כג תשרי תשפד, 14.50​ קידושין נד

מסכת קידושין דפנון ד' מתחילים מהעמוד הקודם דפנון ג' המודבט למטה היא רצון שהלימוד יהיה להצלחת עם ישראל ולהצלחת החיילים שלנו ולניצחון על האויב אמר רב חזרנו על כל סדדים של רבים העיר ולא מצינו הקדש בשוגג אין מתחלל במזיד מתחלל אומר רב תראה בדקתי בכל המקומות שרבים העיר מדבר על הקדש של מאות הקדש שאדם משתמש בהם בשוגג או במזיד ולא מצאנו שבשוגג זה לא תופס לא מתחלל כלומר הפעולה לא נעשתה ואז הקדש הזה לא יצא לחולין ובמזיד כן נעשה כמו שמצאנו במשנתנו כי במשנה שלנו אמר לנו רבים העיר שאם אדם מקדש אישה בהקדש אם זה בשוגג אז האישה לא מקודשת ההקדש לא יצא לחולין ממלאה הוא לא קדש אותה כי הוא קדש אותה במשהו שלא שלא ואם זה במזיד אז ההקדש יצא לחולין הוא חלל את ההקדש והאישה מתקדשת אומר רב לא מצאנו שום הלכה כזאת בשם רבי מאיר אז איך במשנה שלנו ככה הלכה מסביר רב ומשנתנו בכותנות כהונה שלא בלו כלומר רב חולק על ההסבר של רבי יוחנן אתמול בדף הקודם ראינו שרבי יוחנן מסביר את רבי מאיר שהסיבה שמי שקידש אישה בהקדש בשוגג זה לא תופס כי בעצם יש פה מכח טעות האישה לא מעוניינת להתקדש בדבר עבירה שהאדם הזה מקדש אותה כדי שהוא מציע קדש לחולין בא רב ואומר לא זה לא המדובר לפי רבי מאיר גם אם אדם קידש בשוגג הקדושים חלים בגלל שגם בשוגג הקדש מתחלל אז במה מדובר אצלנו במשנה שיש חילוק בהקדש בין שוגג למזיד מדובר בדבר מיוחד כותנות כהונה שלא בלו מה המיוחד בבגדי כהונה האלה שלא בלו שהם ראויים לשימוש יש להם מאפיין מיוחד פועיל וניתנו להנות בהם לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת בגדי כהונה הכהנים אמורים ללבוש אותם בשעת עבודתם ולשמח זה הם הוקדשו ולזה השימוש שאמורים לעשות בהם הזל לא ניתנה תורה למלאכי השרת הכהן בזמן שהוא סיים את העבודה הוא לא כערף עין מסיר מעליו את הבגדים אלא זמן מה הוא נשאר עם הבגדים ולכן התאיר הוא להשתמש בבגדים האלה גם שלא בשעת העבודה אם כן, כשבא הכהן ולוקח את הקוטנות כהונה האלה ומקדש בהם את האישה בשוגג הוא לא חושב שזה קוטנות כהונה, הוא חושב שזה קוטנת רגילה אז זה לא יצא, לא נתחלל והוא בעצם קידש אישה במשהו שלא שייך לו כי בקוטנות כהונה הם לא מתחללים גם שלא בשעת העבודה בשוגג אם כן המשנה שלנו מדברת על סוג של לקדש מאוד מיוחד בקשה על זה הגמרא, על הסגרו של רב תשמע, קוטנות כהונה שבלו מועלים בהם דברי רבי מאיר מה איליו, אפילו לא בלו מנסה הגמרא לומר, יש לנו ברטה שאומרת שכהן מועל בקוטנות כהונה שבלו אולי בלו זה רק ריבוטה לומר, אל תחשוב שאם הם בלו הם יצאו מקדושתם אלא הם עדיין מקדושתם והוא עדין גם אם הם לא בלו אולי הגמרא, לא, בלו דווקא ולכן, אם הם לא בלו, אז מתוך שניתנו להנות בהם, אז לא מועלים בהם אבל אם הם בלו, כבר אם לא ניתנו להנות בהם כבר לא לובשים אותם ולכן אפשר למעול בהם גם בשוגג עוד מה כשהגמרא, כדיורו זה שלו תשמע, מועלים בחדיתין