראשון הוא לא ברמה הוא לא שייך לראשון זה הוציא רשעה מביתו הראשון מצא ארבעת דבר באשתו מיד הוציא אותה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו הוא יודע מה, הוא לא מברר עליה הוא יודע מה הסיבה שבעלה הראשון גרש אותה ובכל אופן הוא מכניס אותה לתוך ביתו איך הוא נקרא? אחר לכן מה הדין של האדם הזה? זכה שני שלך שנאמר הוא שנאה איש האחרון וגם הוא גרש אותה המשך הפסוק מדבר אם הוא שנה אותה וגרש אותה האם היא יכולה לחזור לבעל הראשון אז אם הוא זכה אז הוא יחיה ויגרש אותה כי הוא הכניס לביתו אישה רשעה ואם לאו, אם הוא לא זכה היא כוברתו שנאמר או קיימות האיש האחרון כדאי הוא זה במיטה שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו אז הדבר כזה לא יכול להיות אדם צריך לבדוק טוב טוב עם מי הוא מתחתן כי שנאה שלח אומר הנביא ששם מדובר במלאכי לבועת תוכחה על עם ישראל בתקופת שיבת סיון שהם היו נוסעים נשים נוכחיות ו... את אשת בריתך נדמה לי כתוב שם לפני כן אז אדם משלח אותה דורש את הגמרא רבי יהודה אומר אם שנאתה, שלח אם באמת אדם במצב שהוא שונא את אשתו אז זה מה שצריך לעשות אומר הנביא שישלח אותה, לא יחיה איתה במצב שיש שנאה ביניהם רבי יוחנן אומר סנוי המשלח מה אדם מגרש את אשתו מי שמגרש את אשתו הוא סנוי אומר את הגמרא ולהפליג הם לא נחלקים ביניהם יש מקרים שבמצב כזה צריך לגרש ויש מקרים שלא הבזיווג ראשון הבזיווג שני כלומר, אם זאת אשתך המקורית, אשת נאורך מה אתה פתאום לא מצטחן בעיניך פתאום זה התקמת, פתאום אתה מגרש אותה ככה אשת נאורך, אז איזה זיווג ראשון לא מגרשים מי שמגרש הוא סנוי אז זיווג שני, אם לא מסתדרים אז אפשר, ואמר רבי אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסוד דמעה את מזבח השם, בכבי וענקה מעין עוד פנות אל המנחה, ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי השם יעיד בנך ובין אשת נאורך, אשר אתה בדת טובה ויהיה חברתך, ואשת בריתיך אז שם זה, העניין הזה של התוכחה על עם ישראל, שנשאו נשים נוכחיות והנשים היו בוכות היו ממלות את המזבח דמעה, הנשים היהודיות על זה שהבן אדם היה לוקח אישה נוכחית עליהם ופה הגמרה דורשת, לא רק שהנשים היו בוכות הגמרה דורשת הפסוק שהמזבח עצמו היה מוריד עליו, על דמעות על המציאות הזאת, לכן אדם יהיה תמיד בשמחו ובשלום עם אשתו הראשונה, עם אשת נאורך, עם אשת בריתיך האישה נקנית בשלוש דרכים ככה מתחילה מסכת קידושים אדרן הלך המגרש וסליק עלה מסכת גיטין אדרן הלך מסכת גיטין והדרך עלן, דעתם הלך מסכת גיטין ודעתך עלן לא נתנשם אינך מסכת גיטין ולא תתנשם אינן, לא בעלמה הדן ולא בעלמה דעתי אדרן הלך מסכת גיטין והדרך עלן דעתם הלך מסכת גיטין ודעתך עלן לא נתנשם אינך מסכת גיטין ולא תתנשם אינן, לא בעלמה הדן ולא בעלמה דעתי אדרן הלך מסכת גיטין והדרך עלן דעתם הלך מסכת גיטין ודעתך עלן לא נתנשם אינך מסכת גיטין ולא תתנשם אינן, לא בעלמה הדן ולא בעלמה דעתי יהי רצון לפניך אדוני אלוהינו ולואי אבותינו דברי תורתך אומנותנו בעולם הזה ותהי אמנו לעולם הבא חנינה בר פפא, רמין בר פפא נחמן בר פפא, אחי בר פפא אבא מרי בר פפא, אפרם בר פפא רכיש בר פפא, סוכב בר פפא עזה בר פפא, לרובן בר פפא הערבנה אדוני אלוהינו ודברי תורתך בפנים ובשפיות עמך בית ישראל ונהיה כולנו אנחנו וצאצאי יצאינו וצאצאי יצאי יצאינו וצאצאי עמך בית ישראל, כולנו ידעי שמיך ולמדי תורתך, מעויבתיך כמני מצוותיך כי לעולם אלי יהי לי תמיד בחוקך למען ולבוש, לעולם לא אשכח פיקודך כבם חניתני, ברוך אתה אדוני למדי מחוקך, אמן אמן אמן סלע ועד מודים אנחנו לפניך אדוני אלוהינו ולואי אבותינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות שאנו משקימים והם משקימים אנו משקימים לדברי תורה והם משקימים לדברים וטלים אנו עמלים והם עמלים אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אנו רצים והם רצים אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת שנאמר ואתה אלוהים תורדם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחיצו ימיהם ואני אבטח בך עיר עצום לפניך אדוני אלוהי אלוהינו בשם שעזרתנו ישראל מסכת גיטין כן תעזרנו להתחיל למסכתות וספרים אחרים ולסיימם ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים ולשמור וללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים ולשמור וללמד, לשמור וללמד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד ולשמור וללמוד, לשמור וללמוד אדוני יברך איך אמרו בשלום גדל ויתקדש שמי רבה וללמד הוא עתיד להתחדתה ולהחייה מתייה ולהסכה לחייה עלמה ולמבנה כרטעת ירושלים ושכלה לחלי בגבי ולמעקר פולחנה נוכחה מהרעה ולעצבא פולחנה דשמיה להטרי ולהניח קבוצה בריחו ומלכותי ויקרי וישמח וקנה וקרב משכן איך האחרונו ביום האחרון ומחי לכל בית ישראל ועד אליו בזמן קריב יש שמי רבה וברך וללמד הוא מעלמה ולהתברך ושתבח ושפר ולהתרומם ולהתנסה ולהתהדר ולהתעלי וללמד הוא קבוצה בריחו וללמד כל ברכתה שרצתי וחלטה ולחמתה דמירן בעלמה ואימרו אמן על ישראל ועל רבנן ועל תלמידון ועל כל תלמידי התלמידון והסכין בו רצתי ושתתי באתרה ודלמדי בכל האתר באתר וללמד הוא נוכח נחינה וחשדה ורחמה וללמד כל ברכתה שרצתי וחלטה וללמד כל תלמידי התלמידון והסכין בו רצתי וחשדה ורחמה וללמד כל תלמידי התלמידון והסכין בו רצתי וחשדה ורחמה וללמד כל תלמידי התלמידון והסכין בו רצתי וחשדה ורחמה וללמד כל תלמידי התלמידון והסכין בו רצתי וחשדה ורחמה