ואין מועלים בעתיקים זה מנסחת שקלים במקדש היו כמה שופרות מן תיבות כאלה שמכניסים עליהם את השקלים שתורמים ואחד בעדר כידוע מכניזים על השקלים ומי שמביא שקלים חדשים מכניסים את זה לקופה החדשה לשופר שכתוב עליו שקלן חדיתין ומי שמביא שקלים משנה שעברה שהוא התעכב איתם ולא נתן אותם עדיין אז שמים אותם בשופר של השקלים העתיקים וזה משמש רק לשיערי הלשכה זה משמש לבנות את החומות לבנות את הבניינים של ירושלים אבל זה לא משמש לקניית קורבנות אז רבי טנה קמה בבית הזאת אומר שבשקלים החדשים יש מעילה ובשקלים העתיקים אין מעילה רבי מאיר אומר מועלים אף בעתיקים שהיה רבי מאיר אומר מועלים משיערי הלשכה עד כאן ממסכת שקלים ועמאי שאולת הגברה נאמר הועיל וניתנו להנות לפי שלא ניתנה תורה למלכי השרת דעה חומת העיר ומגדלותיה משיערי הלשכה עתו דת נאל ששנינו במשנה חומת העיר ומגדלותיה וכל צורקי העיר באים משיערי הלשכה הנה אתה רואה פה שלשיטת רבי מאיר אף על פי שהשקלים העתיקים מה עושים בהם? בונים בהם את חומת העיר ומגדלותיה אומר רבי מאיר שהם מועלים בהם למה? אבל הרי חומת העיר יש לה את השימוש של לשמה היא נועדה לשמה היא הוקדשה אבל יכול להיות הרי שגם אדם משתמש בשימוש אחר? יבוא אדם וישם עליה מתרחת הדרך, ירצה לנוח או ישם בצילה בכל אופן יתירו שימוש כזה וזה לא נחשב מעילה אז לכאורה חומת העיר ממש ממש דומה לבגדי כהונה שלא בלו אז מדוע בחומת העיר בשיערי הלשכה רבי מאיר אומר שכן מועלים אם אמרת לי שבבגדי כהונה הוא אומר שלא מועלים כך רב הסביר את המשנה שלנו אם כן רבי מאיר סותר את עצמו עונה גמרה לא תמה רבי מאיר אלא ענה רבי יהודה תתקן את הבריתה הזאת שמדברת על השקלים ותגיד שזה לא רבי מאיר אלא זאת שיטת רבי יהודה עוד מקשה גמרה על דברי רב תשמה וטניה אמר רבי ישמעאל ברבי יצחק הבני ירושלים שנשאו מועלים להם דברי רבי מאיר הנה לך שאם נפלה אבן מחומת ירושלים ואדם נוקח את האבן הזאת ורוצה להשתמש לבניין ביתו או להשתמש באיזה שימוש אחר עכשיו מעילה? זה דברי רבי מאיר קושייה כי אם אתה רב הסברת ששיטת רבי מאיר שבדבר שנתנו לענות בו אין בו מעילה כמו למשל בגדי כאונה אז גם מחוץ לזמן השימוש אין מעילה בהם אותו דבר צריך להיות לגבי הבני ירושלים שגם מחוץ לשעת השימוש בהם כגון שהאבן נשרם מן החומה אין מעילה אז מה פתאום רבי מאיר אומר שיש בזה מעילה? רבי מאיר סותר את עצמו לפי ההסבר שלך רב עונה גמרה לא תמה רבי מאיר אלא אם הרבי יהודה גם בבריתה הזאת תתקן ותאמר שזאת לא שיטת רבי מאיר אלא זו שיטת רבי יהודה שואלת הגמרה אם אתה מסביר את הבריתה הזאת כרבי יהודה אי רבי יהודה ירושלים איני קדשה האם לפי רבי יהודה יש קדושה בכלל בחומות ירושלים ועטנן הראשוננו משנה במסכת נדרים אם אדם אומר כי קר זו עלי כאמרה כדירים כעצים כאישים כמו קורבנות כמו העצים של המזבח ובעצם אדם מטפיס את האיש שהוא מהקורבן ומטפיס אותו בכיכר לחם הזאת כאחל כמזבח כי ירושלים בכל הדברים האלה הוא עושה על עצמו את הכיכר לחם רבי יהודה אומר כל העומר ירושלים לא עבר כלום כלומר רבי יהודה סובר שבבניין של ירושלים אין לו קדושה בפני עצמו ולכן אי אפשר להטפיס מירושלים על כיכר לחם וחיתם אולי תאמר לא לא שרבי יהודה סובר שאין קדושה בירושלים אלא משום דבר לא אמר כי ירושלים אלא הוא אמר שהכיכר לחם הזאת יהיה ירושלים אבל אם הוא היה אומר כי ירושלים אכן הוא היה מטפיס איסור על כיכר הלחם הזאת זה התניה הראשונינו רבי יהודה אומר כל העומר כי ירושלים לא עבר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים אם כן יש לנו מכאן ראייה שרבי יהודה סובר שאין קדושה באבני ירושלים אז איך אתה העמדת את הבריתה הקודמת כדי לתרס את תקושיה שתרסנו על רבי מאיר אמרת שזה לא דברי רבי מאיר אלא דברי רבי יהודה ואמרת בבריתה שרבי יהודה סובר שיש קדושה באבני ירושלים הנה יש לך ראייה אני מסכת את הדברים שרבי יהודה סובר שאין קדושה באבני ירושלים עונה הגברה תראה תנאה נינהו בעצם יש שני תנאים שחולקים מהשיטת רבי יהודה תנאה אחד אומר שירושלים היא מקודשת כמו הקדש אבני ירושלים ולכן אם נפלה אבן מחומת ירושלים אדם מואה אל בה אם הוא משתמש בה ותנאה אחר לשיטת רבי יהודה סובר שאבני ירושלים לא נתקצו וזה בדיוק המשנה במסכת נדרים אמר אולה משמעי דבר פדח אומר היה רבי מאיר הקדש במזיב מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לעניין קורבן בלבד אומר אולה משמעי דבר פדח אני לא מסכים עם כמו עם איך שרד הסביר את רבי מאיר אני מסכים עם איך שרבי יוחנה הסביר את רבי מאיר כמו פשט משנתנו אדם שקידש אישה בהקדש בשוגג הקדושים לא חלים במזיב הקדושים חלים כי הקדש במזיב הוא מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל מה שכתוב בתורה שמועלים בהקדש בשוגג מה שכתוב בשבגה זה רק לעניין קורבן כלומר אדם מועל בהקדש בשוגג אז ההקדש לא יוצא לחולם הוא לא מתחלל אבל הוא חייב להביא קורבן אם כן אולה בשם דבר פדח חולק על הסבירו של רב ואומר שאכן שיטת רבי מאיר נוגעת לכל ההקדשים לכל ההקדשות ולא רק לקדש כמו בגדי כאונה ואם בשוגג זה לא יצא לחולם ואם במזיד יצא שואלת הגברה על דבריו אלה של בר פדה זה חיים מאחר דה אין מתחלל קורבן במים יחיים אם אתה אומר שההקדש לא יצא לחולם אז למה שהאדם הזה יתחיים קורבן מאילה הרי הוא לא מועל כי ההקדש לא יצא לחולים אלא כי את הרבין פריש משמד בר פדה הוא פירש משמו של בר פדה אומר היה רבי מאיר הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל איפה אמרה התורה שבשוגג הקדש מתחלל אלא לעניין החילה בלבד אם אדם אכל את ההקדש אז אכן ההקדש כבר לא נמצא כאן ההקדש הזה יצא לחולם ואז הוא באמת מעל אבל אם אדם לא אכל את ההקדש אלא למשל הוא לקח מאות של ההקדש ובשוגג הוא עשה באמת איזו פעולה קננית הוא קדש בהמישה לא מתחלל והפעולה הקננית לא חלה אמר אבן אחמן אמר אבא הדבר האבא הלכה כרבי מאיר במעשר הוא איל וסתם להנתנה כבתה רבי מאיר אמר במעשר שמעשר הוא ממון גבוה והוא לא ממונו של האדם ולכן אדם שקידש אישה במעשר אינה מקודשת מדוע אנחנו פסקים הלכה כרבי מאיר כי יש לנו משנה שאתה נסתם כשיטת רבי מאיר שמעשר שני הוא ממון גבוה ולכן אדם שקידש אישה במעשר שני הוא ממון גבוה ולא ממון הדיות והלכה כרבי יהודה בהקדש לגבי הקדש אנחנו פוסקים הלכה כרבי יהודה הפוך מרבי מאיר שהקדש שכולל בשוגד אז הוא כן מחולל ובמזיד הוא לא מחולל ואז ממילא אדם שקידש אישה בהקדש בשוגד היא מקודשת ובמזיד היא לא מקודשת למה אנחנו פוסקים כך בהקדש כרבי יהודה הוא איל וסתם להנתנה כבתה יש לנו משנה שסתם המשנה היא כמו שיטת רבי יהודה אז במעשר יש לנו סתם משנה כמו רבי מאיר והקדש יש לנו סתם משנה כמו רבי יהודה הוא מפרט את הגמרה כרבי מאיר במעשר מהי היא איזה משנה יש לנו כמו רבי מאיר במעשר אומר את הגמרה גטנן שאחר במשנה ואם תסתכלו במסורת רשת תראו שהמשנה הזאת מופיעה גם במסכת מעשר שני פרקי משנה ג' מסכת פ' פרקי משנה ב' ובמסכת עדויות פרקי ד' משנה ה' ומה אומרת המשנה הזאת גטנן שנינו במשנה קרם רבי הפירות של השנה הרביעית של הקרם בית שמי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור כלומר אומרים בית שמי הפירות האלה אם אתה רוצה לסדות אותם אתה לא צריך להוסיף חומש וגם אין זמן ביעור כמו שיש במעשרות רגילים בשנה השלישית בשנה השלישית בפסח יש לו חומש צריך להוסיף חומש כשאתה פוזר אותו וגם יש לו זמן לביעור בית שמי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות אם יש לך אשכול בקרם הזה בשנה הרביעית שאין לו כתף ואין לו נתף אתה משאיר אותו אתה לא אתה לא בוצר אותו אתה משאיר אותו לעניים וגם יש לו עוללות עוללות זה זה אשכול כזה שהוא לא שלם ופרט זה פרטים של ענבים ובסופו של דבר יש לו עוללות עוללות ובטילל אומרים הוא לא לגת בטילל אומרים לא אתה לא צריך להשאיר את הפרט ואת העוללות כשאתה בוצר קרם של נתר רווי מה היית עמד בטילל? בטילל כידועה זאת ההלכה מדוע בטילל אומרים שאת הענבים של הקרם רווי אתה יכול לקחת ישירות את כולם לגת ואתה לא צריך להשאיר את הפרט והעוללות אתה מיד מכין מהם יין מסבירה לנו הגמרה גם רה קודש קודש ממעשר לומדים גזרה שווה קודש נאמר במעשר ובקרם רווי גם נאמר קודש הילולים מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף קרם רווי יש לו חומש ויש לו ביעור אז בטילל למדו שקרם רווי של השנה הרביעית דינו בדיוק כמו מעשר כי למדו גזרה שווה כמו שבמעשר אתה מתחייב חומש אם אתה פוזה וגם יש זמן מקסימלי לביעור גם קרם רווי כך ובית שמיים לגמרי קודש קודש ממעשר ובטילל שהם אומרים כמעשר כמן סבירה לו כמו מי בטילל סוברים כמו רבי מאיר או כרבי יהודה אי כרבי יהודה המייקו לא לדעת אמר מעשר ממון הידיעות הרי רבי יהודה סובר שהמעשר זה ממון הידיעות ואם זה ממון הידיעות קוראים בזה קרמך ואם זה קרמך אז אתה צריך להשאיר את הפרץ והעוללות אז זה לא יכול להיות שבטילל הם כשיטת רבי יהודה אלא עליו כרבי מאיר ואם בטילל שהלכה כמותם סוברים כרבי מאיר שהמעשר הוא ממון גבוה ולומדים קרם רווייק זה רשמה קודש קודש ממעשר ולכן בקרם רווייק הוא לא הולך לגת ואין בו לו פרץ ולא עוללות ירצה לנו שסתם משנה שהלכה כמותה היא כשיטת רבי מאיר במעשרות ולכן אנחנו תוספים הלכה שמעשר הוא ממון גבוה ואדם שקדש אישה במעשר שני הקדושי לא חלוק הוא בעצם מקדש אישה בממון שלא שייך לו אלא ממון ששייך לקבוש ברוך הוא עד כאן מדוע פסקנו בהמשיכה גמרא להסביר מדוע פסקנו כרבי יהודה בהקדש כרבי יהודה בהקדש מה היא איזה סתם משנה יש לנו שפוסקת כמו רבי יהודה בהקדש אומרת הגמרא נתנן שנינו במשנה שילח ביד פיקח ונזכר עד שלא הגיע אצל חן וני חן וני מעל לכשיוצי בא הגזבר של בית המקדש והוא שלח מאות ביד אדם שהוא שליח פיקח הוא לא שוטה או קטן ונזכר הגזבר שהמאות האלה המאות של הקדוש בהתחלה הוא חשב שזה מאות חולית וגם שם לב לזה השליח והמאות האלה הופקדו בידי החן וני עד שלא הגיע אצל חן וני כלומר הם נזכרו בזה לפני שזה הופקד אצל חן וני והחן וני השתמש במאות האלה החן וני מעל לכשיוצי אם החן וני הוציא, השתמש במאות האלה הוא מעל החן וני לא יודע שזה הקדוש אצלו זה שוגד השליח והגזבר יודעים שזה הקדוש אצלם זה מזיד אתה רואה שבמקרה הזה המזיד לא נקרא שהוא מעל השוגד כן נקרא שהוא מעל אם כן יש לנו סתם משנה כמו רבי יהודה שבשוגד יש פה מעילה ובמזיד אין מעילה ולכן אדם שקידש אישה בהקדש אם הוא עשה את זה בלשוגג אז הוא מעל ההקדש שיצא לחולין ממילא אישה מקודשת כי באמת הוא השתמש בהקדש הזה אבל אם זה במזיד זה לא נתחלל ההקדש לא יצא לחולין והאישה לא מקודשת שואלת הגמרה וכרבי יהודה במעשר מיל או תנן, האם לא שנינו גם סתם משנה כמו רבי יהודה במעשר, שהמעשר הוא ממון הידיעות ולא ממון גבוה בוא נראה לך שיש משניות שסובלות כרבי יהודה והתנן שנינו במשנה הפודא מעשר שני שלו מוסיף עליו חמישיתו בן משלו, בן שניתן לו במתנה אדם שפודא מעשר שני ששייך לו הוא צריך להוסיף חומש בן אם זה משלו ובן אם המעשר השני הזה ניתן לו במתנה שואלת הגמרה, כמו מי המשנה הזאת מני, היא למה רבי מאירי היא מתקומו רבי מאיר שאומר שהמעשר הוא ממון גבוה ממה צייה יבלה במתנה האם אדם יכול לתת מעשר שני במתנה הרי זה לא שייך לו, זה שייך לקדוש ברוך הוא איך אתה יכול לתת במתנה משהו שלא שייך לך אז איך יש מציאות שנתת במתנה האמר, מעשר ממון גבוה זה לא יכול להיות כשנית רבי מאיר אלא לעב רבי יהודה אלא בוודאי תאמר שזה כשנית רבי יהודה אמר שהמעשר הוא ממון עדיות ולכן אדם יכול לתת את המעשר שני בשלו או במתנה למישהו אחר וכשמישהו אחר פודע את זה הוא יבלה את זה שלו הוא צריך להוסיף חומש אם כן יש לך סתם משנה כמו רבי יהודה אז למה פסקת דווקא כמו רבי מאיר עונה הגמרה לא, לעולם רבי מאיר אגב המשנה הזאת היא כשיטת רבי מאיר שהמעשר הוא ממון גבוה אז איך יכול להיות שהמעשר השני ניתן פה במתנה ואחר במאי הסקינן כי גונדי יאיב ניהלם בטבע הוא נתן לחבר שלו את החלק של המעשר מן הפירות במתנה כשעוד זה היה טבל לפני שהפרישו מהפירות האלה תרומות ומעשרות וכסבר סובר אותו תנא מתנות שלא הורמו, כמי שלא הורמו דמיין אז הועיל ואין על זה שם מעשר עדיין אז זה לא נחשב ממון גבוה ממתי זה נחשב ממון גבוה? רק מזמן שקוראים לזה מעשר שני ולכן אפשר היה לתת את זה במתנה, ורק עכשיו כשמקבל המתנה מפריש את המעשר השני אז זה נחשב ממון גבוה ממילא זה מעשר השני שלו והוא צריך להוסיף חמשיתו עליו אם כן המשנה הזאת היא אכן גם כשיטת רבית מהיר תשמע, בוא נביא לך עוד ראיה שיש לנו סתם משנה כמו רבי יהודה שמעשר הוא ממון הדיות ולא גבוה הפודא נטע רווי שלו מי שפודא נטע רווי ששייך לו פירות של השנה הרביעית נוסיף עליו חמשיתו וגם פה אומרת המשנה בין מי שלו בין שניתנו במתנה אז אתה רואה שהוא קיבל פירות של נטע רווי במתנה כזכור, אמרנו שבטילל אמרו שדין נטע רווי נלמד במעשר שני בגזירה שווה של קודש קודש, ואם אתה אומר שמעשר שני הוא ממון גבוה גם נטע רווי הוא ממון גבוה אז איך יכול להיות שמנטע רווי ניתן לך במתנה, זה לא שייך לך בכלל אי אפשר לתת את זה במתנה כמו מי, המשנה הזאת הולכת מני, היא למה רבי מיר, היא מכישיתת רבי מיר ממה צייה יבלה וכי הוא יכול לתת נטע רווי במתנה ואגב, הוא קודש קודש ממעשר וכמו שמעשר הוא ממון גבוה גם נטע רווי הוא ממון גבוה, ולמדנו זאת בגזירה שווה אל עליו רבי יהודה אם כן, המשנה הזאת שאומרת שאפשר לתת נטע רווי במתנה היא כישיתת רבי יהודה הנה לך דעיה, שסתם משנה אומרת הוא אומר אלה, אם אדם קידש אישה במעשר שני הוא יכול לקדוש אותה והאישה הזאת מקודשת אז הנה איך עשתה משנה כרבי יהודה מדוע בחרת לפסוק במעשר כרבי מיר עונה הגמרה לעולם רבי מיר, גם המשנה הזאת היא כרבי מיר, אז איך יכול להיות מציאות שאדם נתן נטע רווי במתנה לאח רבי מיר, אז כאינן כגוניים כשהוא סמדר הוא נתן את הנטע רווי הזה כשהפריט הוא עדיין סמדר מה זה סמדר, בשלב הראשון יוצאים הפרחים, וברגע שהפרחים נופלים, יש לך התחלת גידול של פרי קטן קטן סובר אותו, תנה שזה לא נחשב פרי עדיין לא חל על זה שם של נטע רווי, עדיין זה לא ממון גבוה, וזה שלב שהוא נקרא סמדר, וזה לא כרבי יוסה, גם אז סמדר אסור מפני שהוא פרי, ותנה זה לא סובר כרבי יוסה, שרבי יוסה סובר שסמדר הוא כבר פרי, והוא נטע רווי אם כן האדם הזה נתן את הסמדר לחברו, זה רק אצל ברשות חברו, הסמדר הזה גדל ונהיה פרי, ורק ברשות חברו זה נהיה ממון גבוה, ומלאק שחברו פודל את הנטע רווי הזה, הוא צריך להוסיף חמש איתו, עוד שואל את הגמרא שיש לנו בריתה שמשמעותה כמו רבי יהודה שהמעשר השני הוא ממון הדעות ולא ממון גבוה, תשמע מה שאחימנו מעשר בשאלה אדם רצה לפדות את המעשר השני, כדי לקחת את הכסף, שהקדושה תתפוס בכסף והוא בכסף הזה יעלה לירושלים ויוכל אוכל בתהרה אז הוא הסיכם עם חבר שלו שהוא משלם לו סך מסוים עבור המעשר השני כל המעשר השני שלו שווה סלע אז אותו החבר משך את המעשר ולא הספיק לפדותו, לא הספיק לשלם לו כסף, וכשבא לשלם לו כסף, פתאום הסתבר עד שעמד בשתיים, מחיר אותו פירו, ואותם פירות, עלו בשניים וכעת במקום סלע, הם שווים שני סלעים, מה האדם אותו הקונה את הפירות נותן סלע, ומסתכר בסלע, כלומר הוא נותן סלע, כמו שהם סיכמו מראש הוא משך את הפירות כשהם היו שווים סלע ואת הסלע הנותר זה סחרו, הוא לא צריך לשלם אותו והמעשר השני שלו אותם פירות שלו, וכמובן שהסלע שהוא נתן, הוא דפס את הקדושה ואותו בעל המעשר המקורי הוא לוקח ובסלע הזה קונה ואוכל בירושלים, כמו מי הבריידה הזאת מני, איל אמר רבי מאיר אם תאמר כרבי מאיר, שהמעשר הוא ממון גבוה, אז אם הוא ממון גבוה, אז זה שמשכת אותו לא עשית כלום, המים מסתכר בסלע, למה הוא לא צריך לשלם את הסלע הנוסף הקונה, הרי ונתן את הכסף, וגם לא, אמר רחמנה מתי אתה פודה את המעשר כשאתה משלם עבורו כסף, המשיכה לא מעלה ולא מורידה, שארי זה ממון גבוה מה פתאום אמרת שהמשיכה היא מועילה פה, אל עליו רבי יהודה כלומר יוצא שהבריידה זאת תקשיטת רבי יהודה, שהמעשר הוא ממון אדיות אומרת הגברה, נכון אתה צודק לעולם רבי יהודה אכן יש לך פה בריידה תקשיטת רבי יהודה ואחר חד סתמה ואחר תרה סתמה האמת זה לא בריידה, האמת זה כתוב פה בלשונתניה, אבל אני מסתכלתי עכשיו במסורת השס וזה גם ישנה במעשר שני יוצא להם ככה, יש לנו משנה כמו רבי יהודה ויש לנו משנה כמו רבי מאיר אז למה החלטת לפסוק במעשר, הלכה כרבי מאיר אם יש לך את המשנה כמו רבי יהודה אומרת הגברה, הסיבה היא כזאת ואחר חד סתמה, כרבי יהודה יש לנו רק משנה אחת במעשר שני ואחר תרה סתמה אבל כרבי מאיר יש לנו שתיה יש לנו את המשנה שראינו למעלה והיא מופיעה בכמה מקומות בשס, גם במעשר שני כלומר, רבי יהודה הנשיא סתם כשיטת רבי מאיר בכמה מקומות והיא סתמה דווקא שואלת הגברה, מה לי חד סתמה מה לי תרה סתמה אם אתה אומר שאתה פוסק הלכה לפי מה שרבי יהודה הנשיא סתם, מה זה משנה אם יש משנה אחת סתומה כשיטה מסוימת או שיש שתי משניות, זה לא משנה אם אתה הולך לפי הכלל הזה אז תחפש איפשהו שהוא סתם אתה לא יכול לפסוק הלכה בצורה כזאת למה אתה בחרת דווקא את הסתימה שלפי שיטת רבי מאיר ולא בחרת את הסתימה לפי שיטת רבי יהודה לכן מטרצת הגברה אמר רב נחמן בר יצחק הלכה כרבי מאיר הוא אל עותנן בבחרת כלומר, רב נחמן בר יצחק אתה יודע למה, אף על פי שיש לנו גם משנה סתומה כשיטת רבי יהודה ויש לנו גם משנה סתומה כשיטת רבי מאיר למה בחרנו לפסוק הלכה כרבי מאיר הוא אל והמשנה הסתומה כבשיטת רבי מאיר מופיעה במסכת עדויות זה מסכת עדויות היא המסכת המופחרת בחרת, מסביר ראשי מסכת עדויות כארה בחרת היא מובחרת, למה? שכל דבריהם של התנאים במסכת עדויות העדו מפי הגדולים וההלכה כמותה ואם יש לך סתם משנה במסכת עדויות כשיטת רבי מאיר אז הלכה כרבי מאיר ברוך ה' לעולם, אמן ואמן